בחלקים נרחבים מן העדות ניכר היה כי שחר מנסה להתאים את תשובותיו לאינטרס של הנאשמים וכך שיקלעו למה שלהבנתו היא התשובה אליה מכוונת ההגנה. לא אחת אישר באורח כמעט אוטומטי את שהציעה לו ההגנה, באורח לא משכנע, לעיתים תוך סטייה מדברים ברורים שאמר בהודעותיו בחקירות ברשות התחרות ובאופן שלפעמים לא עלה בקנה אחד עם מסמכים, לעיתים אך זמן קצר לאחר שהעיד כי כלל אינו זוכר את ההתרחשות, וכשלא פעם חזר בו מדבריו מיד לאחר מכן במענה לשאלות בית המשפט וכיו"ב (למשל, ע' 3273, ש' 14 - ע' 3274, ש' 22; ע' 3142, ש' 4 - ע' 3143, ש' 17).
מעדותו של שחר עלה בבירור רצונו להיטיב עם הנאשמים, חבריו. בלשונו "אני יושב פה וכועס ... אני באופן אישי הולך לשלם מחיר מאד יקר [לאור ההרשעה] ... ואני מאוד מקווה שחברי שנשפטים פה יצאו בפחות ממני" (ע' 3467, ש' 14-11).
נוכח הרושם שעלה מהעדות ונוכח פערים בינה לבין האמור בהודעות התיר בית המשפט למאשימה את קו החקירה בו נקטה, בחלקים מסוימים כמעט חקירה נגדית (ע' 2623, ש' 17-15). בית המשפט אף נדרש לא אחת להעמיד את שחר על חובתו להעיד אמת במנותק מהניסיון לזהות את האינטרס אליו מכוון שואל השאלה (ע' 2765, ש' 24 - ע' 2766, ש' 12; ע' 3517, ש' 14-5; וראו גם: ע' 2956, ש' 15-3).
בכל האמור באושרי עלה הרושם כי שחר מנסה בעדותו לצמצם את חלקו של אושרי ואת מידת ידיעתו והיקף מעורבותו באירועים. עדותו ביחס לאושרי עמדה לא אחת בסתירה לדברים שאמר בחקירותיו ברשות התחרות בדבר ידיעתו ומעורבותו של אושרי במעשים נושא חלק מהאישומים. אושרי היה מנהלו של שחר ולשניים קשר חברי ומקצועי והיכרות ארוכת שנים (ואין בכך שלעת מתן העדות הם עבדו בחברות שונות שיכולה להיות ביניהם תחרות, כדי לשנות, ע' 2956, ש' 24 - ע' 2957, ש' 1). ניכר היה כי שחר חש שלא בנוח כלפי אושרי וכי בעדותו ביקש לסייע לו ולמעֵט מחלקו במעשים (למשל, פנייתו האישית לאושרי בע' 3355, ש' 17-3). ווי ואושרי טענו בסיכומיהם כי דווקא לדברים שאמר שחר בחקירותיו ושבהם הפליל את אושרי אין ליתן משקל. בהקשר זה הפנו לעדותו של שחר שלפיה בשלב החקירות קיבל ייעוץ משפטי שלפיו ככל ששחר יאמר בחקירותיו שפעל בהתאם להוראות שקיבל מאושרי שהיה מנהלו, יהיה בכך כדי להיטיב עם שחר (ע' 2737, ש' 21 - ע' 2738, ש' 3; ע' 2765, ש' 9-7 אף שבהמשך העיד שחר כי לא הונחה לומר דבר שקר וכי אמר בחקירתו את שאמר בהתאם למה שאכן היה, ע' 2766, ש' 17, ע' 2767, ש' 12; ע' 2992, ש' 26 - ע' 2993, ש' 6; ווי ואושרי הפנו בהקשר זה גם לס' 49 לחוק התחרות שעניינו הגנת עובד שפעל בהוראת המעביד). משכך טענו כי אמירותיו של שחר בדבר מעורבותו של אושרי חסרות משקל. אין בידי לקבל טענות אלה. עיון בהודעותיו של שחר מעלה כי שחר לא טפַל על אושרי אשמה באורח גורף ולא ייחס לו מעורבות וידיעה בכל דבר ועניין. להיפך. שחר ידע להבחין בחקירותיו בין מקרים שבהם פעל לבדו לבין מקרים שבהם פעל בידיעתו של אושרי או במעורבותו. משהוצגו לו הדברים בעדות אישר שחר כי האמור בחקירותיו משקף את מצב הדברים כפי שזכר אותו (ע' 2772, ש' 14-9; ע' 2773, ש' 14-9; ע' 2778, ש' 15-8, וההפניות לחקירות שקדמו לכל קטע). יש באמור כדי להקרין על טענות ווי ואושרי באשר למשקל אמרות שחר המסבכות את אושרי. בנוסף, אף שבמהלך עדותו ניסה שחר לצמצם את חלקו של אושרי, לעיתים השיב שאינו זוכר או שאינו יודע, בשונה מהאמור בהודעותיו, לעיתים העיד באורח פוזיטיבי כי אושרי לא ידע, אלא שלא אחת בהמשך הדרך, לאחר הסתייגויות והכחשות כאמור, העיד ביחס לאירוע כזה או אחר - כשהוא משוחרר לכאורה מהלחץ בו היה נתון בחקירה או מחשש הרשעה - כי אושרי ידע, היה מעורב ואף כי הוא עדכן את אושרי בכל דבר שעשה או למצער בחלק גדול מהדברים (ע' 2676, ש' 23-21).