(פרוטוקול הדיון מיום 5.2.26 עמוד 20 שורות 36 עד 38).
- עדויות הצדדים הותיר רושם לפיו אורח חייהם הפיננסי היה, שהנתבע הוא גורם מפרנס עיקרי ואילו התובעת היא גורם משני. עם זאת, נוכח הפרדת חשבונות הבנק במשך זמן ניכר, התובעת הייתה גורם מאוזן יותר לעומת הנתבע. למטבע זה יש צד שלישי. למן תחילת דרכם המשותפת של הצדדים, התובעת הכירה היטב את הנתבע וידעה גם ידעה על אודות ההתנהלות הפיננסית שלו שייתכן שאינה מן המשופרות. התובעת העידה שעוד טרם החתונה, ביקש ממנה הנתבע הלוואה כדי לפרוע חוב שלו למס הכנסה. התובעת נרתמה לעזור לו וכך גם עשתה עד למועד הקרע. לא התרשמתי, כי התובעת היא אדם תמים בצורה יוצאת דופן, או שהיא לא תהתה על קנקנו של הנתבע בזמן אמת. התרשמתי, כי התובעת סייעה לנתבע מתוך רצון כן.
- סיוע התובעת לנתבע בא לידי ביטוי מיוחד בעת שהנתבע החליט לפתוח בית עסק חדש מסוג "אולם אירועים". התובעת העידה שידעה על פתיחת בית העסק וגם ידעה על הקשיים הכלכליים שאותם חווה הנתבע בעקבות ניהול בית העסק. בהקשר זה העידה התובעת כך:
"ת: פתח שם אולם אירועים בזה די הייתי כאילו...
כב' השופט: מעורבת?
ת: עזרתי בעיקר בעיצוב של המקום. הוא רצה שמישהו יעצב את זה, אז אמרתי אני יעזור לקנות דברים, כאילו לעזור בעיצוב של המקום, זה היה בעיקר מה שעשיתי. והיה שם אירועים, אירוע ערב , בוקר, חתונות כאילו בר מצווה או דברים כאלו. הוא היה שותף, הוא הכניס מישהו שותף איתו למקום שהם עבדו ביחד, קוראים לו י"ש ואחרי שנה כנראה לא הלך להם אז הוא סגר את המקום, הוא מכר את זה למישהו בשם א' וסגרו את המקום. רציתי להגיד משהו על זה... טוב, זה יחזור לי אבל בסוף הוא סגר את... אה, בדיוק לפני הקורונה זה היה בין סוף 2017 עד 2019 משהו כזה הוא סגר את המקום
(פרוטוקול הדיון מיום 31.12.25 עמודים 3 ו 4).
ובהמשך עדותה במענה לשאלות ב"כ הנתבע בחקירה נגדית:
ש: הבנתי, או-קיי. אמרת שהנתבע פתח עסק, אני אומר לך שלא רק עיצבת את העסק אלא שגם עסקת בכל הנושא של הקייטרינג והאוכל
ת: עזרתי כן
ש: מה היה התפקיד שלך?
ת: הייתי עוזרת שם
(פרוטוקול הדיון מיום 31.12.25 עמוד 11 שורות 35 עד 38 ).
- מעדות התובעת עלה, כי התובעת עזרה בהקמת בית העסק. התובעת עזרה לעיתים לנתבע בניהול המקום, על אף שלא היה מדובר בעזרה על בסיס יומיומי וכעובדת מן המניין. עם זאת, הרושם שעולה מן העדויות הוא שהתובעת הייתה מודעת, או למצער, צריכה הייתה להיות מודעת לקשיים הכספיים שנבעו כתוצאה מכישלון בית עסק זה. היכרותה עם הנתבע בצירוף נסיבות קריסת בית העסק הן בגדר נסיבות שצריכות היו להישקל על ידי התובעת. כך גם באשר להתנהלות הפיננסית בבנקים. טענות התובעת כלפי הנתבע לפיהן הנתבע נטל ממנה כספים שלא הושבו לה, תוך שהוא מתמרן אותה אינן משכנעות. מעדותה למדנו, כי התובעת ידעה לעיתים לעמוד על המשמר מול הנתבע כשרצתה לעשות כן.
