טענה נוספת שהועלתה נסבה על אופן חקירתו של שחר ברשות התחרות. ווי ואושרי טענו כי אופן החקירה גרם לשחר לטפול האשמות שווא על אושרי. אכן, שחר חזר וטען בעדותו כי היה נתון לחקירה "ברוטלית" ומלחיצה. טענתו המרכזית בהקשר זה הייתה כי במהלך החקירה אגוזי, היא שחקרה אותו, צעקה עליו. בכך ניסה שחר לתלות את הסתייגויותיו בעדות מחלק מהדברים שאמר בחקירותיו (למשל, ע' 2619, ש' 23-21; ע' 2622, ש' 15-6; ע' 2701, ש' 13-9; ע' 2766, ש' 22-21; ע' 2995, ש' 23-9). אלא שטענות אלה לא נתמכו באורח ממשי בראיות. אף אם ניתן להניח שחקירה פלילית ממושכת ואינטנסיבית יכולה להיות מעמד מלחיץ ובלתי נעים, הרי שעיון בהודעותיו של שחר מעלה כי שחר ידע לעמוד על שלו כשרצה (למשל, ת/557(4), ש' 49-46); כי לא השיב באורח גורף בעניינו של אושרי וידע להבחין בין מקרים שבהם היה אושרי מעורב וידע לבין מקרים שלא; כי ניתנה לשחר הזדמנות להשיב באורח מלא על השאלות שהוצגו לו; כי החוקרים התחשבו בבקשותיו לאורך החקירות; וכי מקום שביקש לעשות כן התאפשר לו להיפגש עם ראש מחלקת חקירות. שחר עצמו אישר, גם בעדותו, שככלל החוקרת נהגה כלפיו כראוי והייתה "בסדר איתו" (ת/557(2), ש' 1175-1156, ע' 2775, ש' 24 - ע' 2776, ש' 15; הטענות ביחס לאופן החקירה אף לא נתמכו באורח ממשי בעדויות החוקרים - כל שאישר החוקר פרל הוא שלאגוזי יש פשוט קול רם, ע' 3802, ש' 18-6; ואגוזי העידה שאינה צועקת על נחקרים אף אם יכולה להעמיד נחקר במקום או להקשות עליו כאשר הוא מתחמק ועל מנת לקבל ממנו תשובות, ע' 3935-3933).
ווי ואושרי טענו עוד כי בעניינים אחרים - למשל בקשר עם עבירת שיבוש בשל מחיקת הודעות דוא"ל - המאשימה לא האמינה לשחר בדבר חלקו ומעורבותו של אושרי. אלא שהתשתית העובדתית בהקשר זה לא נפרשה במלואה לפני בית המשפט, עניין המקרין על משקל הדברים, ומכל מקום אין בכך כדי לשנות מן האמור לעיל ביחס להתרשמות מעדותו של שחר (בכל הנוגע לטענות על יסוד הפרשה שכונתה פרשת המלמ"ב, ראו הדיון בעסקת ELA להלן ולטענות ההגנה באישום החמישה עשר).
בסיכומם של דברים: בעדותו של שחר עלו אי התאמות. לא אחת הייתה העדות בלתי קוהרנטית. מהעדות עלה רושם ברור כי שחר לעומתי למאשימה ומנסה להתאים את תשובותיו לאינטרס של הנאשמים בכלל ושל אושרי בפרט. אף בכך יש כדי להצדיק מתן משקל גבוה לאמירות ולאותם חלקים בעדותו העומדים בניגוד לאינטרס, ובשים לב לתמונה הראייתית הכוללת.
- נוה - נוה הורשע לאחר שנעשה עמו הסדר טיעון ולאחר שהודה במסגרתו בכתב אישום מתוקן. בהמשך לכך העיד נוה במשפט כעד מטעמה של המאשימה.
עדותו של נוה עוררה לעיתים סימני שאלה ותמיהות. הוא נחקר לא אחת באורח שהיה קרוב לחקירת עד עוין (למשל, ע' 72, ש' 21-20, ע' 74-73, ע' 90). חלק מתשובותיו עוררו רושם מתחמק ומיתמם. במהלך עדותו עלה הרושם כי הוא מנסה לצמצם מהמעשים שבהם היה מעורב או ליצוק להם תוכן אחר במטרה להציגם כלגיטימיים, להסיר מעליו אחריות למעשי עבירה או למצער למעֵט מחומרתם, אף שעניינו שלו כבר הסתיים בהסדר טיעון. זאת, לא אחת באופן שלא התיישב עם דברים שאמר בהודעותיו ועם מסמכים מזמן אמת ובאופן שהתיישב עם האינטרס של הנאשמים (למשל, ע' 83, ש' 23 - ע' 84, ש' 21, אל מול ת/2, ש' 611; ע' 88, ש' 21 - ע' 90, ש' 5, בהתייחס ל-ת/5 ו-ת/6, שם התעקש כי תיאום ההצעות מול אחרים נועד למנוע טעויות בתצורה אף שנסבו בבירור על המחיר שלכך התייחס גם בהודעתו ת/4, ש' 305-301; ת/3, ש' 426-424 שם הסביר כי ניסו להימנע מרעש בשל הצעת מחיר נמוכה מדי; ובדומה, ע' 108, ש' 13 - ע' 109, ש' 9, בהתייחס ל-ת/18 ו-ת/20 אל מול הודעתו ת/2 ש' 484 שם אמר דברים הפוכים).