במסמכים מזמן אמת שהוגשו כראיות אף אין כל התייחסות לעבודה כלשהי של שחר או של ווי מול הפרויקט בנוגע למערכות האחסון נושא הבל"מ או קודם לבל"מ. לכך יש להוסיף שפעילות מקדימה של ספק מול הפרויקט אינה מבטיחה זכייה, ואינה יכולה להצדיק תיאום (ראו הדיון בפסקה 276 ואילך לעיל).
- ההגנה טענה כי מחיר הרכישה נסגר מראש: פעם נטען כי המחיר נסגר ישירות בין יבמ לתערעור אזרחי (תוך הפנייה לעדות מנשה, ע' 1495, ש' 2-1); פעם נטען כי המחיר נסגר בין שחר לבין מנשה עוד לפני הפנייה לקבלת הצעה מהראל בבל"מ מערכות אחסון (תוך הפנייה לעדות שחר, ע' 3036, ש' 16 - ע' 3037, ש' 9). לשיטת ההגנה, יש בטענות כי המחיר נסגר מראש ועוד קודם לבל"מ כדי לתמוך בכך שהפנייה בבל"מ לא נעשתה אלא למראית עין ונוכח נוהלי התערעור אזרחי שחייבו קבלת מספר הצעות מחיר (שחר, ע' 3035, ש' 18-10).
גם כאן לא הונח בסיס של ממש בראיות לנטען. גם כאן אין בנטען כדי להצדיק תיאום או כדי להכשירו.
אין במסמכים מזמן אמת התייחסות כלשהי למעורבות של יבמ במחיר הרכישה של התע"א, לא כל שכן לסגירת מחיר מולה ובאופן סופי או מחייב. מנשה התייחס בעדותו ל"הסכם הנחות" עם יבמ הנוגע לסגירת המחיר, תוך שסייג את דבריו ("אל תתפסו אותי, כי אני לא עבדתי עם IBM", ע' 1495, ש' 4-1). מעדותו עלה בבירור שמדובר בלא יותר מהשערה, וכי אין לו זיכרון ממשי בעניין. הסכם כאמור הנוגע לבל"מ מערכות אחסון לא הוצג, וממילא גם לא שיעור הנחות או מחיר מכוחו. ההגנה גם לא הפנתה בסיכומים בחלקים הנוגעים לאישום הנדון להסכם כאמור. הדבר מקרין על המשקל שניתן לתת לדברים (גם המסמך נ/131 משנת 2009 שאליו התייחסה ההגנה אינו מתייחס כלל למחירים או להנחות). גם לטענה שהעלה שחר בעדותו כי המחיר נסגר מראש בינו לבין מנשה אין כל תמיכה במסמכים מזמן אמת. באלה אין כל התייחסות למחיר קודם להוצאת הבל"מ, וממילא למחיר שהוסכם ונסגר (בעדות אושרי, ע' 5220, ש' 22 - ע' 5221, ש' 7 אין כדי לשנות; אושרי עצמו אמר כי אינו זוכר את ההקשר והתייחס באופן בלתי ברור למו"מ מול נטאפ). הטענות אף אינן עולות בקנה אחד עם עדותו של מנשה כי כעס כשנודע לו על דבר התיאום וכי הרגיש שגלעד ושחר "עושים עליו קופה" בכך שהתערעור אזרחי נדרשת לשלם מחיר גבוה מזה שהיה מתקבל ללא התיאום (ראו בפסקה 938 לעיל), או עם עדות שחר שלפיה לוּ הראל הייתה מגישה הצעה זולה יותר אפשר שווי הייתה נדרשת להוריד את מחיר הצעתה (ראו בפסקה 935 לעיל). אם היה ממש בטענה כי המחיר נסגר, מה טעם יש בתיאום? לכך לא בא מענה מצד הנאשמים. המסקנה היא שאין יסוד לטענות ההגנה וכי התיאום נועד להבטיח את זכייתה של ווי ולהסיר כל חשש מפני הצורך להוריד מחיר. יש לדחות, איפוא, גם טענות אלה ואין בהן כדי לשנות מהתמונה העולה מהראיות ושלפיה מנשה וממן ביקשו לקבל הצעות אמת לבל"מ מערכות אחסון ומהמסקנה המרשיעה העולה מתיאום ההצעות הפסול שנעשה מאחורי גבם ובלא ידיעתם.
- הנאשמים טענו כי יבמ היא שקבעה מי יספק לממן את מערכות האחסון נושא בל"מ מערכות אחסון וכי היא ששלטה על התהליך. ההגנה ניסתה להיבנות בהקשר זה, בין היתר, מדברים שאמרים מנשה בעדותו (למשל, ע' 1497-1496). ההגנה הצביעה על כך שמנשה פנה ללביד מיבמ עוד קודם לבל"מ בשאלה מי ממשווקי יבמ יכול להשיב לבל"מ (נ/130) ועל כך שלביד העביר את התכתובת, כמו גם את הקונפיגורציה שקיבל ביבמ, לשחר בלבד (נ/134) באופן המעיד - כך לפי הטענה - כי לביד "הכווין" לכך שווי היא שתזכה בבל"מ (מנשה, 1509, ש' 8-1). בהמשך, פנה מנשה ללביד בבקשה לזרז את ווי והראל להגיש הצעות לבל"מ מערכות אחסון (נ/132) ולביד השיב שידאג לכך (שם) ובהמשך וידא שמנשה אכן קיבל הצעות (נ/257). ההגנה טענה כי יש בכך כדי ללמד שיבמ היא ששלטה בתהליך וכי ההצעות התבקשו רק כי "צריך שתי הצעות" (מנשה, ע' 1506, ש' 21 - ע' 1507, ש' 1, שם לאחר שהשיב מספר פעמים שאינו זוכר, השיב לאשר הציעה ההגנה בשפה רפה "יכול להיות"; אך ראו מנגד דבריו בע' 1520, ש' 22 - ע' 1521, ש' 6, שם לא אישר כי הראל לא יכלה לענות לבל"מ וכי ביקש הצעה ממנה אך בשל הנוהלים). על יסוד כלל האמור טענה ההגנה כי יבמ היא שקבעה את הספק שיזכה בבל"מ מערכות אחסון, כי ממן יצאה בבל"מ רק למראית עין וביקשה הצעות רק בשל נוהלי התע"א, וכי לביד לחץ להגשת הצעות על מנת לסייע לתערעור אזרחי וכדי ש"הליך הרכש יעבור" (ההגנה הפנתה גם לעדות לביד, ע' 6465-6464, שם התייחס לדברים באורח כללי תוך שציין שלא יודע אם אין לתערעור אזרחי כוונה לקנות מספק אחר; ע' 6454, ש' 22, ע' 6455, ש' 1, שם ציין באורח כללי כי בקשה מספק להגיש הצעה ללקוח שזקוק לעוד הצעות כדי לסדר את התיק הייתה מקובלת).
אין לקבל את הטענות כי יבמ היא שקבעה את הזוכה בבל"מ מערכות אחסון ואין בטענות כדי לשנות את המסקנה בדבר התיאום הפסול. הוא הדין בנוגע לטענה כי ההצעות בבל"מ התבקשו אך למראית עין.