התמונה העולה ביחס להתנהלות הפגישה ולחילופי הדברים בה - הכנת רשימת פרויקטים לשם חלוקתם בין החברות, למניעת "הפרעה" או תחרות עליהם, ובכלל זה בנוגע לפרויקטים שמי מהחברות כבר החלה לטפל בהם - תומכת בבירור בראיות באשר להסדר והיא עולה בקנה אחד עם המסמך מזמן אמת (ת/1) שנשלח בעקבות הפגישה והתייחס ל"סיכום", ל"איזון" והוכתר כזכור "חלוקת עבודה לפי הסכם".
התייחסות לטענות ההגנה
- בסיכומיהם טענו הנאשמים, בעיקר ווי ואושרי, הראל וצייגר, כי לא נעשה הסדר כובל כנטען באישום הראשון. בין היתר הפנו הנאשמים לעדותו של צייגר שלפיה מטרת הפגישה הייתה לאסוף מודיעין עסקי על מתחריו ולאמוד את גודל השוק ולאמרות שונות של שחר ונוה כי הפגישה נועדה למפות פרויקטים עתידיים בתערעור אזרחי ושלא סוכם בגדרה דבר.
- יש לדחות טענות אלה.
- אכן, צייגר העיד כי הוא השתתף בפגישה רק על מנת לאסוף מידע ממתחריו - ווי וטריפל סי - על מנת לדעת איפה בתערעור אזרחי פועלים מתחריו לטענתו במטרה לנסות "לגנוב" מהם עסקאות; וכן במטרה לקבל מידע ביחס להיקף הפעילות הצפויה של מוצרי יבמ בתערעור אזרחי על מנת להעריך את כדאיות המשך פעילותה של הראל מול התערעור אזרחי במסגרת הסכם חשכ"ל (למשל, ע' 5324, ש' 23-19, ע' 5323, ש' 23 - ע' 5324, ש' 15). לגרסתו, במהלך הפגישה סיפר כל אחד מהמשתתפים באיזה פרויקטים בתערעור אזרחי הוא עובד, מה הצפי לעתיד, ובכך הסתיימה הפגישה בלא כל סיכום או הבנה על חלוקה (ע' 5326, ש' 4-1, ש' 25-18, ע' 5856, ש' 10-4).
אלא שדבריו אלה של צייגר בעדותו מוקשים עד מאד. הם לא עוררו רושם מהימן ואין לקבלם.
- לכתחילה, בחקירתו ברשות התחרות, הכחיש צייגר את עצם קיומה של הפגישה ואת השתתפותו בה (ת/222, ש' 610-602, ומיד בהמשך אף נתן הסברים לטבלה ת/1 שניסו להרחיק בינה לבין פגישה; ראו גם ש' 657-656 שם). ההסבר שניסה לתת בעדותו כאילו הכחיש את הפגישה משום שהיה לחוץ במהלך החקירה עורר סימני שאלה (ע' 5324, ש' 25 - ע' 5325, ש' 3). אם מטרת הפגישה הייתה תמימה או לגיטימית כנטען, לא ברור מדוע היה צייגר לחוץ כנשאל עליה ולמה התכחש לה תוך אי אמירת אמת. ניסיונו של צייגר להתכחש לפגישה ולכך שהשתתף בה ותשובותיו בחקירה כי אינו זוכר פגישה כאמור, עוררו קושי גם בשים לב לכך שהוא היה בכיר המשתתפים בה, כי זו התקיימה במשרדו בהראל ובשים לב לעדותו שלו ממנה עלה כי מדובר היה באירוע חריג שכן לא היו פגישות נוספות מסוג זה בינו לבין מתחריו (וראו, ע' 5816, ש' 7 - ע' 5818, ש' 25, וניסיונו להסביר שם מדוע הכחיש את קיום הפגישה אף הוא עורר תהיה). יש בכך כדי להשליך על משקל התשובות והגרסה שנתן ביחס לפגישה רק מאוחר יותר ובעדותו.
- בנוסף, צייגר לא ידע להסביר בעדותו לשם מה כונסה הפגישה ומה הייתה מטרתה כפי שהוצגה למשתתפיה, בין לפני הפגישה בין במהלכה. שהרי ברי, כפי שאישר צייגר בעצמו בעדותו, כי צייגר לא אמר ליתר משתתפי הפגישה, מתחריו, כי מטרתו היא לקבל מהם מידע על הפרויקטים שבהם הם פועלים על מנת "לגנוב" אותם מהם (ע' 5860, ש' 19-14, ע' 5862, ש' 5-1). כשנשאל על כך לא פעם, גם על ידי בית המשפט, לא היו בפיו תשובות של ממש והוא לא ידע להסביר כיצד כונסה הפגישה ומה הוצג - לאחרים או לו עצמו - כמטרה שלשמה נפגשים, ולשם מה הציג כל משתתף בפגישה למתחריו את הפרויקטים בהם הוא עובד ואת הצפי לעתיד (ע' 5861, ש' 6 - 5863, ש' 5; שם חזר ואמר כי אינו יודע מה הייתה מטרת הפגישה; אין לקבל גם את התשובה הסתמית בהמשך כאילו המטרה הייתה "להציג פרויקטים" ולהגדיר את "גודל השוק", משלא הובהר הטעם לדבר ומשזו אינה מתיישבת עם ההיגיון או עם הראיות). עדותו של צייגר בהקשר זה עוררה תמיהה. כך ביתר שאת כשמביאים בחשבון שהפגישה התקיימה אצל צייגר עצמו במשרדו בהראל ושהוא היה הבכיר מבין משתתפיה.
- בסיכומיהם ניסו הנאשמים להיבנות מדברים מסוימים שאמרו נוה ושחר בעדויותיהם באשר למטרת הפגישה. בכלל זה הפנו לדברים שאמרו נוה ושחר שלפיהם מטרת הפגישה הייתה אך לרכז את המידע ביחס לפרויקטים בתע"א, למפות את הפרויקטים, בין פרויקטים קיימים שמי מהחברות כבר החלה לטפל בו, בין פרויקטים עתידיים, ולהעריך את ההיקף הכספי של הפרויקטים כדי שכל אחת מהחברות תוכל לדעת את היקף העסקים האפשרי בתערעור אזרחי וכי מעבר להחלפת מידע כאמור לא סוכם דבר (למשל, עדות נוה, ע' 70, ש' 14-10; ת/2, ש' 129-128; ש' 246-244; עדות שחר, ע' 3337, ש' , ע' 15-13; ע' 3461, ש' 4-3). כן הפנו לעדות שחר בה אישר כי התכוון לקחת כמה שיותר פרויקטים ולדרוס את המתחרים (ע' 3342, ש' 14-12, ע' 3341, ש' 22-20). אלא שהרושם שעלה מעדויות נוה ושחר היה כי באמירות אלה ניסו לצמצם מתוכנה של הפגישה בה נטלו חלק ולשוות לה ולמעשיהם נופך לגיטימי. זאת ועוד, הדברים אליהם הפנו הנאשמים עומדים בסתירה לאמירות אחרות, הן של נוה הן של שחר אשר פורטו לעיל, ושלפיהן, בין היתר, הגיעו הצדדים לסיכום או הבנות שלא להפריע זה לזה כך שמקום בו החלה אחת החברות לעבוד מול פרויקט מסוים החברות האחרות יאפשרו לה לזכות בפרויקט על דרך של תיאום הצעות תוך איזון מסוים של חלוקת הפרויקטים בין החברות (ראו בפסקאות 84-81 לעיל). יש להעדיף באורח ברור אמירות אחרונות אלה שנאמרו בניגוד מובהק לאינטרס, ואשר מתיישבות גם עם הודעת הדוא"ל והטבלה מזמן אמת (ת/1) שדיברו בבירור ב"סיכום", "חלוקת עבודה לפי הסכם" ו"איזון" היקפי הפעילות. יתרה מזו. הטענות כי הפגישה עסקה אך במיפוי מידע ביחס לפרויקטים אינן מתיישבות לכאורה עם טענה אחרת, שתידון להלן, ושלפיה כלל המידע כפי שרוכז בטבלה ת/1 היה בלתי נכון וחסר ערך, כמו גם עם עצם עריכת טבלה תוך שיוך פרויקטים, לרבות עתידיים, לחברות הנאשמות באישום זה.
- צייגר והראל טענו כי להראל לא היה כל אינטרס להסכים לחלוקה או לאיזון בין המתחרים. תמצית הטענה היא כי משנת 2007 אז זכתה הראל בהסכם חשכ"ל, הראל היא שזכתה במרבית המכירות לתערעור אזרחי ומשכך כל תיאום עם החברות האחרות כנטען היה כרוך בוויתור והפסד מצדה של הראל ולא היה כדאי עבורה (למשל, הודעת צייגר, ת/222, ש' 820-812). מצב דברים זה - זו הטענה - תומך בכך שלא נעשה הסדר.
אין בידי לקבל טענות אלה.
- אין בטענות כדי לשנות מהראיות הברורות בדבר סיכום וחלוקה. כאמור, בפי צייגר והראל לא היה הסבר חלופי הגיוני שניתן לקבלו ביחס לכינוס הפגישה ולתכליתה. מעבר לכך. אכן, במחצית הראשונה של שנת 2009 מבין הספקים המורשים של מוצרי יבמ לתע"א, הראל היא שהייתה בעלת היקף המכירות הגדול ביותר לתערעור אזרחי (ע' 5864, ש' 5-4, וכן אושרי, ע' 4329, ש' 8-2; זאת אף שבהיבטים מסוימים נחשבה ווי כבעלת יתרון בכל האמור ברמה הטכנולוגית שלה, למשל, ע' 6173, ש' 33-21, ע' 6177, ש' 5-1, שם ביחס למוצרי אחסון שלא מתוצרת יבמ). אלא שבמצב דברים זה האינטרס של החברות האחרות - ווי וטריפל סי - היה לכאורה להסתיר מהראל מידע על פרויקטים שהראל אינה יודעת עליהם בניסיון לזכות בהם ובכך להקטין את הסיכוי שהראל תזכה בהם. יש בכך כדי לחתור תחת הטענות כי הפגישה נועדה לחילופי מידע גרידא. לא בכדי לא הייתה בפי צייגר תשובה של ממש לשאלה מה היה האינטרס של שחר ונוה להשתתף בפגישה בה יפרסו בפניו ובפני גלעד פרטים על פרויקטים בתערעור אזרחי שאותם יוכל לנצל (ע' 5323, ש' 23, וראו התשובות המוקשות, ע' 5861, ש' 13-11, ע' 5862, ש' 6-3; והניסיון בהמשך להיתלות בשאלת בית המשפט ולהציג את הפגישה כ"אולי" פגישה של "גנבים" בה כל משתתף התכוון לרמות את האחרים, לא היה מהימן).
- אף אין לקבל את הטענות כי להראל לא היה אינטרס פוטנציאלי בהסדר הנטען. שחר העיד כי צייגר הוא שיזם את קיום הפגישה (ע' 3338, ש' 22). הדבר יכול להתיישב עם העובדה שהפגישה התקיימה אצל צייגר ושהוא היה הבכיר מבין משתתפיה. כפי שכבר הובא לעיל שחר העיד כי צייגר ביקש מהאחרים להכין רשימה של כלל הפרויקטים, "צייגר ביקש שנשב ושנעלה את סך כל הפרויקטים על הדף ונראה איך מחלקים אותם" (ע' 3137, ש' 23-21, ע' 3138, ש' 13-6; צייגר עצמו העיד כי בפגישה ציין כל אחד מהמשתתפים באיזה פרויקטים הוא עובד ומה הצפי לעתיד, ע' 5326, ש' 4-1, ש' 23-18; וראו גם ת/222, ש' 769-767, שם ציין צייגר כי רשם לעצמו את נתוני הפרויקטים). שחר הסביר כי צייגר הבין ש"אם נלחם אחד בשני אז הרווחיות שלו תרד, לפעמים עד כדי הפסד" וכי צייגר רצה למנוע את זה וכי זו הייתה מטרת הפגישה (ע' 2646, ש' 10-2, שם אישר את שאמר בחקירה, ת/557(8), ש' 52-42; ראו גם עדות שחר שלפיה אלמלא הסכימה הראל לכך שבחלק מהפרויקטים יזכו חברות אחרות, היא הייתה חשופה לתחרות מחירים מצדן ולפגיעה ברווחיותה, ע' 2908, ש' 25-15, שם אישר את נכונות הדברים שאמר בחקירתו, ת/557(6), ש' 490-484). מעדותו של שחר עולה כי להראל היה אינטרס בהסדר שימנע תחרות וכי זו הייתה עמדתו של צייגר שביקש בפגישה שווי ושטריפל סי לא יפריעו להראל במקומות שבהן היא עובדת ובתמורה הראל לא תפריע להן היכן שהן עובדות (ע' 2644, ש' 23-16; ראו גם דברי שחר בחקירתו כי צייגר כעס שהאחרים מפריעים לו בפרויקטים מסוימים וביקש פגישה בנושא, ת/557(4), ש' 585-584, ש' 600-592; בעדותו השיב שחר באורח מתחמק לדברים אלה, ע' 2637, ש' 3-1; אף שלבסוף אישר כי יכול להיות שזו הייתה הסיבה לפגישה, ע' 2637, ש' 21-19; ויש להעדיף את האמור בהודעה, בין היתר משזה משתלב עם עדותו במקומות אחרים ביחס לפגישה, כפי שפורטו לעיל). מהעדויות שהובאו לעיל ביחס להתנהלות הפגישה ולדברים שנאמרו בה, בכלל זה בדבר חלקה היחסי הגדול של הראל, ובדבר "איזון" על ידי שיוך פרויקטים לווי ולטריפל סי, עולה בבירור גם האינטרס של יתר החברות בהסדר (ראו הפירוט בפסקה 86 לעיל).
- גם בחינת התפתחות עסקיה של הראל מול התערעור אזרחי בתקופה שקדמה להסדר נושא האישום הראשון מלמדת כי אין לקבל את הטענות שלפיהן להראל לא היה אינטרס בהסדר ובצמצום התחרות. נעמוד על הדברים בתמצית.
במחצית שנת 2007 הצליח צייגר להחתים את התערעור אזרחי על הסכם חשכ"ל (ע' 5287, ש' 24-19). לטענת הראל, משמעות הדבר הייתה כי בהתקיים תנאים מסוימים נדרשה התערעור אזרחי לרכוש ציוד מסוים מתוצרת יבמ אך מהראל, שהייתה אחד הספקים הזוכים במכרז החשכ"ל, וזאת בהנחה משמעותית (נ/10, נ/77). צייגר ראה בכך ניצחון גדול על מתחריו, ובכלל זה ווי וטריפל סי. צייגר אף התקשר לשחר ואמר לו "עשיתי לך שח-מט", היינו שצייגר לקח לו את הפעילות מול התע"א, והוסיף ואמר שמכאן ואילך שחר "לא יעשה יותר שקל" ו"לא ימכור בורג" בתע"א, וכי הכל ילך להראל (ע' 5288, ש' 6-3, ע' 5592, ש' 21-14, ע' 5593, ש' 16-15, ת/222, ש' 753-751, ש' 775-774). צייגר העריך כי בעקבות הסכם חשכ"ל הראל תצליח להעביר לידיה את המרבית המכרעת של המכירות לתערעור אזרחי (ע' 5484, ש' 5-1, ע' 5288, ש' 21-20, ע' 5682, ש' 12-6). בפועל, בהמשך הדרך, וכפי שכבר צוין לעיל, הראל היא שהייתה בעלת היקף המכירות הגדול ביותר לתערעור אזרחי (ע' 5864, ש' 5-4, וכן אושרי, ע' 4329, ש' 8-2).