לשלמות הדברים יצוין כי קניטורק ערך גם טופס שחרור הזמנה לקראת ההתקשרות עם הראל בו צוין כי שווי ההתקשרות הוא 1,100,000 דולר (ת/49). בטופס תיאר קניטורק פעם נוספת את הליך הרכש כך: " ... בוצעה פנייה לספקים אמת מחשוב, הראל, WE, טריפל סי המשווקות ציוד IBM, וזאת בשל אילוצי הפרויקט לרכוש חומרת IBM בלבד עבור השרתים. חברות WE ו-טריפל סי הגישו מענה ראשוני אך נמנעו מלהמשיך בתהליך היות ומרבית הציוד (כ-50%) נרכש תחת הסכם חשכ"ל מחברת הראל, התקבלה הצעת מחיר מחברת אמת עבוד ציוד DELL שלא הייתה רלבנטית. ר"פ ביקש לבחור בספק אחד אשר יבצע את מכלול הרכש (כולל ציוד צד 3) ואף יבצע את עבודות האינטגרציה באלתא ובאתר הלקוח. במהלך המו"מ נבחנו המחירים שאלתא שילמה בעבר עבור ציוד שאינו IBM, מחירים אלה נקבעו מול הספק..." (ת/49, עדות קניטורק כי הוא שתיאר את הליך הרכש בטופס, ע' 342, ש' 12-1; בשורה העליונה בטופס מודפס לצד שמו של קניטורק התאריך 4.7.10; אין תאריך בשורות המיועדות לבעלי תפקידים אחרים באלתא, ולא הוברר מתי נחתמה ההזמנה בפועל; ראו גם עדות זגורי, ע' 2217, ש' 23-22 כי התאריך שכאן אינו משקף בהכרח את מועד ההזמנה).
- סיכום ביניים: מהראיות עולה כי לאחר שאנשי הפרויקט אפיינו את צרכי הפרויקט ובהמשך לבקשתם, פנה הרכש בבקשה לקבלת הצעות מחיר ממספר ספקים - הוא בל"מ בולטימור. הראל, ווי וטריפל סי הגישו את הצעותיהם בשלב זה בתיאום כך שהצעתה של הראל הייתה הנמוכה ביותר. זאת מאחורי גבה של אלתא ובלא ידיעתה. בהמשך הדרך התקדמו אנשי הפרויקט והרכש כשההתנהלות הלכה והתמקדה בעיקר בהראל - שהצעתה פרי התיאום הייתה הזולה ביותר - לצד בחינת הצעה נוספת של א.מ.ת שהתבססה על ציוד DELL. לבסוף לאחר שהתקיימו באלתא ועדת רכש וועדת פטור, ניתן פטור ממכרז ואושר להוציא את ההזמנה להראל. בסיכומיהן העלו ווי והראל טענות ביחס לפגמים בהליך הרכש, טענות לאי-תקינות ההליך ולכך שהיה פיקטיבי. בטענות אלה, כולן, כמו גם בכך שמשלב מסוים התמקדה אלתא בהצעתה של הראל, אין כדי להעיד שהתחרות הייתה לכתחילה למראית עין. אין בהן כדי לשנות מהתמונה העולה מהראיות כי התיחור נושא בל"מ בולטימור היה תיחור-אמת, במטרה לקבל הצעות אמת, ומכל מקום אין בהן כדי להצדיק את תיאום ההצעות שהוגשו בראשית הדרך או כדי להכשירו.
- נידרש עתה בקצרה לטענות הגנה אלה.
התייחסות לטענות ההגנה
- כאמור לעיל, בסיכומים העלו ווי והראל טענות שונות שהמכנה המשותף שלהן, בניסוח כזה או אחר, הוא כי זכייתה של הראל בפרויקט בולטימור הייתה מובטחת וידועה מראש, כי לא הייתה תחרות בבל"מ בולטימור וכי ההליך התחרותי היה פיקטיבי.
- אין בידי לקבל טענות אלה ואין בהן כדי לשנות מן המסקנה המרשיעה.
- הראל טענה למעורבות קודמת בפרויקט שהקנתה לה יתרון. הראל טענה כי היא הייתה מעורבת בפרויקט בולטימור "שנים" קודם להוצאת הבל"מ (הראל לא הפנתה בסיכומיה לבסיס הראייתי לכך, ס' 304 לסיכומים); כי תכולת הפרויקט התבססה על פרויקט קודם שהראל ביצעה; וכי כפי שהעיד קניטורק עצמו לספק שסיפק ציוד בפרויקט קודם מאותה משפחה יש יתרון (ע' 443, ש' 8-7). אלא שאף אם להראל אכן היה יתרון - אפילו משמעותי - בשל מעורבות קודמת בפרויקט מ'משפחה' דומה, אין בכך כדי להבטיח מראש את זכייתה ואין בכך כדי להצדיק תיאום הצעות. נזכיר כי כפי שעלה מהראיות, ומהתכתובות בראשית הדרך, מדובר היה בפרויקט חדש באלתא, ואנשי הפרויקט עצמם פנו לרכש אלתא בבקשה לצאת בבל"מ למספר ספקים שונים (נ/6, תכתובת מיום 3.1.10).
הסכם חשכ"ל - אין בכך שחלק משמעותי מתכולת הבל"מ נכלל בהסכם חשכ"ל כדי ללמד שלא היה מקום לתחרות
- טענה נוספת של הראל נסמכה על הסכם חשכ"ל. כפי שכבר צוין לעיל, בשנת 2007 הצטרפה התערעור אזרחי להסכם חשכ"ל בכל הנוגע לרכש שרתים ורכיבים נלווים מאת ספקים שזכו במכרז החשכ"ל (נ/10, נ/77). לטענת הראל, בהתקיים תנאים שנקבעו נדרשה התערעור אזרחי לרכוש ציוד מסוים מתוצרת יבמ אך ורק מהראל, שהייתה אחד הספקים הזוכים במכרז החשכ"ל, וזאת בהנחה משמעותית, 51.8% ממחירון יבמ (שם).
- בכל הנוגע לפרויקט בולטימור הנדון עתה, מהראיות עלה כי חלק משמעותי, למעלה ממחצית הציוד, בא בגדר הסכם חשכ"ל (ראו, למשל, נ/25 (עמוד ראשון) שם צוין כי "מרבית הציוד תחת הסכם חשכ"ל דרך חב' הראל"; נ/25 (עמוד שני) שם צוין כי "60% מתכולת ההזמנה בהסכם מסגרת"; ת/49 שם צוין כי "...מרבית הציוד (כ-50%) נרכש תחת הסכם חשכ"ל..."). על רקע זה טענה הראל כי זכייתה הייתה ידועה ומובטחת מראש, כי סופו של ההליך מעיד על ראשיתו, כי הראל הייתה לכתחילה בגדר ספק יחיד וכי הליך התיחור בבל"מ היה פיקטיבי (הראל הפנתה בהקשר זה גם לעדות צייגר שטען כי הפרויקט היה של הראל "במאה אחוז" (ע' 5468, ש' 3-1); אף שמעדותו ניכר כי אינו זוכר את הפרויקט באורח ממשי או את הפרטים; ראו גם עדות קניטורק שלפיה מחירי הסכם חשכ"ל היו הטובים בשוק, ע' 432, ש' 24-19; וכי מחירי הציוד האחר, שאינו של יבמ, נקבעו כיעד על ידי אלתא, ע' 432, ש' ע' 434, ש' 20 - ע' 435, ש' 2).
- הטענות על יסוד הסכם חשכ"ל והשלכותיו על התחרות חזרו על עצמן במספר אישומים (והועלו גם בתחולה כללית, למשל, ס' 56-50 לסיכומי הראל; ס' 11-10 לסיכומי ווי; ס' 173-168 לסיכומי טריפל סי). נידרש אליהן עתה בהרחבה. כפי שנראה אין לקבלן. צייגר והראל ידעו היטב כי הסכם חשכ"ל אינו מבטיח להראל באופן אוטומטי זכייה בפרויקטים של התערעור אזרחי וכי גם כשתכולת הפרויקט באה תחת הסכם חשכ"ל קיימה התערעור אזרחי תחרות, שממנה חששה הראל. מכל מקום אין בטענות כדי להצדיק תיאום הצעות או להכשירו.
- במקומות מסוימים בחקירתו טען צייגר כי נוכח הסכם חשכ"ל התערעור אזרחי חייבת לקנות ציוד שנכנס להסכם מהראל ולכן אין לו כל צורך או סיבה לתאם מול אף אחד (ת/220, ש' 268-259 שם טען כי התערעור אזרחי חייבת לקנות מהראל בלי קשר למחירים שתקבל מאחרים; ת/218, ש' 297-299). כאמור לעיל, גם בבל"מ הנדון עתה וגם באישומים נוספים, טענו הראל וצייגר כי נוכח הסכם חשכ"ל זכייתה של הראל הייתה מובטחת מראש, שמכך ביקשו להסיק שלא הייתה תחרות אמת.
- אלא שמהראיות עלה בבירור, כפי שצייגר והראל ידעו, כי גם כשדובר בציוד שנכלל בהסכם חשכ"ל, ביקשה התערעור אזרחי הצעות מחיר מספקים שונים על מנת לוודא שהמחיר שהיא מקבלת הוא אכן הזול ביותר; כי החברות המתחרות יכולות להציע הצעות זולות יותר;
- תרים זה נטרס בהסדר שיצמצם את התחרות והפגיעה בה.
- , ע' 4839, ש' 19 - ע'ריי]ובצמצום התחרות. רו32וכי תמיד היה קיים חשש אצל הראל שהתערעור אזרחי תרכוש את הציוד מאחרים ולא ממנה (עמדנו על כך בהרחבה בפסקה 96 לעיל אגב הדיון בזכייתה של ווי בפרויקט בלוריי - קודם להסדר נושא האישום הראשון - וחרף עמדתה של הראל שמדובר בפרויקט שנכנס תחת הסכם חשכ"ל ושהראל הייתה לשיטתה צריכה לקבלו).
בהקשר זה ראוי להביא פעם נוספת את דבריו הברורים של צייגר בחקירתו: