צייגר והראל ניסו להיבנות מאִמרות שונות של נחום בחקירתו ברשות ובכלל זה מדבריו ביחס לתכתובת מול צייגר כי "זה הכל דיבורים בטלים" (ת/237, ש' 612-610) ואמירות דומות. אין לקבל את הניסיון להיבנות מבחירה סלקטיבית של אמרות, שאמר נחום במטרה ברורה לחלץ את עצמו מתכתובת מפלילה ולהציגה כבלתי רצינית ואין בכך כדי לשנות מהמסקנה הברורה ביחס להסדר התיאום ולכך שצייגר הסכים לו. הכל לאחר דין ודברים ולאחר ששני מנהלים בכירים - צייגר ונחום - הקדישו מזמנם לתכתובת ולשיחות טלפון, על מנת להגיע להבנות. למעשה, נחום עצמו הבין בזמן אמת כי צייגר מסכים לדברים. כפי שראינו לעיל, נחום כתב לצייגר "אחלה. סגור" תוך שציין כי הוא מתחיל "לגלגל" את העניין שגם על כך השיב צייגר, פעם נוספת, בהסכמה (וראו גם נ/187, ת/500 שם עדכן נחום את אנשיו בטריפל סי סמוך לאחר סיום התכתובת מול צייגר (ת/123) כי העניין "סוכם עם הראל"). כל זאת אף מבלי להידרש לאמירות חוזרות של נחום בחקירתו כי צייגר הסכים (ת/237, ש' 619, "הוא הסכים" ש' 670-669, "הוא מוכן" ע' 751-749 "הוא כמו בהתחלה מסכים"; ש' 754 "הוא כתב לי הבנתי, מקבל"; ש' 799-798, "זה מה שסיכמתי עם צייגר וצייגר הסכים", ש' 803).
צייגר והראל טענו כי הפער בין רווחיה של הראל בחלופה של "חצי-חצי" לבין רווחיה בחלופה שבה כל צד נהנה מרווחי הציוד שהוא מוכר, כששרתי X מהווים שני שליש מהתכולה, הוא משמעותי. משכך נטען כי ברור שצייגר לא היה מסכים לעסקה כפי שהציע נחום, שהיה "גרידי" (ע' 5361, ש' 17). אלא שטענה זו עומדת בסתירה לראיות הברורות מזמן אמת בדבר הסכמתו של צייגר, כפי שגם הבין נחום. מעבר לכך, ההיגיון שביסוד הטענה מתעלם מכך שלשיטת הראל עצמה לא היה לה מנוס אלא לשתף פעולה עם ספק בעל הרשאה לשרתי יוניקס (בענייננו טריפל סי) שבלעדי כן - זו טענת הראל - לא יכולה הייתה לספק מענה לדרישת הרכש המשולבת. תלות זו שנוצרה - לטענתה של הראל - יכולה להסביר את ההיגיון שבהסכמה על חלוקת רווח שהולכת לקראת טריפל סי (וראו בהקשר זה גם ס' 143 לסיכומי טריפל סי).
צייגר טען בעדותו כי חרף הדברים שכתב לנחום, הרי שלא התכוון להסכים או לסגור עמו. לתמיכה בכך הוסיף וטען כי רֶכש ציוד מִספק אחר טעון אישור של מועלם, מנכ"ל הראל, ומשכך לא יכול היה "לסגור" עם נחום בלי אישור כאמור (ע' 5344, ש' 20-16, ע' 5377, 24-21; טענת צייגר כאילו הוא אפילו לא עדכן את גלעד בדברים נסתרת מדבריו שלו, ע' 5364, ש' 11-10). גם טענות אלה אינן מתיישבות עם הדברים הברורים שכתב צייגר, מספר פעמים, בזמן אמת והמעידים על הסכמתו, כפי שגם הבין נחום. במישור המשפטי, הטענה כי נדרש אישור של גורם אחר בחברה אינה גורעת מאחריותו האישית של צייגר להסדר כובל שלו היה צד (ראו והשוו: עניין נחושתן בפסקה 8; עניין מצרפלס בפסקה 15) ואינה גורעת מתחולת תורת האורגנים ומאחריותה של הראל אף אם נניח שמדובר בחריגה לכאורה מהרשאה (ראו בפסקה 18 לעיל).