בשורה התחתונה: בהתנהלותו של אושרי, בעובדה שדרבן את שחר או פעל אל מול חשש תחרותי - בעיקר מצד יצרנים אחרים - אין כדי לגרוע מהמסקנה כי נעשה הסדר מול הראל וטריפל סי לתיאום ההצעות בבל"מ אינדרה, כי אושרי היה צד להסדר תיאום זה, הן לכתחילה כצד (סמוי) לתכתובת תיאום הן בהמשך כשקיבל את הצעות המתחרים מאת המתחרים עצמם והכל בעודו פועל מול מרדכי ואלתא.
הערה: תחולת חוק התחרות על התיאום נושא בל"מ אינדרה
- בתשובה לאישום טען צייגר כי הרוכשת בפרויקט - חברת אינדרה - היא חברה ספרדית ומשכך כי חוק התחרות הישראלי אינו חל על העסקה עמה (ס' 11 לתשובה לאישום מיום 11.12.17). צייגר והראל לא חזרו על טענה זו בחלק הנוגע לבל"מ אינדרה בסיכומיהם.
- כך או כך, דין הטענה להידחות.
הסדר תיאום ההצעות נעשה כולו בישראל. העבירה הושלמה בישראל בעת שהתגבש ההסדר. רכישת המוצרים על ידי החברה הזרה אינה חלק מיסודות העבירה ואינה משנה לעניין תחולת חוק התחרות על התיאום (תיק פלילי (מחוזי י-ם) 385/98 מדינת ישראל נ' חברת טגר בעמ בפסקאות 21-20 (13.4.03)). הצדדים להסדר פעלו מול אלתא, ולא מול אינדרה. אלתא היא שביקשה את הצעות המחיר. אלתא היא זו שלה הגישו הצדדים את הצעותיהם המתואמות. גם בכך די כדי להביא לדחיית הטענה. למעלה מהדרוש יצוין כי אלתא פעלה בעניין במסגרת פרויקט משותף עם אינדרה וכנגד תשלום (ת/164, עדות מרדכי, ע' 1128, ש' 24-22, ע' 1188, ש' 12-6, ע' 1195, ש' 5-1; ע' 1240, ש' 5-1). מכאן שהסדר התיאום הקים עלילות לפגיעה בתחרות גם כלפי אלתא, שהיא חברה ישראלית, אף שזו פעלה בעניין עבור אינדרה.
הטענות כי לא ניתן לייחס לנאשמים עבירה נוכח הסדרי טיעון שנעשו עם אחרים
- ההליכים נגד שחר (מווי), גלעד (מהראל) ונוה (מטריפל סי) הסתיימו כפי שכבר נזכר לעיל בהסדרי טיעון. במסגרת הסדרים אלה נמחק מכתבי האישום המתוקנים האישום השני שעניינו בל"מ אינדרה.
בכל הנוגע לשחר וגלעד, העובדות הנוגעות להסדר התיאום שנעשה בבל"מ אינדרה הוּספו לעובדות באישום הראשון וההסדר בנוגע לבל"מ אינדרה תואר כהסדר שנעשה בהתאם להסכמה נושא האישום הראשון; לשחר ולגלעד יוחסה עבירה של צד להסדר כובל (ראו כתב אישום מתוקן מיום 3.6.21 (שחר) וכתב אישום מתוקן מיום 9.12.21 (גלעד); בכל הנוגע לנוה, נמחק האישום השני וכתב האישום המתוקן לא כלל את העובדות הנוגעות להסדר התיאום שנעשה בבל"מ אינדרה, ת/19(א)).
- במהלך ההליכים ובחלק מסיכומי הטענות הועלתה טענת הגנה כללית על רקע מחיקת אישומים שונים בהסדרי הטיעון שנעשו עם שחר, גלעד ונוה. הטענה הועלתה ביחס למספר אישומים. הטענה הועלתה על ידי חלק מהנאשמים, אף שלא כטענה מרכזית, גם ביחס לאישום השני נושא בל"מ אינדרה (ראו ס' 220-219 לסיכומי צייגר והראל). משכך נידרש אליה כבר עתה ובמתכונת הכללית שלה.
- תמצית הטענה היא כי משהמאשימה לא ייחסה לעובד או לאורגן של חברה-נאשמת עובדות מסוימות או עבירות מסוימות - ובכלל זה עובדות נושא אישומים מסוימים שנמחקו במסגרת הסדרי הטיעון - וכאשר לא ייחסה לו שהיה צד להסדר כובל, אין מקום או אפשרות לייחס עובדות או עבירה כאמור לחברה עצמה שנגדה נמשכו ההליכים. כן נטען כי במצב כאמור אין מקום או אפשרות לייחס אחריות נושא משרה (מכוח ס' 48 לחוק התחרות) על בסיס עבירה שנעברה על ידי החברה (לטענות בזיקה לס' 48 לחוק התחרות נתייחס בנפרד).
- טענות הנאשמים נסמכו, בין היתר, על דוקטרינת ההשתק השיפוטי או המניעות המשפטית ומכוח ס' 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. נטען כי ייחוס המעשים והעבירה לחברה בנסיבות אלה - לאחר שנמחקו במסגרת הסדר טיעון ולא יוחסו לעובד או לאורגן - הוא בלתי סביר ובלתי צודק (למשל, ס' 611-606 לסיכומי ווי ואושרי ונספח 1 שם; ס' 808-800 לסיכומי צייגר והראל; טענות טריפל סי בתשובה לכתב האישום מיום 11.12.17 ובתגובה מיום 6.12.20, ס' 86 ואילך לסיכומי טריפל סי).
- ווי ואושרי הפנו ביקשו להתבסס בהקשר זה על ההחלטה בתיק פלילי (מחוזי י-ם) 28759-05-15 מדינת ישראל נ' מלכה (24.3.19). בהחלטה בעניין מלכה נקבע כי העלאת טענה עובדתית במסגרת כתב אישום נגד נאשם אחד - ובכלל זה טענה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון - "מונעת מהמאשימה מלהעלות נגד נאשם אחר באותו הליך טענה עובדתית העומדת בסתירה חזיתית לאותה טענה". בית המשפט נסמך על הדוקטרינה של השתק שיפוטי והתייחס למניעות שקמה "כאשר נאשם אחד מורשע על פי כתב אישום המכיל בתוכו עובדה הסותרת, באופן חזיתי ובלתי-ניתן ליישוב, עובדה הנטענת נגד נאשם שני שמשפטו ממשיך להתברר". נוכח האמור הורה בית המשפט בעניין מלכה על תיקון כתב האישום נגד הנאשם שעניינו המשיך להתברר על דרך של שינוי כל עובדה שנטענה באישום מסוים כלפיו ואשר עמדה בסתירה חזיתית לעובדות שבהן הודה הנאשם האחר בהסדר הטיעון שנעשה עמו. לשלמות הדברים יצוין כי בתיק פלילי (מחוזי ת"א) 57576-11-18 יהושע נ' מדינת ישראל (25.6.19) התייחס בית המשפט לעניין מלכה והביע עמדה שונה ביחס למשקלן ומשמעותן של עובדות בכתב אישום מתוקן שנעשה במסגרת הסדר טיעון בכל הנוגע לעניינו של נאשם אחר באותה פרשה.
- בענייננו אין צורך להידרש לדברים בפירוט. זאת, שכן גם אם נלך לשיטת בית המשפט בעניין מלכה אין הדברים חלים על המקרה שלפנינו שאינו דומה למה שנדון שם.
- בעניין מלכה דובר בהסדר טיעון שכלל הודיה בעובדות בנוגע לאישום מסוים שעמדו לפי הנטען בסתירה חזיתית אל מול שנטען באותו אישום ביחס לנאשם שההליכים נגדו נמשכו. נקבע כי הרשעה על פי הודיה שקולה לקביעה שיפוטית כי אלה העובדות שהתרחשו במציאות וכי הכרעת דין כאמור מחייבת גם את המאשימה באופן שהקים קושי בהעלאת טענות סותרות כלפי הנאשם שנותר. אין זה המקרה שלפנינו. כאן נמחקו אישומים מסוימים מכתב האישום המקורי ולא יוחסו לשחר, גלעד או נוה בכתבי האישום המתוקנים בהם הורשעו במסגרת הסדרי טיעון. ממילא, נאשמים אלה לא הודו באישומים אלה. לא נקבע דבר ביחס לאישומים אלה. הכרעות הדין בעניינם של שחר, גלעד ונוה, לא התייחסו לאישומים שנמחקו. ביחס לאלה אין כל קביעה שיפוטית ומחיקת האישומים איננה בגדר קביעה כי המעשים לא נעשו. הכרעת דין בעקבות הסדר טיעון יש בה משום קביעת ממצאים לגבי עובדות כתב האישום הנתון. אין בה משום קביעה ביחס למה שלא נכלל בכתב האישום המתוקן, בין עובדות ובין אישומים, שלא נכללו בו. ממילא אין לדבר על סתירה כלשהי, לא כל שכן "סתירה חזיתית" או "בלתי ניתנת ליישוב" אל מול כתב האישום המקורי נגד יתר הנאשמים. יוער כי ההתייחסות בעניין מלכה לסתירה אפשרית גם נוכח חילוץ עובדות מסוימות והימנעות מהכללת עובדות אחרות, כפי הנראה במסגרת הצגת עובדות בגדרי אישום מסוים, לא נסבה על מחיקת אישומים כבמקרה שלפנינו.
- אכן כאשר המאשימה מסתפקת בהודאה של הנאשם אך בחלק מהעובדות "יראו את כתב האישום כאילו כלל מלכתחילה אך ורק את העובדות שבהן הודה הנאשם, וינהגו כאילו הודה הנאשם בכל העובדות שבכתב האישום" (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים ע' 1385 (2009). ממילא אין בהרשעה על יסוד הסדר טיעון משום קביעה שיפוטית ביחס לאישום שנמחק.
- בדומה נדחתה טענה כי מחיקת עבירה במסגרת הסדר טיעון שנעשה בעניינו של אחד מבין שניים שהואשמו בביצוע בצוותא, עומדת בסתירה להרשעת האחר באותה עבירה. נקבע כי: "... עבירת ההריגה נמחקה מכתב האישום בעניינו של הקטין במסגרת הסדר טיעון עימו, והוא הורשע בעבירה אחרת על פי הודאתו. במצב דברים זה, אין משום סתירה חזיתית להרשעתו של המערער בעבירת הריגה כמבצע בצוותא עם הקטין, מאחר שבהכרעת דינו של הקטין לא נקבע כל ממצא סותר ביחס אליו" (ערעור פלילי 8260/06 פוטומקה נ' מדינת ישראל בפסקה 8 לפסק דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה; וראו גם בפסקה 8 לפסק דינו של כבוד השופט י' אלון שם צוין כי אין מדובר ב"דיבור בשני קולות" (6.11.08); וראו והשוו גם ערעור פלילי 1872/16 דז'לדטי נ' מדינת ישראל בפסקה 49 (18.5.17); וכן תיק פלילי (מחוזי י-ם) 366/04 מדינת ישראל נ' בידרמן בפסקה 123 (20.1.10)).
- גם בהפניה לבית דין גבוה לצדק 8948/22 שיינפלד נ' הכנסת, בפסקאות 29-27 לפסק דינו של כבוד השופט א' שטיין (18.1.23) ולדברים שנאמרו שם לעניין מניעות והשתק שיפוטי (שם בעניין מינויו של ח"כ דרעי לשר) אין כדי להועיל לנאשמים. זאת, משום שבנסיבות העניין אין לראות בהסדרי הטיעון משום הצהרה או עמדה כלשהי מצד המאשימה ביחס לאישומים שנמחקו, ואין בהכרעת הדין על יסוד הסדרי הטיעון משום קביעה שיפוטית ביחס לאישומים אלה.
