ת. הייתה מעט מאוד תקשורת ישירה, הכול נעשה דרך חסון"
ובהמשך (ע' 8 ש' 19-20):
"ש. איש הקשר שלכם היה יואב חסון.
ת. הסוכן שלנו בישראל היה יואב חסון."
- מר חדד אישר עוד בעדותו בבקשה לצו מניעה בתביעה הקודמת, כי לאורך תקופת הסכם הרישיון ביקר במשרדי חברת ג'ינלי פעם אחת, במהלך שנת 2013, וכי זו הייתה הפעם היחידה שפגש את מר ג'ינלי (שם, ע' 8 ש' 8-11).
- חיזוק למעמדו של מר חסון כנציגן הבלעדי של התובעות אל מול הנתבעים לאורך חיי הסכם הרישיון, שאינו מתמצה בהיותו "גורם מקשר" או "צינור" כפי שניסו התובעות להציגו (פס' 13 לסיכומי התובעות), מצוי בעדותה של גב' אלכסנדרה בוריץ (להלן: "גב' בוריץ"), ראש מחלקת עיצובים אצל התובעת 2, אשר הובאה לעדות על ידי התובעות עצמן. בתצהירה הצהירה גב' בוריץ כי התנהלותה השוטפת בכל הנוגע לאישור הדגמים התבצעה אל מול מר חסון, אשר העביר את האישורים או הדחיות לנתבעים (פס' 3, 5 לתצהיר גב' בוריץ).
- בעדותה אישרה גב' בוריץ כי מר חדד העביר לה הנחיה לפיה כל הקשר אל מול הנתבעות היה אך ורק אל מול ובאמצעות מר חסון; כי מר חסון היה "מנהל את כל מה שקשור לרישיון בארץ [...] את תהליך האישורים"; וכי במהלך הפעילות השוטפת מר חסון "היה אמור לשלוח לי את כל התכנונים של החברה, את הסגנונות, המותגים, כל מה שהיה קשור לאריזה שהיינו רואים שהכל מתנהל תקין, הייצוג של המותג בארץ" (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 22 ש' 16-21; ע' 26 ש' 3-4; ע' 27 ש' 12-15).
- זאת ועוד. גב' בוריץ העידה כי מר חסון שימש כנציג התובעות בישראל וזאת על פי הנחיה שהועברה לה ממנהליה, וזאת לאו דווקא בשל פערי שפה לכאורה של התובעות אל מול הנתבעים (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 29 ש' 6-18).
- לכך יש לצרף את הצהרתו של מר חסון (בפס' 15.1 לתצהירו) לפיה כל הזכיינים שעבדו אל מול התובעות לא הכירו אותן או את מר חדד, ולא עבדו מולן, וכי כל הפעילות בקשר עם המותג, לרבות אישורי מוצרים, דוחות מכירה, תשלומים, פרסומים וכיוצא באלה, התנהלה באמצעות גלובל מותגים ובאמצעותו. מובן, כי כנציג התובעות, מר חסון לא היה בעל הסמכות לאשר או שלא לאשר מוצרים בעצמו, ואף מר חסון אישר בעדותו כי אין זה היה מתפקידו (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 259 ש' 1-3; ע' 292 ש' 8-9). ואולם, אין בכך לגרוע ממעמדו של מר חסון כנציגן הבלעדי של התובעות בפעילותן בישראל מול הנתבעים בכל הקשור למתן אישור לשיווק ומכירה של מוצרים הנושאים את מותג התובעות, ובמילותיו שלו: "הייתי סוכן של [התובעות]... אני השליח" (פרוטוקול הדיון מיום 12.11.2025, ע' 240 ש' 16-17).
- הנה כי כן, למעשה דומה שבנקודה זו קשה למצוא מחלוקת של ממש בין התובעות ובין הנתבעים באשר למעמדו של מר חסון ומידת מעורבותו המשמעותית כנציג התובעות לאורך ההתקשרות בין הצדדים בכל הנוגע לאישור הדגמים והעבודה השוטפת על פי הסכם הרישיון. דומה, כי עובדת היותו של מר חסון "סוכן", "שליח" של התובעות בפעילותן של התובעות בישראל, מהווה המשך ישיר וטבעי למעמדו המשמעותי ככזה עוד בשלב המשא ומתן שקדם לחתימה על הסכם הרישיון.
- בכל הנוגע להעברת הדוחות הרבעוניים אל התובעות: מר חדד אישר במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה שהתנהל בתביעה הקודמת שהתקיים ביום 9.2015, כי מר חסון, כסוכן התובעות בישראל, הוא זה שהעביר לתובעות את הדוחות הרבעוניים בהתאם להסכם הרישיון, וכי "זו הייתה אחריותו של [מר חסון] להעביר את האינפורמציה". כן העיד שם כי "אני סומך על הסוכן שלי כדי להעביר לי אינפורמציה". כאשר נשאל מר חדד האם ערך בדיקות לגבי חברת דון ג'ילי, השיב כי "לא. סמכתי על הסוכן שלי" (ע' 8 ש' 21-23; ע' 9 ש' 13-16).
- מעדותו זו של מר חדד לבדה עולה תמונה לפיה התובעות לא ראו במר חסון כמי ששימש אך כגורם "מתווך" או כ"צינור" ביניהן ובין הנתבעים שתפקידו להעביר אינפורמציה בצורה "טכנית", כי אם נציגן של התובעות בכל הנוגע לפעילות המותג בישראל, המשמש כגורם שניתן היה "לסמוך עליו" במסגרת תחום אחריותו, שיעביר אינפורמציה מלאה ושלמה, וכי יעשה את עבודתו בצורה נאמנה. לא בכדי בעדותו מר חדד כינה את מר חסון, לא אחת, "הסוכן שלנו", באופן המלמד כי ראה בו כמי שניתן לסמוך עליו שייצג את האינטרס אותו נשלח לייצג - אינטרס התובעות על פי הסכם הרישיון.
- מהאמור עולה כי בכל הנוגע להתנהלות השוטפת במערכת היחסים המסחרית שבין הצדדים גם בנוגע להעברת הדוחות הרבעוניים על פי הסכם הרישיון, מר חסון שימש כנציגן הבלעדי של התובעות וזאת אף לשיטת מר חדד עצמו. הוא זה אשר שימש כ"כתובת" של התובעות בכל הנוגע לייצוג המותג בישראל אל מול הנתבעים, אשר אף הם, כמי שמר חסון הוצג בפניהם ככזה, ראו בו בעל דברם בכל העניינים הקשורים ליישום הסכם הרישיון והעברת הדוחות הרבעוניים על פיו, במסגרת הפעילות השוטפת.
הנפקות המשפטית של עובדת היותו של מר חסון גורם מרכזי במערכת המסחרית שבין הצדדים
- הנתבעים מבקשים בסיכומיהם להסיק ממסכת עובדות אלו את המסקנה שלפיה מר חסון הוא שלוח של התובעות לכל דבר ועניין, וזאת גם אם פעל לטענתן בחריגה מהרשאה, הרי שפעולתו מחייבת את התובעות (סעיף 10 לסיכומי הנתבעים).
- סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות") מורה כי: "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח."
- סעיף 6 לחוק השליחות מורה כדלקמן:
"6(א) פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור.