הוא הדין גם ביתר הטענות שהועלו בעתירה.
טענות נוספות
הטענות לאי תחולת החזקות החלוטות ולתחולת סייג זוטי דברים
- ההגנה טענה כי בנסיבות העניין אין להיזקק לחזקות החלוטות שבס' 2(ב) לחוק התחרות וכי לאלה אין תחולה בענייננו (למשל, ס' 27-14 לסיכומי הראל, ע' 7001-6999 לסיכומים בעל פה, ס' 57-50 לסיכומי ווי). לחלופין נטען כי בנסיבות העניין חל הסייג הקבוע בס' 34יז לחוק העונשין שעניינו זוטי דברים (למשל, ס' 837-816 לסיכומי הראל).
- נידרש לטענות אלה.
- טענה מרכזית של הראל היא כי ההסדר האנכי של מתן ספיישל ביד מיבמ לספקים נִטרל למעשה את האפשרות לקיים תחרות בין הספקים לבין עצמם, וכי תיאומי המחיר האופקיים בין הספקים באישומים הנדונים הם "תוצאה ישירה" של ההסדר האנכי שזכה לפטור מאת הממונה על התחרות. בהעדר אפשרות לתחרות, זו הטענה, יש לנקוט פרשנות תכליתית שלפיה אין תחולה לחזקות החלוטות, שנועדו למקרים בהם עלילוּת הפגיעה בתחרות ברורה, וממילא אין מקום להרשעה.
דין הטענות להידחות.
במישור העובדתי, ראינו לעיל כי גם באותם מקרים שבהם ניתן למי מהספקים תעדוף או ספיישל ביד - אף בהתעלם מכך שלא הונחה תשתית לכך שזה היה המצב בחלק ניכר מהאישומים - לא היה בכך כדי לשלול היתכנות לתחרות (ראו בהרחבה בפסקאות 1086-1071 לעיל). אף אין כל בסיס לטענה כאילו תיאומי המחירים האופקיים בין הספקים-הנאשמים הם "תוצאה ישירה" או תוצאה בכלל של הפטור שנתן הממונה ליבמ. אף אם בנסיבות מסוימות יכולה הייתה להתנהלות היצרן (יבמ) או לתעדוף שנתן השפעה על עוצמת התחרות אין בכך כדי להקים כורח לתיאומי מחיר בין הספקים. כל אחד מהספקים יכול (וצריך) היה להתחרות באורח עצמאי כמיטב יכולתו או לבחור באורח עצמאי שלא להתחרות. כך או כך, אין כל הצדקה לתיאום מחירי ההצעות מאחורי גבו של המזמין. הסדרי התיאום ותיאומי מחירי ההצעות באישומים שנדונו הם הסדרים אופקיים, שכבילותיהם "עירומות", שאין להם כל הצדקה לגיטימית, שאין בצדם כל ערך כלכלי פרו-תחרותי, ושנועדו להסיר חששות ואי ודאות תחרותיים ולסכלם. לכך אין הצדקה וממילא אין מקום לבחינתם תחת הוראת ס' 2(א) לחוק התחרות. מכל מקום, כפי שנפסק עלילוּת פגיעתן בתחרות של כבילות כאמור של תיאום מחירי הצעות להליך תחרותי היא ברורה ומובנת מאליה (עניין וול, בפסקאות פה-פו) וכך עלה גם מהראיות בהליכי הבל"מ נושא האישומים שלפנינו.