יחד עם זאת, זו הייתה עמדתו הפנימית של פרץ בתוך מערך הרכש של התערעור אזרחי וביחס לאופן ההתנהלות של התערעור אזרחי ולדרך המיטבית בעיניו. הוא לא הביע אותה כלפי הספקים (ע' 1591, ש' 4-1). כפי שציין עמדה זה אינם מעניינם של הספקים (שם). בעדותו הבהיר פרץ היטב כי היציאה בבקשה להצעות מחיר, גם לאחר שמי מהספקים פעל מול אנשי הפרויקט, לא הייתה תחרות למראית עין (ע' 1689, ש' 14-2). כפי שהעיד גם כאשר הספק פעל מול הפרויקט וביצע את האפיון אין מדובר בתחרות למראית עין, בלשונו: "תמיד ברגע שאנחנו יוצאים לתיחור יכולים להיות לנו הפתעות למשל אחד הספקים מחליט להתאבד או מחליט לעשות הכל כדי להוציא את העיניים לספק אחר. אתה נתת ב-50 אחוז, אני נותן לך ב-52 אחוז" והדגיש כי התיחורים שערך לא היו למראית עין (ע' 1688, ש' 8-4, ש' 24; דברי פרץ כי תמרץ את הספקים להגיש הצעות תחרותיות, ע' 1575, ש' 25-15, ע' 1576, ש' 7-4; עדות פרץ כי פנה לתיחור מול ספקים אחרים במטרה לשפר את הצעות המחיר אף שבדרך כלל לא היו הפתעות בנוגע לזכייה, ע' 1699, ש' 16-9; ראו גם נ/137 שממנו עולה לצד העדפת פרץ להסכמי מסגרת כי ניתן ואפשר לבצע תיחור ולקבל הצעות מחיר גם אם התחרות מצומצמת יותר). להתייחסות מפורטת ביחס לעמדתו הכללית של פרץ בנוגע להליכי הרכש ראו להלן בפסקה 603 ואילך במסגרת הדיון באישום העשירי.
גם קניטורק, אף הוא מצד הרכש באלתא, העיד שגם כאשר נעשתה עבודה עם הספק לפני שהעניין הועבר לטיפול הרכש - ואף שהדבר לא מיטבי ולכאורה יכול לסנדל - הרי שאין זה בבחינת סוף פסוק והרכש משקלל שיקולים נוספים, כמו הסכמי מסגרת, חוות דעת על הספק מפרויקטים אחרים ושיקולים נוספים (ע' 371, ש' 18 - ע' 373, ש' 2). גם מעדויותיהם של בעלי תפקידים נוספים ברכש עלה כי עבודה שביצע ספק מול הפרויקט הייתה בבחינת "מאמצי שיווק" במטרה לקבל נקודות זכות ודריסת רגל, אבל שלא היה בכך כדי להבטיח את זכייתו בסופו של יום וכי הספקים אף ידעו בבירור שזה המצב (עדות לֶשם, מנהל הרכש בממן, ע' 2149, ש' 6, ש' 32-26, שם כינה את פעולות הספק שנמצא במפעל ומציע לפרויקט פתרון כ"קדם שיווק" וציין כי ספק שניגש לפרויקט ומשקיע יודע ש"זה לא בהכרח מקנה לו אחר כך את הבחירה בה", כי "יכול להיות שיהיה תיחור..." ו"זה לא בהכרח מבטיח לו את הזכייה"; עדות שקדי, ראש תחום רכש רכיבים ומיחשוב באלתא, ע' 1852, ש' 24-16, ע' 1932, ש' 14-11, כי אנשי הרכש חזרו ואמרו לספקים כי העובדה שהגיעו לפרויקט, ישבו איתו, והשקיעו היא מבחינת הרכש "זמן שיווק" ולא מקנה עדיפות בהיבט של הרכש, ולא מבטיח זכייה "הצליח הצליח, לא הצליח לא הצליח"; עדות שקנבסקי, קניין רכש, שלפיה בדיקות היתכנות שביצע ספק עבור הפרויקט ובכלל זה אספקת שרת לצרכי הבדיקות הם בבחינת "מאמצי שיווק", ע' 988, ש' 19-9; עדות זגורי, ראש מנהל רכש באלתא, ע' 2234, ש' 13-2 שלפיה פעולות מקדימות של ספק מול הפרויקט לתמיכה, להשאלת ציוד, לגיבוש פתרון, הן בבחינת "מאמצי שיווק" שיש להן משקל מסוים, אבל תפקיד הרכש הוא להביא את העסקה הטובה ביותר לתע"א).