נחום - נוה העיד כי נחום היה מעודכן בנוגע לפגישה ולהבנות שנעשו בה (ע' 81, ש' 17-3, תוך אישור דבריו מהחקירה ת/2, ש' 175-169). עדותו זו של נוה לא נסתרה ויש לקבלה. כאמור, נחום בחר שלא להעיד במשפט. ניסיונותיו של נחום לטעון בסיכומים כי לא ידע תוך הסתמכות, בין היתר, על הסכסוך בינו לבין המנכ"לים של ווי והראל (עדות נוה, ע' 286, ש' 19-9, ש' 23 - ע' 287, ש' 1) או על הסתייגותו של נחום מהמשך עסקים עם אלתא (ת/2, ש' 179-176, עדות נוה, ע' 143, ש' 22-1), לא היו משכנעים ואין בהם כדי לגרוע מעדותו הברורה של נוה בעניין. גם הטענה כי בעניין בבלפר שאף שם עמד נחום לדין לא הייתה מחלוקת כי נחום לא ידע על התיאומים ששם, אין בה כדי לשנות לעניין ידיעתו במקרה שלפנינו.
- משנמצא לעיל כי יש להרשיע את ווי ואת טריפל סי בעבירה של צד להסדר כובל כמיוחס באישום הראשון, קמה החזקה כי אושרי ונחום הפרו את החובה הקבועה בס' 48(א) לחוק התחרות לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי החוק (ס' 48(ב) לחוק). נטל השכנוע לסתירת החזקה מוטל על הנאשמים.
- בחלק הנורמטיבי התייחסנו לכך שההסדר הקבוע בס' 48 לחוק התחרות תוקן במסגרת תיקון 21 לחוק. הרציונל - הן לפני התיקון הן לאחריו - דומה ונועד להטיל אחריות על נושא משרה שלא נקט פעולות למניעת עבירות בתאגיד. התיקון מבטא הקלה ביחס לדין שקדם לו. נושא המשרה אינו מואשם עוד בעבירה העיקרית (צד להסדר כובל) כהוראת הדין הקודם, אלא בעבירה עצמאית של הפרת חובת פיקוח. הטלת אחריות על נושא המשרה אינה תלויה עוד בכך שהתאגיד עבר עבירה, כפי שהיה קודם לתיקון. הפרת החובה לפקח מהווה עבירה כשלעצמה. בצד זאת העונש שנקבע לעבירה מקל והועמד על מאסר שנה.
- בהתאם להוראת המעבר שנקבעה בס' 55א(ג) לחוק התחרות, לא רואים את תיקון ס' 48 לחוק כביטולו, לעניין ס' 4 לחוק העונשין, והנוסח לאחר התיקון חל גם על עבירה שנעברה קודם לתיקון. כאמור, ההסדר הקבוע בס' 48 הן לפני התיקון והן לאחריו מבטא תפיסה של הטלת אחריות פלילית על נושא משרה שלא פעל להבטיח את קיומן של הוראות חוק התחרות. התיקון לא בא לבטא תמורה בעמדה זו של המחוקק ביחס לאחריות נושאי משרה וממילא אין בו כדי ללמד על ביטול האחריות של נושאי משרה (תיק פלילי 22847-12-10 מדינת ישראל נ' בובליל בפסקאות 136-131 (24.1.19)). משכך, נראה כי גם אלמלא הוראת המעבר המפורשת הייתה מתבקשת המסקנה כי אין עסקינן בביטול העבירה, והוראת המעבר לא נועדה אלא להבהיר זאת (ראו והשוו: רשות ערעור פלילי 8273/13 מדינת ישראל (עיריית תל אביב-יפו) נ' חיימוביץ בפסקה 34, והדיון בכללותו בפסקאות 48-30 (25.12.24)).
- הנאשמים אושרי ונחום לא חלקו על כך שיש להחיל בענייננו את ס' 48 בנוסחו לאחר התיקון (בהתאם להוראת המעבר המפורשת). לצד זאת נטען כי בהיבטים מסוימים יש בתיקון משום החמרה מסוימת ביחס לדין הקודם וכי בהיבטים אלה יש להחיל את הוראות הדין הקודם (למשל, ס' 74 לסיכומי טריפל סי ונחום; ס' 561 לסיכומי ווי ואושרי). טענה זו מוקשית. זאת, נוכח הוראת המעבר הקבועה בס' 55א(ג) לחוק. הוראה זו, על פי לשונה הברורה, מבהירה את המצב המשפטי החל לאחר התיקון ומורה במפורש כי על עבירות שנעברו קודם לכניסת התיקון לתוקף יחולו הסעיף כנוסף לאחר התיקון, בלא סייגים או התאמות, ובאופן שמגלם השקפה שהתיקון הוא מקל בכללותו וכך יש להחילו. מכל מקום, בנסיבות שכאן נראה כי אין השלכה מעשית לטענות הנאשמים ביחס להיבטים מחמירים ואין בהן לשנות את המסקנה. נסביר בקצרה.
הנאשמים אושרי ונחום טענו כי יש לקבוע שאחריות נושא משרה תתגבש רק מקום בו נמצא שהתאגיד עבר עבירה, וזאת בהתאם להוראות הדין שקדם לתיקון ואף שהדבר לא נדרש לאחר התיקון. אלא שלעניין זה אין נפקות מעשית בענייננו משנמצא לעיל כי יש להרשיע את ווי ואת טריפל סי בהסדר הכובל נושא האישום הראשון.