ועוד יש לומר: דוקא הצורך שנמצא לתובע/לעלס (או לשניהם) להחתים את הדירקטורים מיידית על ההסכם והעלאת הטענה אח"כ כי חתמו ולכן, כביכול, הדירקטוריון חתם/אישר ההסכם – מלמד על קושי/העדר בסיס משפטי (לומר המעט) לטענה!
ודאי וודאי כך, לאור סעיף 9 להסכם הפרישה ולפיו עלס הוסמך לחתום על ההסכם העומד בתנאים שהִתווה הדירקטוריון!
כאן המקום להזכיר שפת הדברים בבקשת התובע בפרוטוקול – איננה "מחילה/ויתור" על ההלוואה. משמעה דוקא "קיזוז" – קרי: תשלום כנגד תשלום (אַחֵר המגיע לתובע) ואף מכך לא ניתן להתעלם!
"קיזוז"-"offset" ההלוואה – מתאים דוקא לנספח ח' לתביעתו – עליו נסמך הוא בטענותיו כי הנתבעת טענה/פעלה/יצרה מצג עפ"י הסכם הפרישה.
ואגב כך, תמוה כי אין בפנינו החלטה ברורה, כזו שיש בפנינו בעניין קבלת הנתבע – הסכם שתנאיו פחותים בהרבה ומשמעותם פחותה בהרבה מפרישת התובע!
ונבהיר – אף אם נניח או נסיק כי התקבלה החלטה ע"י הצבעה בהרמת יד בדירקטוריון שנכח ובאמירת "כן" ע"י ברג וצ'אן, בשלב זה או אחר – מסקנתנו היא (כעולה מנספח ט"ז לתצהיר התובע) כי לכל היותר נתקבלה באופן שהגדיר אותה עלס (עמ. 3 סיפא) ולא בתנאים שביקש התובע! ומשזו מצויה בנוסחה המלא בפרוטוקול המוקלט, תנאיה כוללים אך את שפירטנו לעיל מפי עלס, ותנאי הסכם הפרישה (הכתוב) שונים הימנה.
הסכם פרישה – ההסכם בכתב
ככל שנטען כי לא נתקבלה החלטת דירקטוריון על תנאי פרישתו – ואנו קובעים כי אכן לא הושגה הסכמה על תנאי הפרישה (כעולה מהקלטות הישיבה ומקביעותינו לעיל ולהלן) – נסמך התובע על חתימת הדירקטורים על הסכם הפרישה. אלא שאז מוצאים אנו לומר: אם סבר כי נדרשת החלטת דירקטוריון להסכם הפרישה – נשללת מיניה וביה טענתו זו, משאין חולק כי רק חלק מחברי הדירקטוריון חתם על הסכם הפרישה. ואם, לשיטתו לא נדרשה החלטת דירקטוריון לתנאי פרישתו – לשם מה ביקש מגרינברג לתקן את פרוטוקול הישיבה?!
כך גם, משהתובע עדיין היה עובד הנתבעת באותה עת, כקביעתנו לעיל – הכיצד יחייב ההסכם, בהעדר אישור הדירקטוריון (ולא אישור מי מיחידיו) (וראה גם פניות שריב בעניין).
ובהקשר זה – לשם מה עמד התובע על קבלת תנאי הפרישה מהדירקטוריון עוד באותו ערב (ולא רק כדי לישון טוב באותו לילה), שאחרת אם לא נדרש לכך – יכול היה להסתפק בהסכמה שתֵחתם בעוד יום-יומיים ע"י הדירקטורים?! (ענין הסותר אף הטענה כי הדחיפות דוקא מהנתבע היא).