2nd to 6th year: $ 20,000
7th to 10th years: $ 25,000 per year"
- כלומר, הסכם הרישיון הקנה לבעל הרישיון את האפשרות לחדש את החוזה בשיעור תמלוגים של 10% FOB, עם התחייבות מינימלית של 20,000 דולר לשנה השנייה עד הששית, ו-25,000 דולר לשנה השביעית עד השנה העשירית.
- סעיף 6.1 להסכם הרישיון מחייב את בעל הרישיון בהעברת דוח רבעוני חתום על ידי מנכ"ל בעל הרישיון, הנוקב בין היתר בשיעור ה-FOB לתקופה הרלוונטית:
"Without prejudice to the aforementioned general terms, by the date of Payment due for each quarter mentioned above, the licensee will provide A periodic report signed by licensee's CEO. This report will detail The overall F.O.B. of the products, as well as the specific Invoice numbers.
For each type of product purchased during the preceding period, as well as stores sold during said period".
- בטרם ייבחנו דיווחי הנתבעים בזמן אמת שהועברו לתובעות לרבות בכל הנוגע לשיעור ה-FOB, יש להסיר מהפרק את טענת ההגנה של הנתבעים בכל הנוגע להסתמכותם הנטענת על מר חסון, כשלוח התובעות, בכל הנוגע למילוי חובתם על פי הסכם הרישיון בשליחת דוחות רבעוניים לאורך חיי ההסכם.
- הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי העבירו את הדוחות הרבעוניים "בהתאם להנחיות שקיבלו" ממר חסון ועל פי בקשתו, בהיותו נציגן הבלעדי והשלוח של התובעות בישראל (פס' 38, 43, 58, 60 לסיכומי הנתבעים). סיכומי הנתבעים אינם מתייחסים באופן מפורש לזהות הגורם שערך או הפיק את הדוחות, והדגש הושם על העובדה כי דוחות אלו הועברו על ידם "לבקשתו" של מר חסון.
- זה המקום לציין כי תצהירו של מר ג'ינלי בכל הנוגע למשלוח הדוחות הרבעוניים נסתר בחקירתו הנגדית. כך הצהיר בתצהירו (בפס' 60-65) כי "את הדיווחים השוטפים העבירה מנהלת החשבונות ליואב [מר חסון - מ.ע.א.] ויואב העביר אותם כפי שהם לתובעות"; וכי מר חסון "מעולם לא אמר לי ולא נתן לי כל אינדיקציה אחרת ממנה ניתן היה להבין כי קיימת בעיה כלשהי עם הדיווחים שנמסרו על ידנו לתובעות".
- לעומת זאת, בחקירתו הנגדית התנער מר ג'ינלי ממידת אחריותו לתוכנם של הדיווחים שנשלחו לתובעות: "יואב [מר חסון - מ.ע.א.] בעצמו היה נכנס אצלי במשרדים, באותו תקופה כבר 2011, 2012 היה פקידה, מוציא כל מיני "אינוויסים" של היבוא, בעצמו ממלא דוח, רושם סכומים [...] היה מקרים שאני גם חתמתי, חותם והייתי רב איתו כל הזמן מריבה שלי היה שהוא מפריע לי בזה, שהוא בא ומבקש לדווח לו את הדוחות."
- כשנשאל מר ג'ינלי על ידי בית המשפט מה הייתה משמעות תוכן הדיווחים, השיב "לא נתתי שום עניין בעצמי לדיווחים, מה נרשם בדיווחים, איזה סכום רושמים שמה, ומה מדווחים שמה. כי עמדתי במשך כל התקופה הזאת 5 שנים רק מול יואב [מר חסון - מ.ע.א.]" (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 325).
- מר חסון, שכזכור הובא לעדות על ידי הנתבעים, אישר בעדותו כי העביר את כל הדוחות הרבעוניים לתובעות כפי שהם, "AS IS", באותו היום שקיבל אותם מהנתבעים (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 266 ש' 22-23). כן העיד כי "אני יוצא מנקודת הנחה שהדיווחים שאני מקבל מזכיינים, משלל זכיינים, הוא אמת. גם אין לי דרך, זה לא מתפקידי ואין לי דרך, כן? לחקור את הדוחות" (פרוטוקול הדיון מיום 12.11.2025, ע' 296 ש' 1-2).
