לנאשמים שנותרו באישום זה, צייגר והחברות: ווי, הראל וטריפל סי, מיוחסת עבירה של צד להסדר כובל לפי ס' 47(א)(1) לחוק כנוסחו במועד הרלבנטי בצירוף ס' 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(3), 4 ו-55א(ב) לחוק התחרות, וכן עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי ס' 415 לחוק העונשין. ביחס לחברות הנאשמות מפנה כתב האישום לס' 23(א)(2) לחוק העונשין. לאושרי ולנחום יוחסה בכתב האישום אחריות נושאי משרה מכוח ס' 48 לחוק התחרות.
- הטענות בנוגע לגלעד - גם כאן אין לקבל את טענות הראל בסיכומיה כי פעולות גלעד לתיאום הצעות נעשו בניגוד לטובתה של הראל (ס' 604-603 לסיכומי הראל). כפי שראינו, אף אם להראל היה יתרון, זכייתה לא הייתה מובטחת. משהוצא הבל"מ הביע גלעד חשש כי הראל תפסיד את העסקה. כך הסביר צייגר עצמו את התנהלותו של גלעד. מהראיות עולה כי הסדר התיאום נועד להבטיח את זכייתה של הראל, להרחיק אפשרויות אחרות ולמנוע קשיים שעלולים להתעורר בדרכה של הראל ככל שיוגשו הצעות מתחרות נמוכות יותר. צייגר עצמו הסביר את החשש התחרותי (ת/224, ש' 44-36). צייגר עצמו היה צד להסדר התיאום. גלעד אף הקפיד לכתב את צייגר על תכתובות התיאום. גם בכך יש כדי לחתור תחת הטענה כי פעל בניגוד לטובת הראל (וראו גם האמור בפסקה 590 לעיל).
- משכך, יש לדחות את טענות ההגנה האמורות בנוגע לבל"מ גלקטיקה.
עמדתו הכללית של פרץ באשר להליכי הרכש - הערה
- כפי שכבר נזכר לעיל לפרץ הייתה עמדה נחרצת באשר לדרך הפעולה הנכונה בכל הנוגע לרכש בתערעור אזרחי וביקורת חריפה באשר לאופן שבו התנהלו הדברים בפועל. ההגנה ביקשה להיבנות מעדותו, ומדברים שכתב בזמן אמת, לתמיכה בטענותיה לתחרות למראית עין בלבד (ראו, למשל, ובהרחבה, ס' 3, 10-9, 12 סיפא, 30-27, 38-37, 49-42 לסיכומי ווי).
- נידרש עתה לטענות אלה. נציין כבר בפתח הדברים, כי אכן פרץ הביע עמדתו כי היה צריך לפעול באורח שונה וכי הליכי הרכש היו בעיניו בעייתיים. פרץ העריך כי תיחור ובקשה להצעות מחיר לא יהיו אפקטיביים בנסיבות שציין וכי לא יביאו לתוצאה טובה יותר. לצד זאת, כפי שהעיד בבירור וכפי שראינו גם בבל"מ גלקטיקה לעיל, פרץ לא ערך תחרות למראית עין. כאשר נדרש לצאת בבל"מ ביקש לקיים תיחור אמת ולקבל הצעות אמת תוך שניסה לתמרץ את הספקים ליתן הצעות מיטביות. בטענות ההגנה על יסוד עמדתו של פרץ אין כדי להצדיק תיאום הצעות פסול מאחורי גבו של המזמין ואין בהן כדי להכשירו.
- נעמוד על הדברים.
- עמדתו העקרונית של פרץ הייתה כי על התערעור אזרחי לגבש הסכמי מסגרת עם ספקי יבמ - היינו הסכמים ארוכי טווח לרכישת מוצרי יבמ בהנחה קבועה מראש ממחירון יבמ. פרץ העריך כי בלי הסכם מסגרת הליך הרכש בעייתי ויכולת גורמי הרכש להשפיע היא מוגבלת (למשל, ע' 1565, ש' 30 - ע' 1566, ש' 4, לחץ על לֶשם וסרטני, מנהל ממן, לבצע הסכמי מסגרת; ע' 1559, ש' 3-1, ביחס ליבמ היה לתערעור אזרחי רק את הסכם חשכ"ל, שהורחב, כהסכם מסגרת; ע' 1559, ש' 17-15, בלי הסכם מסגרת לרכש אין leverage; ע' 1616, ש' 15-12, אמר ללֶשם עשרות פעמים שצריך ללכת ליבמ ולהפעיל עליה לחץ לעשות עם התערעור אזרחי הסכם מסגרת עם מספר שותפים; ע' 1754, ש' 20, פונקציית המטרה שלו הייתה להשיג הסכם מסגרת עם יבמ; ראו הערכתו אותה ביטא בזמן אמת, נ/82, ע' 1787, ש' 23 - ע' 1788, ש' 3, כי נדרש הסכם מסגרת עם משווקי יבמ משום שלא ניתן לבצע "תחרות אמיתית" ברגע שהגורם הטכני החליט לשלב מוצר של יבמ בפרויקט).
- פרץ העיד כי מקום בו נדרש לפרויקט ציוד מתוצרתו של יצרן מסוים - למשל יבמ - היינו כאשר אין אפשרות לתחרות בין יצרנים שונים, הוא העריך והעיד שכך גם אמר לאחרים, שאין טעם בתיחור, שלא יהיה לו משמעות שכן "המשחק נגמר" (ע' 1566, ש' 13-7). במקום אחר ציין כי העריך שתיחור במצב דברים זה לא יקדם את התערעור אזרחי מבחינה מסחרית-עסקית וכינה אותו "תיחור מלאכותי" (ע' 1755, ש' 22-11; ראו גם ע' 1667, ש' 15-10 שם הביע עמדתו כי כאשר נבחר יצרן מסוים יש להוציא ספק יחיד ולא לערוך תיחור). פרץ העיד כי בסיטואציה של יצרן יחיד הרכש יותר מוגבל ושגם אם יש ליצרן מספר ספקים "זה כבר משחק אחר לגמרי" שכן היצרן יודע שנדרש ציוד שלו (ע' 1672, ש' 22 - ע' 1673, ש' 2; ראו גם נ/137). פרץ העריך כי ככל שיש פערים גדולים בין הביד שנתנה יבמ לספק אחד לבין זה שנתנה לאחֵר היכולת לתחר בין הספקים והיכולת של הרכש להשפיע "בעייתית" (ע' 1559, ש' 27 - ע' 1560, ש' 5; ע' 1777, ש' 23-18, שם אישר כי אורשיצר ויבמ הם שקובעים מי ימכור בתע"א; ראו גם ע' 1754, ש' 15-11 שם העיד כי למרות זאת "לא הלכו כשה לטבח" של יבמ, וקיימו תחרות קודמת בין יצרנים).
- פרץ עמד על החשיבות בשילוב גורמי הרכש כבר בתחילת התהליך, כבר בשלבים הראשונים של האפיון (ע' 1565, ש' 11-10, ניהל מלחמת עולם על כך; 1674, ש' 4-1) ובעדותו הביע את הערכתו כי כאשר הרכש נכנס לתמונה באיחור זה כבר אחרי שהספקים והיצרנים "שמו כבר שלושה כדורים בתוך הרשת" (ע' 1565, ש' 2-1; ע' 1682, ש' 25-18, שם העריך כי לא ניתן לערוך תיחור בשלב מאוחר, אך מיד לאחר מכן הסביר את ההיגיון בפנייה לבינת לקבלת הצעת מחיר בבל"מ גלקטיקה; ע' 1713, ש' 7-1, שם התייחס לקושי בפנייה מאוחרת של הפרויקט לרכש רק על מנת לחתום על ההזמנה, שאז יצטרכו להסביר את הליך התיחור בבית משפט).
- פרץ העיד כי ביטא עמדותיו אלה בפני מנהליו פעמים רבות בעל פה ובכתב (ע' 1590, ש' 26-23; ע' 1591, ש' 6-4; ע' 1599, ש' 23-21, כתב ללֶשם ולסרטני המון פעמים; ראו גם נ/82, נ/137, והראיות הנוספות מהתקופה שלאחר הגשת כתב האישום). פרץ העיד עוד כי פנה למבקר הפנים של התערעור אזרחי בזמן כלשהו לאחר הגשת כתב האישום והתלונן לפניו שהליכי הרכש בתע"א "קטסטרופליים" (ע' 1646, ש' 6-2). עוד טען כי מנהליו התעמרו בו וניסו לפטר אותו משום שהיה troublemaker עבורם (ע' 1647, ש' 22 - ע' 1648, ש' 11, שם ציין גם כי לא היה מוכן לנהוג כמו אבי מנשה; ע' 1637, ש' 21-17, שם אישר כי נראה לו שיש קשר בין התרעותיו בנוגע להליכי הרכש ליחס אליו).
- אלא שעמדותיו האמורות של פרץ והערכותיו, אין בהן כדי להקים הגנה לנאשמים.
- אכן, לפרץ הייתה ביקורת על הליכי הרכש בתע"א. פרץ העריך כי צריך היה לפעול באורח שונה וכי במצב דברים בו נקבע כי נדרש רכש מתוצרת יבמ דווקא, וכאשר מי מהספקים כבר פעל מול אנשי הפרויקט באפיון התכולה ובמעורבות יבמ, הליך תיחור ובקשה להצעות מחיר לא יהיו אפקטיביים ולא יביאו לקבלת הצעות מחיר טובות יותר לתע"א. זו הייתה הערכתו של פרץ. כך סבר והאמין.
- אולם - כפי שראינו גם בבל"מ גלקטיקה שנדון לעיל - כאשר נדרש לבקש הצעות מחיר ולקיים תיחור, פרץ לא ערך תחרות למראית עין בלבד. פרץ קיים הליך תיחור-אמת, במטרה לקבל הצעות-אמת, ותוך ניסיון לתמרץ את הספקים ליתן הצעות מיטביות.
- כפי שראינו לעיל, הערכתו של פרץ כי בנסיבות מסוימות התיחור לא יהיה אפקטיבי או כי אין בו טעם היו בגדר הערכה פנימית. פרץ לא חשף את הערכתו לספקים-המתחרים. כפי שהעיד "זה לא עניינם של הספקים" (ע' 1591, ש' 6-1; ראו גם עדות אושרי כי לא נתקל אף פעם במצב בו לקוח ביקש ממנו לוותר על עסקה, ע' 4320, ש' 10-9). פרץ אף לא ידע על תיאום ההצעות. זה הוסתר מהתע"א. לא בכדי התייחס פרץ לתיאום בחומרה משהוצגו לו הדברים (ראו בפסקה 579 לעיל ביחס לבל"מ גלקטיקה; זאת אף שרתם בדיעבד את התיאום כנימוק נוסף לתמיכה בעמדתו כי נדרש להתקשר בהסכם מסגרת עם יבמ, ע' 1599, ש' 12 ואילך).
- פרץ הסביר בעדותו את עמדתו כי יש רמות שונות של תחרות. עוצמת התחרות משתנה במצבים שונים. כך, לדבריו, כאשר מתקיימת תחרות בין יצרנים מדובר בתחרות בעוצמה גבוהה; כאשר מדובר בתחרות בין ספקים כשהרכש נכנס לתמונה בשלב מוקדם, תתקיים תחרות עניינית ואמיתית אף אם בעוצמה נמוכה יותר; וכאשר הרכש נכנס בשלב מאוחר אחרי שאחד הספקים כבר עבד מול הפרויקט, עדיין תתקיים תחרות גם אם היא להערכתו מצומצמת יותר. בכל מקרה כפי שהדגיש באורח ברור אין מדובר בתחרות למראית עין (ע' 1689, ש' 14-2).
משנדרש פרץ לערוך תיחור, הוא ערך תיחור אמת בניסיון למצות את יתרונות התחרות. הוא לא ביקש לקבל הצעות פיקטיביות או מתואמות.