דברים אלה יפים גם ביחס לטענות שהעלתה ההגנה ביחס לחוסרים נוספים. כך, אין לקבל את הטענות ביחס לדו"ח ביקורת פנימית שנערך בתערעור אזרחי ולחומר הגלם ששימשו לעריכתו. לא הונחה תשתית כלשהי לכך שאלה רלבנטיים לענייננו. דו"ח הביקורת הועמד לעיונו של בית המשפט שקבע כי עוצמת הרלבנטיות של האמור בדו"ח לאישומים שכאן נמוכה ביותר וכי אין הצדקה מספקת להעמידו, כולו או מקצתו, לעיון ההגנה (ס' 11 להחלטת כבוד השופט ע' שחם מיום 3.6.19; תמיכה לכך עולה מעדות קופלר, ע' 6600, ש' 20-18, שלפיה הדו"ח לא התייחס לאיזה מהעסקאות שבכתב האישום; באמירות חלקיות ובלתי ברורות שאליהן הפנתה ההגנה, שעיקרן בטענות העולות בשאלת הסניגור בלא אישור ממשי מצד העד הנשאל, למשל, מרקוס ע' 3975-3973; פרץ, 1634, ש' 19-13, ש' 27-25, אין כדי לשנות לעניין זה). גם בטענות שהעלתה ההגנה ביחס לאי ביצוע פעולות חקירה נדרשות לשם איתור הודעת דוא"ל מסוימת שעליה נודע להגנה, אין כדי לשנות. הכוונה לפניית ההגנה למאשימה משנת 2018 בטענה כי נודע לה על קיומה של תכתובת דוא"ל מסוימת (נ/316, נ/317). בעקבות הפנייה ביצעה הרשות החוקרת פעולות חקירה בניסיון לאתר את התכתובת (ת/581, מע' 319 לקובץ ואילך) כשבסופו של יום לא אותרה תכתובת כנטען בחיפוש במערכות הרכש ובמקורות נוספים (ת/581, ע' 331 לקובץ, ראו גם פירוט פעולות בע' 349, 352, 354 לקובץ). הרשות החוקרת נקטה איפוא פעולות חקירה אף אם ניתן היה לנקוט פעולות נוספות (מכל מקום מהפרטים שמסרה ההגנה ביחס לדמויות המעורבות, נראה כי התכתובת הנטענת אינה נוגעת להליכים נושא האישום, ונראה כי היא מתייחסת לעסקת ELA שלא נכללה בכתב האישום).
התמונה העולה היא כי הרשות החוקרת פעלה כנדרש לשם קבלת המסמכים הרלבנטיים להליכי הרכש נושא האישומים. למותר לציין כי חֶסֶר כזה או אחר או היעדרו של מסמך כזה או אחר בתיק רחב היקף מהסוג הנדון אינו אירוע חריג במידה המעידה על פגם בהתנהלות גורמי החקירה. נוכח האמור אין לקבל את הטענות למחדלי חקירה על יסוד חֶסֶר נטען בחומרי החקירה ואין בטענות כדי להטיל ספק באשמתם של הנאשמים כעולה מהתשתית הראייתית המבוססת שהובאה בעניינם המוכיחה את האישומים מעבר לספק סביר.
כך או כך, הגנת הנאשמים בעניינו לא קופחה. גם אם ניתן היה לבצע פעולות חקירה נוספות או לאתר חומרים נוספים, הרי שנוכח התמונה הראייתית המקיפה שהובאה אין בסיס לכך שהגנתם של הנאשמים קופחה או כי קיים חשש ממשי שנעשה להם עוול. ההגנה טענה בהקשר זה כי בשל אי תפיסת כלל התכתובות שבין המִנהלת הטכנית (הפרויקט) לבין גורמי הרכש נמנעה אפשרות לאתר, למשל, דרישה של הפרויקט להתקשר עם ספק מסוים (ראו, למשל, בס' 584 ו-570 לסיכומי ווי). אין לקבל טענות אלה. ראינו לעיל כי במסגרת החקירה נתפסו טופסי הנמקת ספק יחיד שהוציאו אנשי הפרויקט (ראו, למשל, נ/11 בנוגע לאישום החמישי, בפסקה 352 352לעיל). אלא שכפי שראינו בהרחבה לעיל, בעמדה כאמור של אנשי הפרויקט - שהיא עמדה פנימית של התערעור אזרחי שלא הייתה בידיעת הספקים - אין כדי לשלול אפשרות לעריכת תיחור ותחרות על ידי גורמי הרכש על מנת לקבל הצעות מיטביות ולבדוק את מחירי הרכש, ואין כדי להכשיר תיאום הצעות מחיר מאחורי גבה של התערעור אזרחי (ראו הדיון בפסקאות 385-372 לעיל). ממילא אין מדובר בטענות שיכולות להקים הגנה או לעורר ספק סביר באשמה.
- ההגנה הוסיפה וטענה כי נפל פגם בחקירה בכך שהמאשימה "הפקידה" - ולמעשה "הפריטה" - את החקירה בידי התערעור אזרחי ולא פעלה לבצע בעצמה את חיפוש ואיתור המסמכים; כי בכך ביקשה המאשימה מהתערעור אזרחי - שהיא לפי הטענה מבצעת העבירה - להעביר לידיה חומר המתעד את העבירה שהתערעור אזרחי ביצעה בעריכת תיחורים פיקטיביים; ואיפשרה לתערעור אזרחי שיש לה אינטרס להסתיר את מעשיה הפסולים "לסנן" את חומרי החקירה שהועברו (ההגנה הפנתה, בין היתר, לעדות מרקוס כי קיווה שאנשי התערעור אזרחי יעבירו לו את הכל, וכי אם הסתירו ממנו דברים אין לו שליטה על זה, ע' 3988, ש' 21-7); כי נפל פגם בכך שאנשי התערעור אזרחי לא נחקרו באזהרה אף שעלה חשד סביר לביצוע עבירות פליליות על ידם (וכי לא נעשה כן גם לאחר שהועברו לרשות החוקרת חומרי החקירה מהמלמ"ב, נ/315); כי לתערעור אזרחי גולה מבעוד מועד דבר החשד לתיאומים בין הספקים שצוין בבקשת המסמכים (נ/314; הפנייה שם נעשתה לייעוץ המשפטי של התערעור אזרחי והתבקש שלא לחשוף את אנשי התערעור אזרחי בפרויקטים וברכש לפרטי החשדות); וכי לא נעשה עימות בין אנשי התערעור אזרחי לספקים (ארביב, ע' 4174, ש' 22-13).
גם כאן אין בידי לקבל את הטענות למחדלי חקירה ומכל מקום אין בטענות כדי להקים חשש ממשי לכך שקופחה הגנת הנאשמים.