- הנה כי כן, גרסת מר ג'ינלי, לפיה מר חסון הוא זה אשר כשלוח הפיק את הדוחות ושלח אותם לתובעות, הועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית. גרסה זו, כאמור, אינה עולה בקנה אחד עם תצהירו, ומחומר הראיות שהוצג לפניי ומהעדויות שנשמעו לפניי, לרבות עדותו של מר חסון שהובא לעדות על ידי הנתבעים עצמם - עולה כי אין לגרסה זו כל עיגון של ממש.
- יש לזכור כי החובה החוזית להעביר לתובעות דיווח רבעוני בהתאם להוראות הסכם הרישיון המכיל דיווח אמת באשר לשיעור ה-FOB בתקופה הרלוונטית, היא חובה המוטלת על חברת ג'ינלי / דון ג'ילי. זאת ועוד. יש לזכור שהדוחות הרבעוניים נשלחו בזמן אמת לתובעות על גבי נייר מכתבים של חברת דון ג'ילי ונחתמו על ידה בחותמתה (מוצג 22 למוצגי התובעות).
- על כן, גם אם יש אמת בטענת הנתבעים לפיה מר חסון לא העלה טענה כלשהי באשר לנכונות הדיווחים שהועברו לו על ידם, ואף אם קיימת טענה כלשהי מצד התובעות כלפי מר חסון וקיום חובותיו כלפיהן בכל הנוגע לדיווחים הרבעוניים על פי הסכם הסוכנות - אין משמעות הדבר "היתר" לדון ג'ילי שלא לדווח דיווחי אמת לתובעות על פי הסכם הרישיון, באופן שעשוי להפחית את גובה התשלום שעליה לשלם מכוחו.
- משכך, יש עתה לבחון את שיעור ה-FOB כפי שדווח על ידי הנתבעים בשנים 2011-2018, לעומת שיעורו האמיתי כפי שנבדק ונמצא בחוות דעת המומחים שלפני בית המשפט.
- חוות דעת מומחה התובעות רו"ח שי מדינה (להלן: "מומחה התובעות"). מומחה התובעות הגיע למסקנה כי הדיווח הרבעוני אותו מסרה דון ג'ילי ביחס להיקף הייבוא של מוצרי המותג היה כוזב. כך, בעוד שהיקף הייבוא שדווח על ידי דון ג'ילי עמד על הסך של 4,353,624 ש"ח, ממצאי הבדיקה העלו כי היקף הייבוא האמיתי עמד על סך של 17,732,037 ש"ח. מומחה התובעות ערך תחשיב לשיעור הרווח הגולמי הממוצע של דון ג'ילי ממוצרי המותג בישראל, אשר נמצא על ידו בשיעור של 59.9%. על בסיס הערכת שיעור הרווח הגולמי, העריך מומחה התובעות את היקף המכירות של מוצרי המותג אשר יובאו ללא דיווח, בסכום של 33,382,452 ש"ח.
משכך, הגיע מומחה התובעות למסקנה כי כתוצאה מהסתרת המידע אודות היקף הייבוא האמיתי, הצליחה דון ג'ילי להשיא רווחים על חשבון תשלומיה לתובעות, בסכום של 19,994,039 ש"ח (פס' 27, 32, 35, 40, 46, 47 לחוו"ד מומחה התובעות).
- חוות דעת מומחה הנתבעים רו"ח יוסף כהן (להלן: "מומחה הנתבעים"). מומחה הנתבעים לא התייחס בחוות דעתו להיקף הייבוא בפועל של מוצרי המותג. ביחס לתקופה הרלוונטית הגיע מומחה הנתבעים למסקנה כי סך ההכנסות ממוצרי המותג הסתכמו בסך של 35,932,043 ש"ח. אחוז הרווח הגולמי של דון ג'ילי נקבע על ידו בשיעור של 19%. לדברי מומחה הנתבעים, לפי חישובים פנימיים ותחשיבים שערכה דון ג'ילי, אחוז הרווחיות של כלל מוצרי דון ג'ילי זהה. מסקנת מומחה הנתבעים היא כי הרווח הגולמי המצטבר של החברה ממכירת מוצרי המותג הוא בסך של 6,827,088 ש"ח, לעומתו קיים הפסד נקי מצטבר מפעילות לחברה בסך של 1,805,683 ש"ח.
- חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. מומחה בית המשפט מציין בחוות דעתו כי מאחר ולא הועברו אליו מטעם הנתבעים מסמכים לגבי עלות הקניות של מוצרי המותג, הוא נדרש לחשב ולבדוק את החישוב בהתאם למסמכי התובעים. משכך, נמצא כי היקף הייבוא לשנים 2011-2018 עומד על הסך של 17,732,877 ש"ח. המומחה הגיע למסקנה כי משום שלדעתו רישומי הנתבעים לגבי היקף המכירות מלאים יותר, יש מקום לקבל את עמדת הנתבעים לגבי היקף המכירות, וזה נקבע על ידו על הסך של 35,932,032 ש"ח. הרווח הגולמי נקבע על ידי מומחה בית המשפט בסך של 15,225,867 ש"ח לשנים 2011-2018.
- התובעות מקבלות את תחשיב המומחה (פס' 32 לסיכומי התובעות). כאמור מומחה הנתבעים לא התייחס בחוות דעתו לשיעור ה-FOB. על כן, אין מנוס מקבלת עמדת מומחה התובעות (שאומצה על ידי מומחה בית המשפט), לפיה היקף היבוא האמיתי (FOB) עמד על הסך של 17,732,877 ש"ח לשנים 2011-2018. משמעות הדבר היא כי הדיווח של חברת דון ג'ילי בזמן אמת כי ביצעה היקף רכישה (FOB) של מוצרי המותג, בסך של 4,353,624 ש"ח - הוא דיווח חסר, באופן שזו לא דיווחה על היקף ייבוא בסך של 13,379,253 ש"ח.
- טענתם המרכזית של הנתבעים בנקודה זו היא כי מנגנון התמלוגים על פי הסכם הרישיון שונה בהסכמה לתשלום שנתי קבוע בשיעור של 20,000 דולר, אשר שולם לתובעות משך כל השנים וללא כל מחאה מצדן. הנתבעים טוענים כי אין כל בסיס לחיובם בשיעור של 10% על פי הסכם הרישיון, שכן מר חסון, כשלוח התובעות, התחייב לתשלום קבוע של 20,000 דולר בלבד.
לטענת הנתבעים, סיכום "מפורש וברור" עם מר חסון שינה את תנאי ההסכם המקורי וקבע מנגנון תשלום גלובלי קבוע ("fix price"), וזאת בתמורה למימוש תקופת האופציה בהסכם. כך נטען, כי אין היה מדובר בהתנהלות חד צדדית אלא בתוצאתו של משא ומתן עסקי לגיטימי מול מי שהוצג כנציגן של התובעות, מר חסון, אשר בכובעו כשלוח אישר את המתווה, קיבל את התשלומים והעבירם לתובעות ללא כל מחאה (פס' 27, 28, 34 לסיכומי הנתבעים).
- משכך, עתה נשאלת השאלה האם הוכח לפניי כי בין התובעות ובין הנתבעים הוסכם בהסכמה מאוחרת להסכם הרישיון, לרבות באמצעות מר חסון כשלוח התובעות, על שינוי מנגנון התשלום הקבוע בהסכם הרישיון ומעבר למנגנון תשלום גלובלי קבוע.
להכרעה בשאלה זו משמעות בלתי מבוטלת, משום שאם אכן יש בסיס לטענת הנתבעים כי מנגנון התשלום שבהסכם הרישיון שונה בהסכמה מאוחרת לתשלום קבוע וגלובלי, אזי שבזמן אמת ממילא לא היו זכאיות התובעות לתשלום תמלוגים כנגזרת משיעור ה-FOB, כי אם לתשלום קבוע בלבד (בכפוף לתשלום מינימום).