הנאשמים הצביעו על כך שההצעות שהגישו גלעד ושחר לבל"מ מערכות אחסון כללו שינוי מסוים בתצורה ביחס לדרישה שבבל"מ; כי לביד עדכן רק את ווי בקונפיגורציה שקיבל מגורם אחר ביבמ ואף הדריך את שחר איך לבקש ביד (נ/134) וכי גלעד כלל לא הכיר את צרכי הפרויקט ואת שינוי התצורה ולא יכול היה להגיש - לפי הטענה - הצעה. בכך ביקשו למצוא תמיכה הן לטענה כי הבל"מ היה פיקטיבי הן לעניין מעורבות יבמ. אין ממש בטענות אלה. מדובר בשינוי ברכיב אחד, נפח הדיסק, שלא היה משמעותי (מנשה, ע' 1524, ש' 13-12; 1517, ש' 23-22; ראו גם עדות אושרי, ע' 5222, ש' 7-4 שמדובר פשוט ב"אבולוציה" ומעבר לדיסק בנפח מעט גדול יותר). זאת, במסגרת בל"מ שלא הייתה בו מורכבות מיוחדת, שכל שנדרש בו הוא לתת הצעה לחמש מערכות אחסון ושלא היה קושי לכל ספק להגיש הצעה במענה לו (שחר, 2920, ש' 27-23, כל איש אינטגרציה סביר יכול היה לבקש הצעה מהיצרן ולהגיש הצעה לבל"מ). גם לכך שלביד הסב את תשומת לבו של שחר לעניין טכני הנוגע להזנת הבקשה במערכות יבמ אין משמעות של ממש (לביד, ע' 6459, ש' 28-14, שם הסביר כי מדובר בעניין טכני ולא במידע "קריטי" כנטען).
לבסוף, יש לדחות גם את הטענות שלפיהן מנשה ביקש הצעות מחיר רק בשל נוהליה של התערעור אזרחי וכי מכאן נובע שביקש הצעות מחיר למראית עין בלבד. בקטעי העדויות של לביד ומנשה אליהן הפנתה ההגנה אין את מה שביקשה למצוא בהן (לביד, ע' 6454, ש' 22, ע' 6455, ש' 1; ע' 6464-6465; שם התייחס באורח כללי לדברים ובלא להתייחס לבל"מ הנדון; ויש להעדיף את דבריו הברורים ביחס לבל"מ שכאן, ע' 6494, ש' 19-10; מנשה, ע' 1506, ש' 21 - ע' 1507, ש' 1; שם אישר להגנה את שהציעה בשפה רפה "יכול להיות" ואף מכך לא עולה כי ביקש הצעות פיקטיביות). אף אם בהתאם לנוהלי התערעור אזרחי נדרש לקבל מספר הצעות מחיר, אין בקטעי העדויות האמורים כדי ללמד שמנשה ביקש הצעות סרק או הצעות מתואמות. להיפך. מהראיות עולה כי מנשה ביקש הצעות אמת. לא בכדי העיד מנשה כי כשראה לראשונה את תכתובות התיאום כעס והרגיש ש"הם עושים עלי קופה" (ע' 1404, ש' 21-13, ע' 1405, ש' 6-2). שחר עצמו העיד כי אף אחד בתערעור אזרחי לא אמר לו לתאם מול גלעד, לדבר עם מתחרה להגיש הצעת מחיר (ע' 2920, ש' 8-4).
- לשלמות הדברים יצוין כי ווי טענה בסיכומיה ביחס להיסטוריה של מנשה אשר הורשע בשל התנהלותו בעסקת ELA (נ/129, וראו בהרחבה בפסקאות 902-897 לעיל). אלא שקל לראות כי תיאום ההצעות לבל"מ מערכות אחסון הנדון עתה - שנעשה קודם להזמנה ולבחירת הזוכה, שלא על פי בקשתה של התע"א, מאחורי גבה ושלא בידיעה - אינו דומה כלל וכלל להתנהלות בעסקת ELA. ממילא יש לדחות גם טענות אלה.
- יש לדחות איפוא את כלל טענות ההגנה.
האישום השישה עשר: התוצאה
- התוצאה של האמור היא כי הוכח, מעבר לספק סביר, התיאום וההסדר הכובל נושא האישום השישה עשר - בל"מ מערכות אחסון - שווי והראל היו צד לו. משכך, ונוכח הנימוקים שפורטו לעיל, אני מרשיע את ווי והראל בעבירה של צד להסדר כובל לפי ס' 47(א)(1) לחוק התחרות, כנוסחו ערב יום תחילת תיקון מס' 21, בצירוף סעיפים 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(3), 4 ו-55א לחוק התחרות וכן בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי ס' 415 לחוק העונשין. ההרשעה היא גם על יסוד ס' 23(א)(2) לחוק העונשין.
אושרי - ס' 48 לחוק התחרות - אחריות נושא משרה
- במסגרת האישום השישה עשר הנדון עתה יוחסה לאושרי עבירה לפי ס' 48 לחוק התחרות.
- מהטעמים שפורטו לעיל בדיון בס' 48 בזיקה לאישומים הקודמים - גם כאן הוכח שהתקיימו באושרי יסודותיה של העבירה לפי ס' 48 לחוק התחרות בהתייחס לאישום השישה עשר ולמועד שבו נעשה: אושרי היה מנהל פעיל בווי; ווי הורשעה בעבירה של צד להסדר כובל באישום שכאן; ולא עלה בידי אושרי להוכיח שעשה את הנדרש לשם פיקוח ולמניעת עבירות על חוק התחרות.
האישום השבעה עשר
האישום השבעה עשר: פרויקט MPR, בל"מ מפברואר 2012
- האישום השבעה עשר הופנה כלפי צייגר, הראל, נחום וטריפל סי. כאמור לעיל, נחום שימש כמנכ"ל ובעלים של טריפל סי. לפי הנטען באישום זה, במהלך חודש פברואר 2012 היו הנאשמים הנזכרים צד להסדר שלפיו טריפל סי תגיש הצעת מחיר גבוהה מזו של הראל בהצעת מחיר לרכישת שרתי בלייד ושרתי יוניקס לפרויקט MPR של התערעור אזרחי (בל"מ MPR המשולב), על מנת לאפשר להראל לזכות בהצעת המחיר. לפי הנטען, הוסכם כי בתמורה תרכוש הראל מטריפל סי חצי משווי בל"מ MPR המשולב. בל"מ MPR המשולב לא יצא אל הפועל מאחר שממן החליט לפצל את הבל"מ המשולב לשני בל"מים שונים.
לנאשמים באישום זה - צייגר, הראל, נחום וטריפל סי - מיוחסת עבירה של צד להסדר כובל לפי ס' 47(א)(1) לחוק כנוסחו במועד הרלבנטי בצירוף ס' 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(3), 4 ו-55א(ב) לחוק התחרות. ביחס לחברות הנאשמות מפנה כתב האישום לס' 23(א)(2) לחוק העונשין.