אין לשכוח ההסתייגות שהעלו הדירקטורים בין לעצם ההחלפה, בין להתאמת הנתבע, בין לסיכויי כניסת בואינג ובין לדחיפות שבהכרעה. דוקא עמידת התובע והדגשתו לצורך בקבלת ההחלטה באותו רגע – מלמדת כי היה זה הכרח משפטי (ולא רק רצון/ צורך אישי, מובן לכשעצמו).
על אף כל האמור – נבחן את הסכם הפרישה (הכתוב) ככל שמהווה הוא, כטענת התובע, מסמך משפטי המחייב עצמאית, עפ"י הנתונים דלהלן:
א. התובע היה עובד הנתבעת בעת כריתתו (מנכ"ל שהודיע על התפטרותו, התפטרות שטרם נכנסה לתוקף); נתון רלוונטי גם להחלטה בדירקטוריון.
ב. על הסכם הפרישה חתומים התובע והדירקטורים גרינברג, קניג, עלס, אלמוג (ו"אף" זינגר, מכוח י"כ שנתן, כנראה בע"פ, לעלס).
ג. אין בפנינו אישור ועדת בקורת; נתון זה רלוונטי גם להחלטה בדירקטוריון.
בהסכם הפרישה הכתוב ("הסכם הפרישה") נקבעו התנאים הבאים:
* 6 חודשי הודעה מוקדמת בשכר מלא ובאותם תנאים;
* פיצויים (לא נכתב פיצויי פיטורין) מלאים של שכר ברוטו לכל שנת עבודה לפי שכר אחרון וזאת לכל תקופת עבודתו;
* חלק הפיצויים שבבטוח המנהלים ישוחרר מיידית;
* יתרת פיצויי הפרישה (לא נכתב פיצויי פיטורין) ישולמו במשך מספר חודשים, עפ"י הסכמת הצדדים;
* הסכם יעוץ של התובע וכן התחייבות להמנע מתחרות למשך 5 שנים, בארץ ובחו"ל;
* קבלת הזכויות שנצברו כחופשה,הבראה, אופציות – לאלתר;
* המנעות הנתבעת מתביעה כנגד התובע והתחייבות לשפוי;
* גילום חובו (כ-480,00$) ושחרור מחובתו להחזיר חובו, כשהמס שיחול על שחרור זה ישולם ע"י הנתבעת;
* התובע ייַעץ ויעזור לנתבעת כיכולתו ובאופן סביר, הגם שאינו עובד, התחייבות שאינה תנאי למילוי כל התחייבויות הנתבעת כלפיו. העזרה והייעוץ יוגדרו בהסכמה.
עולה איפוא כי התובע התחייב ליעוץ (ולהמנע מתחרות) ל-5 שנים (סעיף 4). מנגד, התחייב ליעוץ שרק הוא נקבע כי אינו תנאי למימוש התחייבויות הנתבעת(סעיף 8)!!
הנה כי כן, עולה ברורות כי יש בהסכם זה התניות, שלא נקבעו/הותוו ע"י הדירקטוריון!
איננו מקבלים טענת התובע (סע' 84 לתצהירו) לפיה, די בחתימת גרינברג ועלס על ההסכם כדי להפוך להסכם תקף ומחייב לכל דבר – לוּ כך, לא היה נדרש התהליך הקודם לו בדירקטוריון.
לא נעלם מעינינו האמור באשור יראל (נספח ו' לתובע), כולל העובדה כי התובע ועלס השתמשו בשמה המודפס של הנתבעת בטיוטא שהכין התובע. ושוב נזכיר – חרף ההסתמכות (גם אם חלופית) על נספח ו' – צרף התובע את הסכם העבודה של בודינגר, החתום ב- 2 דפים שונים ע"י 3 גורמים שונים: גרינברג, פררה (שלא היה דירקטור, אך הוסמך לחתום על ההסכם) ועוד חתימה שלא זיהינו. עולה איפוא כי אין מקום לטענת התובע בהקשר לאופן החתימה על ההסכם שבכתב, וכך אף לא סבר הוא ( ודאי לא עלס) בעת כתיבת הסכם הפרישה, שאחרת לא היה מודגש בו כי עלס חותם מכוח ההסמכה שבדירקטוריון. לא נוכל להמנע מהאמירה, כי עצם הטענה אינה בתום לב ודאי לא ביושרה המצופה מעובד, שהרי לא לכך כיוון נספח זה!!