"שאלה: ... מדוע יש צורך בהצעות מחיר של מספר חברות כאשר מדובר בציוד או שירות שבחוזה חשכל, הרי המחירים קבועים בחוזה חשכל, והמחויבות של התעשיה האוירית המעוגנת בהסכם היא לקנות אותו במחיר קבוע מכם ...
תשובה: נכון, אבל התעשיה האווירית בודקת את המצב בשוק כל הזמן כדי לראות שהמחיר הוא אכן הזול ביותר.
שאלה: אבל אין כל משמעות לבדיקה אם בכל מקרה היא חייבת לקנות מהספק שבהסכם החשכל.
תשובה: עקרונית את צודקת, אבל תמיד יש את ההרגשה שהם יכולים לקנות את הציוד מספק אחר. ולראיה בפרויקט blueray שדיברנו עליו אתמול, התעשיה האווירית הזמינה את הציוד מספק מתחרה, מווי, ולא מהראל כפי שקבוע בהסכם... בתעשיה האווירית הם פשוט מנצלים את העובדה שהם אינם משרד ממשלתי טהור, על מנת ללכת בתחום האפור, כלומר, לרכוש ציוד שבחוזה חשכל דרך ספקים שאינם בחוזה... אם אני, כספק, אפספס פרויקט גדול בגלל שהם מצאו ספק זול יותר, אני עלול להפסיד עד 20% מהמכירות באותה שנה ואפילו יותר, כ-25%, וזה סיכון גדול. אני חייב להיות מפוקס, להיות עם סכין בין השיניים, אם את מבינה למה אני מתכוון, כל הזמן לבדוק מה קורה עם המתחרים" (ת/222, ש' 34-15, קו תחתי הוּסף, וראו ההתייחסות בפסקה 96 לעיל לעדותו של צייגר בעניין).
ראינו לעיל גם כי בחקירתו קשר צייגר בין החשש התחרותי - שקם בשל התנהלותה של התערעור אזרחי ופניותיה לבקש הצעות מחיר, "הגחמות" שלה בלשונו - לבין עצם הימצאותו בחדר החקירות בחשד לתיאומים אסורים. לדבריו בשל התנהלותה זו של התערעור אזרחי המפרה לשיטתו את הסכם חשכ"ל "... הנה אני יושב כאן בגלל זה. או שיש לזה לפחות חלק נכבד לעניין הזה" (ת/222, ש' 56-55, לאחר התיאור בש' 54-40). מהדברים עלה בבירור כי צייגר ניסה לתרץ את התיאומים שביחס אליהם הוא נחקר בין הראל למתחרותיה - בהן ווי וטריפל סי - בהתנהלותה המפרה של התערעור אזרחי (ראו בפסקה 97 לעיל; וראו גם דברי צייגר ב-ת/220, ש' 604-598 שם בזיקה להתנהלות התיאום הנטענת בבל"מ גלקטיקה, נושא האישום העשירי).
הנה כי כן, מדבריו של צייגר עולה בבירור כי התקיים חשש תחרותי וכי גם כשדובר בתכולה שבהסכם חשכ"ל חששה הראל מהאפשרות שבסוף יימצא ספק אחר, זול יותר, ושהיא תפספס את הפרויקט (ראו גם דבריו של צייגר בחקירתו, ת/222, ש' 62, שלפיהם הוא מודע לכך שעל הראל להיות עם המחירים הכי זולים כדי לזכות).
- גם מעדויות אנשי התערעור אזרחי עלה כי אלה נהגו לבקש הצעות מחיר גם כאשר דובר בתכולת ציוד הנכללת בהסכם חשכ"ל. זאת, על מנת לקבל את המחירים המיטביים (עדות מרדכי, ע' 1145, ש' 10-5, שם העיד שגם כשמדובר בחשכ"ל הוא פונה לקבל הצעות מספקים אחרים לראות אם יש מחירים זולים יותר; עדות שקנבסקי, קנין רכש בממן, ע' 1044, ש' 17 - ע' 1045, ש' 21, שם העיד כי אף שכאשר כלל התכולה נכללת בהסכם חשכ"ל הוא אינו מחויב לקיים תחרות ויכול להתקשר עם הספק ישירות, בפועל יש ערך בקיום תחרות במטרה למקסם את ההנחה להוזיל את המחיר; ראו גם עדות לֶשם, ע' 2127, ש' 25-18; מרדכי הוסיף בעדותו כי בקשת הצעות מספקים אחרים נועדה להבטיח גם שהראל אינה גובה סכומים ביֶתֶר מעבר להסכם חשכ"ל, ע' 1225, ש' 20,6; ע' 1172, ש' 23 - ע' 1173, ש' 7).
כאמור לעיל, העובדה שתכולת הציוד נכללה בהסכם חשכ"ל אין פירושה שאין כל אפשרות שספק אחר יוכל להציע מחיר זול יותר. כך עלה במפורש מדבריו של צייגר עצמו (כפי שהובאו לעיל). כך עלה גם מעדויות נוספות (עדות שחר, ע' 2932, ש' 18-12, שם העיד כי יש מצבים שבהם ווי השיגה הנחה גדולה יותר מהסכם חשכ"ל וקיבלה מחירים טובים יותר; ע' 2934, ש' 26-18, שם התייחס לכך שיש מקרים, אף אם חריגים, להנחות גבוהות מהנחת הסכם חשכ"ל; אושרי העיד כי יכול היה להוכיח כי בפרויקט מסוים הוא יכול לתת תנאים טובים יותר מתנאי חשכ"ל, ע' 4135, ש' 14-12). כאמור לעיל, זה היה מצב הדברים בפרויקט בלוריי בו זכתה ווי - קודם להסדרים נושא כתב האישום - על אפה וחמתה של הראל ואף שהתכולה נכללה בהסכם חשכ"ל ותוך מתן הנחה בשיעור שעלה על ההנחה שבהסכם חשכ"ל (ראו בפסקה 96 לעיל; וראו גם צייגר, ת/222, ש' 62, שם אמר כי הוא מודע לכך שעל הראל להיות עם המחירים הכי זולים כדי לזכות).
- בנוסף, כאשר מדובר היה בתכולה מעורבת - היינו תכולת ציוד שחלקה תחת הסכם חשכ"ל וחלקה לא - עמדת התערעור אזרחי הייתה אף ביתר שאת שההסכם לא חל והיא נהגה לערוך תיחור בין מציעים שונים (למשל, עדות פרץ, ע' 1735, ש' 20-14, שם העיד כי הבהיר לצייגר שכשיש רכיבים שאינם בהסכם חשכ"ל התערעור אזרחי פותחת את הרכש לתחרות; ע' 1571, ש' 20 - ע' 1572, ש' 7, שם העיד פרץ כי כאשר צייגר טען שפרויקט מגיע לו כי הוא כולל רכיבים שבהסכם חשכ"ל פרץ נפנף אותו בבוטות; מרדכי, 1143, ש' 16 - ע' 1144, ש' 4; צייגר הסביר בחקירתו כי כאשר יש רכיבים שאינם בהסכם חשכ"ל, ספק אחר יכול להציע מחיר נמוך ברכיבים אלה כך שבסך הכל הצעתו יכולה להיות הזוכה, ת/223, ש' 344-334; וראו גם דברי צייגר בחקירתו, ת/224, ש' 96-84, שם העיד כי מדובר ב"שטח אפור" על אי הוודאות המשתמעת מכך).
- מובן כי גם אם הראל סברה שהתערעור אזרחי מחויבת כלפיה מכוח הסכם חשכ"ל וכי בפנייתה להליך תיחור יש משום הפרה, הרי שכפי שראינו לעיל, אין בכך כדי להתיר לערוך הסדר לתיאום הצעות בניגוד לדיני התחרות (וראו בפסקה 180 לעיל).
- סיכומה של נקודה במישור הכללי: הסכם חשכ"ל בין התערעור אזרחי להראל אינו מבטיח את זכייתה של הראל מראש ואינו שולל קיומו של הליך תיחור. התערעור אזרחי נהגה לקיים תחרות גם כאשר תכולת הפרויקט נכללה בהסכם חשכ"ל באופן שהקים להראל חשש תחרותי.
- בחזרה לבל"מ בולטימור - נוכח כל האמור לעיל, יש לדחות את הטענה שלפיה משחלק משמעותי מהציוד היה תחת הסכם חשכ"ל זכייתה של הראל הייתה מובטחת או כי הראל הייתה בבחינת ספק יחיד שזכייתה הייתה ידועה מראש. ברי כי אף אם להראל היה יתרון תחרותי נוכח הסכם חשכ"ל, לכל הפחות הייתה היתכנות לתחרות וכי אלתא ביקשה לקבל הצעות אמת ולקיים תיחור שאותו סיכלו הנאשמים בהסדר התיאום ביניהם. לשלמות הדברים יוער כי גם בדברים של זגורי, אליהם הפנתה ווי, כי "בהסכם מסגרת אין תחרות" (ע' 2220, 20-18) אין את מה שביקשה למצוא בהם, כשבהמשך הדברים הבהיר זגורי כי פטור ממכרז אינו בגדר פטור מתחרות ואיך בכך כדי לומר שלא התקיימה קודם לכן תחרות בין הספקים (שם, ש' 31-25).
טענות נוספות
- ווי והראל ביקשו להיבנות גם מעדויות שחר ונוה ומאמירות שאמרו שלפיהן הראל בכל מקרה היא שהייתה זוכה בפרויקט בולטימור בלי קשר להצעותיהן של ווי וטריפל סי (למשל, עדות שחר, ע' 3115, ש' 22-21 כי לא היה כל סיכוי שבעולם שווי הייתה זוכה; עדות נוה, ע' 107, ש' 2-1 כי גלעד יזכה בכל מקרה).
עמדנו לעיל על כך שבחלקים נרחבים בעדותו של שחר ניכר היה כי הוא מנסה להתאים את תשובותיו לאינטרס הנאשמים ועל כך שעדות נוה הותירה סימני שאלה ותמיהות תוך ניסיון לצמצם מהמעשים בהם היה מעורב ולמעֵט מחומרתם (בפסקאות 50-49 לעיל). התרשמות זו בלטה גם בכל הנוגע לעדות שחר ביחס לבל"מ בולטימור. שחר אישר בעדותו לב"כ ווי ואושרי, בנקל וכלאחר יד, שתיאום ההצעות והמחירים ששלח גלעד היו חלק מ"אותה הצגה" שהתערעור אזרחי הייתה חלק ממנה ועמדה מאחוריה (למשל, ע' 3108, ש' 15-14). אלא שבסופו של יום, לאחר תשובות מתחמקות חוזרות, ובמענה לשאלות בית המשפט, אישר שחר בעדותו דברים שאמר בחקירתו ושלפיהם גלעד "לא רוצה שנגיש פחות ממה שהוא יגיש וזאת על מנת שהוא יזכה" וכי אם ווי תגיש "במחיר שהוא (גלעד) מבקש הסיכויים שלו (של גלעד) לזכות גבוהים יותר" וכי ככל שווי הייתה מגישה הצעה נמוכה יותר מזו של הראל אפשר ו"התעשייה האווירית הייתה פונה להראל ומבקשת ממנ[ה] להוריד מחיר" (ראו ע' 3111, ש' 24-22; ע' 3115, ש' 8-2, ש' 16-15, וראו מהלך החקירה בהקשר זה הן קודם לכן החל מע' 3110, ש' 3 ואילך והן לאחר מכן ועד ע' 3116, ש' 9; והתשובות המסתייגות, הפתלתלות, המוקשות והניסיונות לחזור בו מהדברים תוך שהוא מאמץ, פעם אחר פעם, את ההסברים שהציעה לו ההגנה, בין כי היה מותש בעת שאמר את שאמר בחקירה, בין הסברים אחרים; תוך מתן מענים ותשובות מוקשים ובלתי מהימנים; הוא הדין ביחס לעדות נוה, שחרף הרושם המתחמק שזו עוררה, בגדרה אישר כי גלעד העביר להם את המחירים שרצה שישימו בהצעות "על מנת שהוא (גלעד) יזכה בפרויקט כמו שצריך" (ע' 107, ש' 3-1)). דברים אלה של שחר בעדותו, על יסוד האמור בחקירתו, ושאותם יש להעדיף בבירור, חותרים תחת טענות ההגנה לתחרות למראית עין או להיעדר היתכנות לתחרות, בניסיון לאיין ממשמעות התיאום ומתכליתו.