נחום וטריפל סי העלו בסיכומיהם, בין היתר, טענות ביחס לתוכנה של תכתובת הדוא"ל מול צייגר. בכלל זה נטען כי נחום לא התייחס לתיאום הצעות מחיר אלא רק לכך שהצעה שתגיש טריפל סי לבד תהיה בהכרח גבוהה יותר בשל תנאיה המועדפים של הראל כזכיינית חשכ"ל; עוד נטען כי המשפט "אסור שאלתא יידעו" אינו מתייחס לכוונת הצדדים להסתיר מאלתא הסדר לתיאום הצעות אלא לכך שאסור שאלתא תבין שהיא עושה טעות בדרישתה לרכש משולב בעסקה אחת של שרתי X ושרתי P. כפי שנראה להלן, לטענות אלה אין אחיזה. נחום עצמו, כאמור לעיל, בחר שלא להעיד וממילא שלא לתת הסבר לדברים הברורים שכתב בזמן אמת. הדבר פועל לחובתו. מעבר לכך הטענות אינן מתיישבות עם מכלול הראיות, עם התכתובת מזמן אמת ועם דברים שאמר נחום עצמו בחקירתו.
- לשלמות התיאור יצוין כי בסופו של יום בל"מ MPR המשולב - היינו הליך לרכש משולב של שרתי X ושרתי יוניקס מִספק אחד - לא יצא אל הפועל. תחת זאת, במועד כלשהו זמן מה לאחר תכתובת התיאום הנזכרת (ת/123), החליטה התערעור אזרחי לפצל את הבל"מ המשולב לשני בל"מים שונים: האחד לרכש שרתי X (שעליו נסב האישום השמונה עשר - להלן); והשני לרכש שרתי יוניקס (P) משומשים (שאינו נכלל בכתב האישום) (נ/91, שקנבסקי, ע' 949, ש' 12 - ע' 950, ש' 1; צייגר, ע' 14-7, לגרסת צייגר כאילו הוא שפנה לשקדי על מנת לפצל את הבל"מ לשניים נידרש בנפרד; נחום, ת/237, ש' 535-534, ש' 551-550). המועד המדויק שבו החליטה התערעור אזרחי לפצל את הבל"מ המשולב לא הוברר. מהראיות נראה כי הדבר אירע בראשית חודש מרץ 2012 או בסמוך לכך (ראו: ת/106, שלפיו ביום 14.3.12 מונה שקנבסקי למנהל מו"מ ולקיום תחרות בין ספקים לציוד המשולב, ע' 966, ש' 21 - ע' 967, ש' 15; אך ראו גם ת/111, נ/270, פניות שקנבסקי לספקים כבר ביום 7.3.12 ביחס לשרתי X בלבד). מכל מקום, העובדה שהבל"מ המשולב לא יצא אל הפועל ופוצל לא גורעת מהמסקנה כי נעשה הסדר לתיאום הצעות מחיר ומדבר התגבשותה של העבירה בנסיבות העניין.
- נפנה עתה לדון בטענות ההגנה.
התייחסות לטענות ההגנה
- הנאשמים העלו בסיכומיהם טענות הגנה שונות.
טענה מרכזית שהעלו צייגר והראל היא כי צייגר לא התכוון לעשות עסקה עם נחום, כי לא הסכים לעסקה וכי לא הסכים להסדר לתיאום הצעות כנטען. עוד נטען כי הדרישה המשולבת לשרתי X ושרתי יוניקס יצרה "בעיה בלתי פתירה", שחייבה שיתוף פעולה גלוי של הראל ושל טריפל סי, וכי התכתובת שבין צייגר לנחום לא הייתה אלא גישוש ראשוני לבחינת היתכנות לשיתוף פעולה ולעסקה, שהתאפיין בחוסר אמון בין הצדדים, תוך ידיעה שהעסקה אינה ישימה ובלא שהגיעו להסכמה כלשהי ומשכך לא התקיים יסוד "ההסדר" שבעבירה.