משכך, יש לדחות גם טענות אלה.
טענת התיישנות כללית
- הנאשמים העלו טענת התיישנות כללית בהתאם לס' 149(8) לחוק סדר הדין הפלילי (ראו ס' 614-612 לסיכומי ווי ואושרי). לפי הטענה העבירות שיוחסו לנאשמים מכוח חוק התחרות - עבירות צד להסדר כובל ועבירות אחריות נושא משרה על פי ס' 48 לחוק - התיישנו. זאת, למעט האישומים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (לטענת התיישנות ספציפית שהועלתה אך ביחס לעבירות לפי ס' 48 לחוק נידרש להלן בנפרד).
- זו תמצית הטענה: מדובר בעבירות מסוג עוון (ס' 24 לחוק העונשין). תקופת ההתיישנות היא חמש שנים (ס 9(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי). כתב האישום הוגש ביום 26.2.17 ומאז שהוגש חלפו למעלה מחמש שנים שבשל כך חלה התיישנות.
- דין הטענה להידחות.
ס' 9(ג1) לחוק סדר הדין הפלילי מורה כי: "בעבירה מסוג פשע או עוון אשר בתוך התקופות האמורות ... הוגש לגביהן כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מניין התקופות האמורות בסעיף קטן (א) ביום הגשת כתב האישום או ביום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, לפי המאוחר" (הוראה זו נכללה קודם לתיקון מס' 87 משנת 2019 בגדרי ס' 9(ג) לחוק). מדובר באחד החריגים הקוטעים את מירוץ ההתיישנות שמשמעותם 'איפוס' תקופת ההתיישנות כך שזו תחל להיספר מחדש (ראו והשוו, מכלל רבים, ערעור פלילי 4991/24 מדינת ישראל נ' זאבי בפסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט י' אלרון (6.2.25)).
עסקינן בהליך פלילי רחב היקף שהתקיימו בגדרו כל העת ובמועדים שלאחר הגשת כתב האישום הליכים מטעם בית המשפט. בכלל זה, החלטות בהליכים מקדמיים בנוגע לחומרי חקירה, הליכים והחלטות בטענות שהעלתה ההגנה ובבקשות מטעם ההגנה לתיקון כתב האישום, הגשת כתב אישום מתוקן ביום 25.2.21, ועוד ועוד. לאחר שהוכרעו עניינים אלה התקיימו ישיבות הוכחות בתיק. אלה התקיימו בתכיפות יחסית, על פי רוב בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע. שמיעת העדויות שהתפרסה על פני כ-70 ישיבות הוכחות החלה בחודש אפריל 2021 והסתיימה בחודש מאי 2023 (ראו החלטה מיום 24.5.23 על סיום כלל פרשות ההגנה). הגשת הסיכומים האחרונים מטעם ההגנה נעשתה בראשית חודש אפריל 2024, וסיכומי הצדדים בעל פה הושלמו בסמוך לכך. זמן מה לאחר מכן התקבלה בקשת ווי ואושרי והוּתרה הגשת ראיות נוספות (ראו החלטה מיום 24.6.24). כל אלה הם הליכים שנועדו לקדם באורח ממשי את הבירור המשפטי והם באים בגדר "הליך מטעם בית המשפט" כמשמעותו בס' 9(ג1) לחוק סדר הדין הפלילי וממילא לא חלפה מאז תקופת ההתיישנות הרלבנטית של חמש שנים (וראו: יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני 1322 (2009) משם עולה כי הליך ממשי שנועד לקדם את ההליך המשפטי ייחשב לכזה העוצר את מירוץ ההתיישנות; ערעור פלילי 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל בפסקה 71 לפסק דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה (14.1.10) שם נקבע כי הוראת הסעיף נועדה לאפשר לרשויות אכיפת החוק לעשות את מלאכתן כשהן משוחררות מכבלי מירוץ ההתיישנות, ובכלל זה "בעת ניהול ההליכים המשפטיים" וכי מירוץ ההתיישנות ייפתח מחדש כאשר "לא מתקיימים הליכים משפטיים כלשהם" וראו גם האמור שם בפסקה 74 סיפא שלפיו תקופת התיישנות חדשה תיפתח "רק עם סיום ההליך השיפוטי"; והשוו גם: תיק הסגרה (מחוזי י-ם) 68801-03-22 מדינת ישראל נ' מטולה בפסקה 25 לפסק דינה של כבוד השופטת ש' רנר (13.11.22) שם נקבע כי ניתן לראות בעדויות שנגבו בבית משפט, קודם להגשת כתב אישום ולצורך קידום הליך הסגרה - כלומר בעדויות שנועדו לקדם את ההליכים - כהליך מטעם בית המשפט המאפס את תקופת ההתיישנות).