פרוטוקול הדיון מיום 31.12.25 עמוד 7 שורות 17 עד 19.
- הנתבע שהוא מתווך במקצועו העיד, כי הוא זה שאיתר את הדירה וקידם את הליך רכישתה. הנתבע פעל לביצוע עסקת המכר. הנתבע שהיה מודע היטב למקור הכספים ולתצהיר עליו חתמה התובעת ובו פירוט כספי המתנה שהועברו אליה לא הלין בשום שלב על רישום הדירה על שם התובעת בלבד. לו רצו הצדדים (או האב המשלם) להעניק את המתנה ואת הדירה לשני הצדדים, הרי ששני הצדדים היו פונים לנוטריון וחותמים בפניו על הסכם המתנה, או לחלופין לאחר מכן עם התגבשות העסקה בפועל, הדירה הייתה נרשמת על שני הצדדים, שהרי בשלב זה האב לא היה מעורב כלל ולא שהה בישראל. לכן, הרישום משקף את הרצון המפורש להעניק את המתנה לתובעת בלבד. הנתבע היה מודע לכך והסכים לכך. ניתן לקבוע גם, כי הנתבע הסכים, גם אם בשתיקה, שהנכס שנרכש מכספי מתנה יירשם רק על שמה של התובעת ויש בכך כדי לקעקע את טענתו בדבר כוונת שיתוף.
- טענות הנתבע לפיהן ביקש שהדירה תירשם על שם התובעת בלבד לאור עצת רואה החשבון שלו נטענו ללא תמך ראייתי כלשהי. לא הובהר אילו עסקים ביקש הנתבע להסתיר מרשויות המס ומה בדיוק הייתה כוונתו של רואה החשבון בתכנון המס. באופן כללי מדובר בטענה שנטענה באורח כוללני וללא פירוט של ממש. הנתבע כאיש נדל"ן מדופלם הבין היטב את משמעות מעשיו ומשלא הצליח לשכנע מה עומד מאחוריי אותו תכנון מס, הרי שדין הטענה להידחות.
- התצהיר עליו חתמה התובעת מלמד על כוונת שני הצדדים נותן המתנה מצד אחד-האב, ומקבלת המתנה מצד שני - התובעת. העובדה שפירוט הכספים בתצהיר הועבר לתובעת בלבד, תוך רישום הדירה על שמה בלבד בהמשך מעיד באורח ברור על כוונת נותן המתנה לייעד את הכספים עבור הבת בלבד כ"נכס חיצוני" לפי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון. התצהיר עליו חתמה התובעת מקיים למעשה דרישת כתב המתחייבת מכוח סעיף 5(א) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 שקובע, כי "התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב". במקרה דנן, מדובר במתנה "מיועדת" לשם רכישת נכס מקרקעין ואכן "העסקה" נגמרה ברישום, שהרי הזכויות בדירה נרשמו באופן מלא על שם התובעת, זאת כמתחייב בסעיפים 7 ו 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-19
- לאחר קבלת החזקה בדירה, הצדדים עברו להתגורר בה. אביה של התובעת שחווה קודם לכן הליכי גירושין מאמה של התובעת ביקר את הצדדים בדירה תדיר ולמעשה התארח שם לעיתים מזומנות. התפרץ עימות בין אביה של התובעת לנתבע ולתובעת. אביה של התובעת היכה את הנתבע - כך לטענתו. עימות אלים זה הצית את הליכי הבוררות, שעה שאביה של התובעת פנה לבית הדין לממונות ותבע את הנתבע להשיב לחזקתו את הדירה. לאחר מכן, צירף את התובעת להליכים אלו.
- לכל אורך חזית המחלוקת שבין אביה של התובעת לצדדים שנדונה בהליכי הבוררות, הליכים שהתנהלו בעיקר בשנת 2016, שב וטען הנתבע כתמה עקבית, כי כספי המתנה ניתנו לתובעת בלבד והדירה שייכת לה בלבד. אדגים. הנתבע הגיש לבית הדין לממונות בקשה לביטול תביעת האב. במסגרת בקשה זו (עמוד 23 לתיק מוצגי התובעת) טען טוען רבני בשם הנתבע, כי "הואיל ובעלת הנכס איננה נתבעת כלל, הרי שאין מקום לדון עם הנתבע על מה שלא שייך לו". יוטעם, כי בכל הליכי הבוררות הנתבע היה "אדון ההליכים" והוא היה הגורם שהתייצב וטען את מכלול הטענות.
- ניתן פסק בוררות לטובת אביה של התובעת. לבית המשפט המחוזי בירושלים הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר. הנתבע היה זה שהגיש תצהירים והוא ניסה להביא לביטול פסק הבוררות בטענה, כי אביה של התובעת מבקש להשיב לידיו את הדירה שנרכשה מכספים שהוא העביר לידי התובעת ושבאמצעותם התובעת רכשה את הדירה שעל שמה.
כך למשל, הבקשה להארכת מועד נתמכה בתצהיר מפורט מצד הנתבע - עמוד 27 לתיק מוצגי התובעת. הנתבע הצהיר בריש גליי, כי הדירה "שייכת לה" ואי היעתרות לבקשה עלולה להביא לכך שהתובעת תאבד "את זכויותיה בדירת מגורים אשר רכשה". בבקשה לביטול פסק הבוררות (אף היא מגובה בתצהיר הנתבע) צוין, כי "פסק הבוררת מנשל את המבקשת מדירה השייכת לה ורשומה על שמה בלבד ומורה על העברת כל זכויותיה בדירה השייכת לה". בסעיף 20 שם נכתב: