בשלב מסויים, במהלך בדיקת בואינג, החל נציגהּ "ללא סיבה נראית לעין, ליצור מתחים מלאכותיים איתי, כשבד בבד הוא מהדק יחסיו עם בודינגר, שהעמיד עצמו בחזית המגעים עם בואינג. בשלב מסויים החל מפיץ שמועה בקרב דירקטורים ובעלי מניות...", לפיה בואינג מעוניינת כי ישמש כמנכ"ל. בשבוע האחרון של יוני 98' טען הנתבע בפני התובע ודירקטורים בנתבעת כי בואינג עומדת על כך שיחליף מיידית את התובע ואז תצא העִסקה לפועל ב- 15.7, שאחרת, לא תהיה עסקה. הנתבע סרב לאפשר למי מטעם הנתבעת לוודא עם בואינג עמדתה ולכן, בלב כבד, כשטובת הנתבעת מול עיניו – החליט להסכים לפַנות תפקידו לטובת הנתבע.
ב- 28.6.98 התייצב אצלו הנתבע ודרש כי יכַנס באותו יום את הדירקטוריון ע"מ שיוכל להודיע עוד באותו ערב לבואינג כי המהלך שנדרש על ידם – הושלם. התובע ביקש מגרינברג לזמן ישיבת דירקטוריון דחופה עוד לאותו יום ובשלב זה קיבל החלטתו לפרוש.
התובע הודיע על כוונתו לפרוש לחלק מהדירקטורים (גרינברג, עלס, שריב ז"ל) "סמוך לפני ישיבת הדירקטוריון". בתצהירו השני טען כי מצגי הנתבע התבררו כמצגי שווא.
הנתבע טען בפני התובע והדירקטוריון כי תנאי הכרחי של בואינג להשלמת המו"מ הוא מינויו כמנכ"ל במקום התובע.
משמדובר בהזדמנות חד פעמית ופריצת דרך לנתבעת, ומשבואינג היתה אמורה ליתן תשובתה הסופית עד 15.7.98 – הסכים התובע להתפטר, "בתנאים שעליהם הוסכם עימו" ואף המליץ על מינוי הנתבע כמנכ"ל ונשיא במקומו. התובע הגיש התפטרותו לדירקטוריון בישיבתו מ-28.6.98, התפטרות שנכנסה לתוקף כשבועיים טרם המועד לתשובת בואינג.
גרינברג צפוי היה להעיד (בעדותו הראשית, כבקשת התובע מ-31.7.02) כי כיו"ר כינס הדירקטוריון, קבע המוזמנים לישיבה וכי היה ברור לו כפי שהוצג לו ע"י הנתבע, כי אם הנתבע ימונה כמנכ"ל – עסקת בואינג תתממש וכי זו הסיבה היחידה לצורך בהחלפתו הדחופה של התובע. כך גם באשר לעדותו הראשית של עלס.
זינגר בתצהירו חוזר (מילולית) על האמור בתצהיר התובע.
כך גם קניג בתצהירו, תוך התייחסות כללית ל "דירקטורים" (תחת אמירות עובדה מפיו מדברים שנאמרו לו). עם זאת, ניתן ללמוד מתצהירו, כי מדובר בטענה (של הנתבע) שהיתה ידועה ימים טרם הישיבה.
כך גם בתצהירו של אלמוג, המוסיף דברים ששמע מגרינברג ולפיהם רק הנתבע יתקשר עם בואינג וכי החלטה חייבת להתקבל באותו יום – אחרת תתבטל עסקת בואינג.