ואולם, ככל שטענת ההגנה בדבר שינוי ההסכם נעדרת תימוכין ראייתי והוראות הסכם הרישיון עומדות בעינן, ומשום שהוכח לפניי שלא דווחו דיווחי אמת לתובעות באשר לשיעור ה-FOB ולא שולמו דמי רישיון על פיו, אזי שיהא מקום לבחון ולקבוע את שיעור הפיצוי לו זכאיות התובעות בגין הפרת הסכם הרישיון.
- אקדים אחרית לראשית. ממארג העדויות והראיות שהוצג לפניי אני סבורה כי גם אם בין הצדדים התקיים בשלב כזה או אחר שיח באשר לשינוי מנגנון התשלום על פי הסכם הרישיון, לרבות באמצעות שלוח התובעות מר חסון - שיח זה לא הבשיל לכדי הסכמה ממשית ומאוחרת לשינויו המחייבת את התובעות, ומשכך הוראות הסכם הרישיון בכל הנוגע לאופן חישוב ותשלום דמי הרישיון על פיו עומדות בעינן. ואנמק.
- טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים מבוססת רובה ככולה על עדויותיהם של מר ג'ינלי ומר חסון (שהובא לעדות על ידי הנתבעים), ונעדרת כל ראיה פוזיטיבית אשר עשויה הייתה לתמוך בה בעקיפין, ולו גם באופן נסיבתי.
מר ג'ינלי הצהיר בתצהירו (בפס' 8-9) כי לקראת סוף שנת ההתקשרות הראשונה פנה למר חסון וציין בפניו שאין בכוונתו לממש את תקופת האופציה לאור "שיעור תמלוגים בלתי סביר". כן הצהיר כי לאחר משא ומתן ובאישורו של מר חדד, "הוחלט" שדון ג'ילי תשלם תמלוגים שנתיים בשיעור של 20,000 דולר, החל מהשנה השנייה ואילך, וכי כך נהגו הצדדים. לדבריו של מר ג'ינלי אף במסגרת חקירתו הנגדית, הוא התנהל באופן ישיר מול מר חסון אשר הציג בפניו את המצג האמור בדבר שינוי גובה התשלום השנתי והפיכתו לקבוע (ראו בין היתר פרוטוקול הדיון מיום 13.11.2025, ע' 318 ש' 13-21; ע' 322 ש' 14; ע' 323 ש' 21; ע' 324 ש' 9-11; ע' 330 ש' 12-19; ע' 339 ש' 6-11; ע' 340 ש' 4; ע' 347 ש' 11-19).
- האמור עולה בקנה אחד עם תצהירו של מר חסון שהוגש מטעם הנתבעים (בפס' 57-58) אשר אישר את דבריו של מר ג'ינלי, והצהיר כי בהסכמת מר חדד, "הוחלט" שדון ג'ילי תשלם תמלוגים שנתיים קבועים בשיעור של 20,000 דולר, החל מהשנה השנייה ועד השנה הששית, ו-25,000 דולר מהשנה השביעית עד השנה העשירית, בתמורה למימוש תקופות האופציה. בחקירתו הנגדית העיד מר חסון כי הוסכם בשנת 2010 על "Flat fee", קרי תשלום שנתי קבוע של 20,000 דולר (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 283 ש' 11-24). עוד אישר מר חסון כי "השיח" סביב המעבר לתשלום באופן של Flat fee התנהל מספר פעמים בעת שביקר מר חדד בארץ, וזאת על אף שאין מסמך שתומך בכך (ע' 278 ש' 13-16).
- אלא שבאשר לתוצאותיו של אותו "שיח" שהתקיים לכאורה בעניין מעבר לתשלום גלובלי קבוע, העיד מר חסון בחקירתו הנגדית: "אני חוזר ומדגיש, כל עוד אין אישור על זה בכתב מבעל המותג, זה לא קיים [...] זה היה השיח. חדד אמר לי: "בסדר." כן? אבל בפועל לא יצא על זה מסמך". זאת ועוד, כאשר נשאל על ידי בית המשפט האם לשיטתו ההסכם כמו שהוא ממשיך וחל - השיב בחיוב (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 289 ש' 6 - ע' 292 ש' 21).
- הנה כי כן, אף גרסתו בחקירתו הנגדית של מר חסון, השלוח מטעם התובעות שהובא לעדות מטעם הנתבעים, אינה תומכת בגרסתם לפיה הוחל שינוי כלשהו במנגנון התשלום על פי הסכם הרישיון, וזאת על אף העובדה שהיה "שיח" סביב נושא זה. די בכך כדי לשמוט את הבסיס תחת טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים.
- ואולם למען לא יצא הנייר חסר, אעמוד על מספר אינדיקציות ראייתיות נוספות שיש בהן לתמוך במסקנה לפיה מנגנון התשלום מכוח הסכם הרישיון לא שונה בהסכמה מאוחרת, ולפיכך המסקנה המתחייבת היא כי הוראות הסכם הרישיון בכל הנוגע למנגנון התשלום עומדות בעינן.
- ראשית, להסכמה מאוחרת נטענת, זו בעל פה, לכאורה, אין כאמור כל ביטוי פוזיטיבי מתבקש במסמך כלשהו, וזאת בניגוד להסכם הרישיון המחייב כי כל שינוי בתנאי ההסכם ייערך בכתב. בוודאי מצופה כי לשינוי כה יסודי בתנאי ההסכם, יימצא ביטוי במסמך כתוב כלשהו, לרבות בתכתובות דואר אלקטרוני, מכתבים, הודעות SMS וכיוצא בזאת. אלא שכל ראיה שיכולה הייתה ללמד ולו באופן עקיף כי הצדדים אכן הסכימו לשנות ממנגנון התשלום שבהסכם הרישיון - לא הוצגה לפני בית המשפט. לא בכדי העיד מר ג'ינלי בעדותו "זה הבעיה שלי בכל התיק הזה שמה שסוכם אין לי אותו כתוב. זה הבעיה שלי בכל התיק הזה" (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 386 ש' 20-23).
- שנית, ממוצג 49 למוצגי התובעות עולה כי התשלום מחברת ג'ינלי ומדון ג'ילי לאורך חיי ההסכם לא הסתכם בכל אחת מהשנים השנייה עד החמישית להסכם לכדי 20,000 דולר. כך בשנה השנייה להסכם שולם על ידי דון ג'ילי סך של 26,616 דולר; בשנה השלישית סך של 19,892 דולר; בשנה הרביעית 19,891 דולר; ובשנה החמישית 12,425 דולר.
- כשנשאל מר ג'ינלי בחקירתו מדוע בשנה השנייה להסכם שולם סכום מעבר לסכום המינימום עליו לכאורה הוסכם בהסכמה מאוחרת בעל פה - השיב כי הסיבה הייתה "עודפי דולרים" שהיו לו, וכי נתן "קצת יותר", כשליש מהסכום המוסכם לכאורה, כ"בונוס" וכדי "לכבד" (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 363-364). הסברים אלו, בכל הכבוד, לא נמצאו כמניחים את הדעת.
- זאת ועוד, הסברים אלו של מר ג'ינלי בחקירתו הנגדית אינם מתיישבים עם ההסבר הכלכלי-מסחרי שנתן לסיבה שבעטיה מלכתחילה שונה לכאורה בהסכמה מאוחרת מנגנון התשלום לאחר השנה הראשונה. ודוק. כזכור, מר ג'ינלי הצהיר בתצהירו כי לקראת סוף שנת ההתקשרות הראשונה פנה למר חסון וציין שאין בכוונת דון ג'ילי לממש את תקופות האופציה לאור שיעור התמלוגים "הבלתי סביר", וכי לאחר משא ומתן הוחלט על תשלום תמלוגים שנתיים קבועים בשיעור 20,000 דולר החל מהשנה השנייה (פס' 8-9).
ואולם, לפי מוצג 49 למוצגי התובעות, שלא נסתר על ידי הנתבעים, בשנה הראשונה להסכם הרישיון שילמה חברת ג'ינלי / דון ג'ילי לתובעות תמלוגים בשיעור 13,700 דולר, וכאמור לעיל בשנה השנייה עד החמישית שולמו שיעור תמלוגים הגבוה מ-13,700 דולר, ובשנה השנייה אף גבוה מ-20,000 דולר, באופן שאינו מתיישב עם אותה הסכמה נטענת מאוחרת שבאה לעולם לכאורה בתום השנה הראשונה.