בל נשכח גם כי עפ"י התמליל שהגיש התובע, מי שמעלה את הצורך בהסכמה עם התובע הוא עלס (עפ"י תמליל הנתבעים זהו גרינברג) – ומנגד, עולה מדברי גרינברג ותשובת ברג לדבריו, כי התובע צריך להציג את הצעתו לסיום העסקתו (כשגרינברג כבר דיבר איתו "שניה" טרם ישיבת הדירקטוריון).
ובהקשר זה – "תרומתו" של עלס כדירקטור (וכעו"ד) היא להסביר לדירקטוריון (לאחר שצ'אן מבהיר שצריך להחליט אח"כ, תוך מספר ימים, על כל הפרטים, כשהעיקרון מקובל) כי צריך לקבל את הדרכת הדירקטוריון.
עוד ראוי לציין כי גרינברג, יו"ר הדירקטוריון, אומר לאחר דברי התובע, כי אינו יודע אם צריך את החלק הטכני(?!) של ה"ועדה" לדון על יתר הפרטים – אמירה שנותרה תלויה באויר ולא הובהרה (עמ. 32, נספח טו לתובע).
חרף האמור, ככל שהיתה הצבעה, לאחר חזרתו של עלס על המבוקש, הרי עלס כדירקטור וכפרקליט לא חזר על התנאים הבאים, הנזכרים בבקשת-הצעת התובע וממילא, החלטת הדירקטוריון, ככל שנתקבלה – התקבלה רק לאחר הפֵרוט של עלס, כעולה מדבריו (עמ. 34 שורה 14 טו' לתובע), קרי: התקבלה רק על הפרטים הבאים:
* עניין ההלוואה;
* 100% פ"פ;
* 6 חודשי הודעה מוקדמת;
* זכויות עבר (כעובד) כולל חופש (נושא שכלל לא הועלה ע"י התובע, שמא מידיעותיו של עלס כעו"ד שעסק בדיני עבודה);
* הסרת הגבלה על מכירת מניותיו.
בהתאם – עלס אינו מציין כלל מחילה על ההלוואה (אלא "פתרון" להלוואה) , אינו מציין כלל הסכם שיפוי, אינו מזכיר הסכם יעוץ ואף לא "כוונה" לנַסח או לשֶבת על פרטי ההסכם עם ברג.
בהקשר זה ראוי להזכיר עניין חשוב נוסף – בכל שלבי השיחה בעניין ההסכם עמו ועד לקבלת החלטת הדירקטוריון, ככל שכאמור זו נתקבלה – נכח התובע בישיבה. בניגוד לטענותיו – הגם שהתפטר והגם שנתקבלה התפטרותו כאמירה בדירקטוריון (כשלא ברורה משמעות "קבלה" זו ע"י הדירקטוריון) – עיון בפרוטוקול מלמד כי ממילא, זו טרם נכנסה לתוקפה. מכל מקום כך היא קביעתנו.
ככל שאין בפנינו הוכחה ברורה להצבעת הדירקטוריון לאישורו את כל התנאים שהועלו (בין ע"י התובע ובין עפ"י הפרוט של עלס), ככל שנרשם בהסכם הפרישה וככל שנקבעה בו זכות כלשהי לטובת התובע, שלא הצביע עליה הדירקטוריון /שלא אושרה על ידו – אין תוקף לזכות זו לתובע, שהרי אין חולק כי ההסכם לא נחתם ע"י ברג וצ'אן (כך, ככל שנטען כי בחתימת הדירקטורים ע"ג הסכם הפרישה – התקבלה החלטת הדירקטוריון)!