- הסכמת המאשימה למחיקת אישומים מסוימים מכתב האישום במסגרת הסדר טיעון עם נאשם אין פירושה כי עמדת המאשימה היא שאין תשתית ראייתית מספקת להרשעה באותו אישום. עריכת הסדר טיעון מצריכה בחינה של שיקולים רבים ומגוונים. בכלל זה שיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי, לאינטרס שבאכיפת החוק, ליתרונות שבהשגת הודיה מצד נאשם, להערכת תשתית הראיות, לשיקול של ניהול המשפט, היעילות והמשאבים הנדרשים, לנסיבות הפרטניות של הנאשם ולמעמדו, לאינטרס הנפגע ועוד. מדובר במלאכת שקלול עדינה ומורכבת (ראו, למשל, ערעור פלילי 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה (26.2.08)). הדברים נכונים, ואפשר שביתר שאת, בפרשייה רחבת היקף כפרשייה שלפנינו, כשעסקינן בכתב אישום מרובה נאשמים ומרובה אישומים, במסכת ראייתית עצומה, ובטענות לתיאומים על פני מספר שנים. נוכח האמור, אין לקבל את הטענה כאילו יש בהסדר טיעון הכולל מחיקת אישומים מסוימים נגד מי מהנאשמים - תוך הרשעתו באחרים - כדי להעיד על כך שלעמדת המאשימה אין די ראיות להוכחת המיוחס לו. עמדה אחרת עלולה להקשות בלא הצדקה על הגעה להסדרי טיעון בפרשיות מעין אלה ולפגוע במוסד הסדרי הטיעון.
הראל וצייגר ביקשו להיבנות מכך שהסדר הטיעון עם גלעד נעשה "בשלב מתקדם" של ההליכים (ע' 6985, ש' 8-6). אין בכך כדי לשנות בענייננו. הסדר הטיעון עם גלעד נעשה במהלך פרשת התביעה ובטרם נשמעו כל עדי התביעה. לא הונחה תשתית כלשהי לכך שביסוד הסדר הטיעון עמדו שיקולים ראייתיים.
- בנסיבות העניין אף אין לקבל את הטענה כי הסדרי הטיעון אינם עולים בקנה אחד עם הנחיות פרקליט המדינה (הנחיה מס' 8.1 - הנחיות לעריכת הסדר טיעון) (12.2.09) משלא הונחה תשתית לסתירה מהותית או לחוסר סבירות מול יתר המעורבים.
- צייגר והראל ביקשו להיבנות מדברים שנאמרו בערעור פלילי 3558/17 חברה קדישא ליוצא בוכרה נ' מדינת ישראל, בפסקה 22 (12.7.17) ובערעור פלילי 6532/17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים, בפסקה 30 (8.4.18). בית המשפט העליון ציין שם כי המצב הרצוי הוא שתאגיד יישא באחריות פלילית ביחד עם האורגנים שפעלו מטעמו שלא כדין, וזאת משום שהטלת אחריות גם על האורגנים יש בה כדי לתרום להרתעה. לצד זאת הודגש כי גם כאשר לא ניתן להעמיד לדין את האורגנים אין בכך כדי לפטור את התאגיד מאחריות למעשיו. בענייננו לכתחילה הועמדו לדין הן התאגידים והן האורגנים. בשלב מסוים נעשו הסדרי טיעון עם חלק מהאורגנים. בהתאם הורשעו האורגנים בחלק ניכר מהאישומים שיוחסו להם לכתחילה כשלצד זאת נמחקו מספר אישומים, והכל במסגרת הסדרי טיעון שנמצאו ככאלה שיש בהם כדי לשרת את האינטרס הציבורי ובאופן שעולה בקנה אחד עם תכלית ההרתעה שנזכרה לעיל. מצב זה שבו אורגנים הועמדו לדין והורשעו בחלק ניכר מהאישומים אינו דומה למצב כפי שהיה בפרשת חברה קדישא שבו לכתחילה לא הועמדו אורגנים לדין. מכל מקום, אין בפסקי הדין הנזכרים כדי להביא למסקנה כי מחיקת חלק מהאישומים נגד מי מהאורגנים מצדיקה לפטור את התאגיד - שהיה בעצמו צד לתיאום ושנועד להיטיב עמו - מאחריות בגין אותם אישומים. ממילא אין באמור שם כדי להועיל להגנה.
- נוכח כל האמור לעיל, יש לדחות את הטענות ההגנה בהתבסס על הסדרי הטיעון שנעשו עם שחר, גלעד ונוה. זאת הן ככלל והן ביחס לאישום השני שעניינו בל"מ אינדרה (יוער כי בכל הנוגע לאישום השני אין לקבל את טענות ווי והראל גם מהטעם שהעובדות הנוגעות לבל"מ אינדרה נכללו בגדרי הסדרי הטיעון שנעשו עם שחר וגלעד, וגם מהטעם שנמצא כי אושרי וצייגר עצמם היו צד להסדר הכובל).
האישום השני: התוצאה
- התוצאה של האמור היא כי הוכח, מעבר לספק סביר, התיאום וההסדר הכובל נושא האישום השני - בל"מ אינדרה - בין ווי ואושרי, הראל וצייגר, וטריפל סי, הכל כמתואר באישום השני. משכך, אני מרשיע את ווי ואושרי, הראל, צייגר וטריפל סי בעבירה של צד להסדר כובל לפי ס' 47(א)(1) לחוק התחרות, כנוסחו ערב יום תחילת תיקון מס' 21, בצירוף סעיפים 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(3), 4 ו-55א לחוק התחרות. ביחס לחברות הנאשמות - ווי, הראל, וטריפל סי, ההרשעה היא גם על יסוד ס' 23(א)(2) לחוק העונשין.
אושרי ונחום - ס' 48 לחוק התחרות - אחריות נושא משרה
- במסגרת האישום השני הנדון עתה יוחסו לאושרי ולנחום עבירות לפי ס' 48 לחוק התחרות. לאושרי יוחסה עבירה כאמור בנוסף לעבירה של צד להסדר כובל שנדונה לעיל. לנחום יוחסה באישום זה רק עבירה לפי ס' 48 לחוק.
- מהטעמים שפורטו לעיל בדיון בס' 48 בזיקה לאישום הראשון (פסקאות 118-108 לעיל) - גם כאן הוכח שהתקיימו באושרי ובנחום יסודותיה של העבירה לפי ס' 48 לחוק התחרות בהתייחס לאישום השני ולמועד שבו נעשה: שניהם מנהלים פעילים בחברות; ווי וטריפל סי הורשעו בעבירה של צד להסדר כובל באישום שכאן; ולא עלה בידי אושרי ונחום להוכיח שעשו את הנדרש לשם פיקוח ולמניעת עבירות על חוק התחרות.
- ווי ואושרי טענו כי לא ניתן להאשים מנהל פעיל גם בעבירת צד להסדר כובל (לפי ס' 47(א)(1) לחוק) וגם בעבירת של הפרת חובת הפיקוח ובכך שלא עשה כל שניתן למנוע את העבירה של הסדר כובל (לפי ס' 48 לחוק התחרות בנוסחו לאחר התיקון) וכי מדובר בטענות סותרות (ראו, למשל, הטענות בבקשת ווי ואושרי לתיקון כתב אישום מיום 23.11.20 ובתשובה לתגובה מיום 6.12.20).
אין בידי לקבל טענה זו.