- על פי סעיף 4 לחוק יחסי ממון כל עוד הצדדים נשואים קניינם נשמר לעצמם ובנפרד. הפסיקה מכירה בחריג הקרוי "חזקת המתנה", לפיה, מקום בו חל מעבר בין כספים מצד א' אל צד ב' בעת שהתקיימו בין הצדדים יחסי חיבה, יחסי קרבה מיוחדים, או יחסים זוגיים תקינים, הנטל הוא על הנותן (הטוען לקיומה של הלוואה) להוכיח שלא התכוון להעניק מתנה למקבל. חזקה זו חלה בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, שבין הצדדים יחסי קרבה מיוחדים, או קשר זוגי והשני, שהיחסים בין הצדדים הם בעלי אופי שמצדיק לייחס למעניק כוונה ליתן מתנה (ראו: רע"א 8068/16 קטן נ' כהן, [נבו] (25.01.2018), בג"ץ 1907/22 פלוני נ' פלונית, [נבו] (12.06.2022)). גם חזקת המתנה ניתן לסתירה, אולם על המעניק לעמוד בנטל ראיה מוגבר ולהוכיח שהמתנה הייתה משוללת כל הגיון (ראו ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג, [נבו] (27.95).
- מעיון בפרוטוקולי הדיונים ומיתר כתבי הטענות שהובאו לפניי נחזה, כי טענות התובעת בדבר כספים שלכאורה הולוו ממנה לנתבע במסגרת ההתנהלות הכללית בבנקים נטענו לראשונה לאחר פרוץ המשבר בין הצדדים. לא הונחה לפניי תשתית ראייתית הולמת ממנה נחזה, כי חובות שניטלו מן הבנק במשותף צריכים להיות משולמים רק על ידי הנתבע, שהרי התובעת הסכימה לצירוף הנתבע לחשבון הבנק שלה ונטלה יחד עמו הלוואה. זו צריכה להיות משולמת, אפוא, על ידי שני הצדדים בצוותא חדא. התובעת צריכה הייתה לקבל מהנתבע תמונת מצב מדויקת על אודות מטרת נטילת הכספים וההלוואה מן הבנק ולא ניתן כיום לקבוע שאלו הופנו לסילוק הלוואה, או חוב של הנתבע שאינו קשור לבית העסק.
- בהקשר זה, ראוי להפנות לחוות דעת האקטואר (תשובות לשאלות הבהרה מצד התובעת מיום 2.11.26) שם ציין האקטואר בסעיף 2:
"הגם שהכספים היו קיימים בחשבונה של התובעת ביום הנישואין, כספים אלו לא נלקחו בחשבון איזון המשאבים....מאחר שכספים אלו נכנסו לקופה המשותפת של הצדדים ושימשו אותם במהלך חיי נישואיהם.... גם אם הכסף היה מתקבל לפני מועד הנישואין, כיוון שהכסף נכנס לקופה המשותפת של הצדדים ושימש את הצדדים במהלך 10 שנות נישואיהם".
- הנה כי כן, אף האקטואר סבר שלא ניתן להבדיל בין המשאבים הכספיים של בני הזוג שעה שהם אוחדו ביוזמת הצדדים. כאמור התובעת לא מצאה לנכון לזמן את האקטואר לחקירה על אודות חוות דעתו. מעבר לכך חשוב לציין באופן כללי, כי הטיעון של התובעת באשר לעירוב הכספים ותנועת הכספיים ממנה אל הנתבע באמצעות הלוואות בחשבונות הבנק לקה בבלבול ובחוסר קוהרנטיות ומשכך לא ניתן היה לבחון את הטענה בצורה ברורה ועניינית. הדבר קיבל משנה תוקף בסיכומי התובעת שנשמעו לפניי.
- בכל הקשור להתנהלות הפיננסית מול הבנקים, קרי, התנהלות של שני בני הזוג בחשבונות הבנק מסקנתי היא שכספים שהועברו מהתובעת אל הנתבע הם בגדר מתנה והתובעת לא הצליחה להוכיח אחרת. שונה מסקנתי זו באשר לאחת מן ההלוואות שניטלו מצדדים שלישיים, ללא ידיעתה של התובעת, וזאת כמבואר להלן.
- נקודת המוצא המשפטית באשר לחובות בני זוג כלפי צדדים שלישיים קובעת שעל שני בני הזוג לשאת יחדיו בפירעון חובות, וזאת נוכח המשטר הרכושי החל עליהם, קרי, חוק יחסי ממון. יש סימטריה בין הזכויות לחובות. ראו: ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נא (3) 541, 546. בפסק דין זה צוטטה ההלכה שנקבעה בע"א 677/71 דוד נ' דוד, פ"ד כו (2) 457, 461 לפיה:
"אין לדרוש מאת אחד מבני הזוג יותר מאשר להוכיח כי חייב כספים, ומהו הסכום שהוא חייב, ואין לדרוש ממנו הוכחה מה מקור החוב; כשם שאין לדרוש הוכחה לגבי נכס כלשהו הרשום על שם בן-הזוג שהוא נרכש מקופה משותפת אלא הראיה היא על הצד הטוען שלפי טעם מיוחד הרכוש הוא משלו בלבד, כך חזקה על החובות שהם חובות משותפים עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן-הזוג הוציא הוצאות מסוג כזה שאין לראותם כחובות משותפים".
- סקירת ההלכה הנוהגת בעניין נעשתה במסגרת תלה"מ (משפחה חיפה) 57564-01-23 פלונית נ' אלמוני, [נבו] (12.10.25). שם נכתב כך:
"במשטר איזון המשאבים לא צריך בן הזוג להביא ראיות באשר לכל נכס או חיוב, ככל שנצבר בתקופת הנישואין (ועד למועד הקובע) ואינו מוצא מנכסי האיזון לפי סעיף 5 לחוק. במקרים חריגים, הכירה הפסיקה בחובות שיוחרגו מאיזון המשאבים, ברם במקרה כזה על הטוען להעדר שיתוף בחובות הנטל להוכיח שהחובות שנצברו על שם הצדדים אינם משותפים, שכן זהו החריג לכלל" (הדגשה אינה במקור). באותו מקרה נקבע עוד כי "לא הוכח ע"י המשיבה כי הלוואות אלו נלקחו שלא כדין תוך כדי פעילות חריגה או בלתי סבירה של המערער לפיכך על המשיבה להיות שותפה בהם. טענתה של המשיבה כי אין מקום לחייבה להשתתף ביתרות החובה או בהפסדים של עסקים אלו, כיוון שהמערער לא שאל לדעתה באשר לניהולם ונטל בהם הלוואות על דעתו שלו מבלי להתייעץ עמה [...] אין בה די [...] לא הוכח על ידה כי ההלוואות או החובות שנצברו בעסק נגרמו בשל פעילות חריגה או בלתי סבירה של המערער" (הדגשות אינן במקור). הפסיקה עמדה עוד על המקרים החריגים בהם חוב אישי יוחרג ממסת החובות המשותפים לאיזון בקבעה (הדגשות אינן במקור); כי "במקרים חריגים הכירה פסיקה בהחרגת חוב מאיזון המשאבים כך, חובות בעלי אופי אישי מובהק יוחרגו ממסת איזון המשאבים, כגון: חובות שנוצרו מהוצאות על רכוש נפרד, הוצאות שנעשו תוך הפרת נאמנות (כגון: הוצאות החזקת פילגש), חובות שנוצרו עקב פעולות חריגות, כמו 'מניפולציות כספיות'. ברם, במקרה כזה על הטוען להוצאת חוב אישי מאיזון המשאבים הנטל להראות כי מדובר בחוב שאינו בר איזון. לצורך כך יש לבחון את מהות החוב הנטען, אופן היווצרו, האם מקורו בנכס בר איזון אם לאו, ותוך הפעלת שיקול דעת וצמצום הפגיעה בזכויות קנייניות של מי מהצדדים [...] אין די בטענת האם כי אין מקום לחייבה להשתתף ביתרות החובה או בהפסדים כיוון שהאב לא שאל לדעתה באשר לניהולם ונטל בהם הלוואות על דעתו מבלי להיוועץ עמה" (רע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ [נבו] (13.12.06)..."
- ניישם בענייננו. בחוות דעת האקטואר ישנו פירוט בדבר מלווים שהעניקו לכאורה כספים לנתבע ושעל פי הדין על התובעת לשאת במחצית. האקטואר הנכבד התייחס בחוות דעתו למספר הלוואות שניטלו על ידי הנתבע ושפורטו בתצהיר שהוגש לעיונו. תצהיר הנתבע במישור זה מהווה ראיה שעל בסיסה ערך האקטואר את חוות דעתו, תוך ציון סייג שחוות דעתו תקפה, ככל שאכן מדובר בהלוואות ברות תוקף מחייב.
- בעמוד 2 לחוות דעתו של האקטואר צוינו 6 הלוואה שניטלו לכאורה בידי הנתבע ושסכומן מגיע לכדי סך 411,400 ש"ח. המלווים הם: א"פ, מ"פ, מ"נ, י"ב, ח"ז, ב"ל". התובעת ביקשה לחקור רק את המלווים א"פ, ח"ז ומ"פ. מכאן נובע שבהעדר תקיפה ישירה של תצהיר הנתבע, ומחמת היות התצהיר ראיה לכל דבר ועניין, הרי שיש לקבל את גרסת הנתבע באשר ליתר ההלוואות שניטלו ושקיבלו ביטוי בחוות דעתו של האקטואר וזאת בהעדר ראיה אחרת, או למעשה טענה בת תוקף נוגדת מצד התובעת (ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 38774-12-16 וובר נ' רואש, [נבו] (11.5.25)).
- נעבור עתה ונבחן את ההלוואות בהתייחס לגורמים המלווים שהעידו לפניי. א"ע (להבנתי מדובר במלווה "א"פ") העיד ונחקר לפניי בתאריך 5.2.26. מעדותו עלה שהוא הלווה לנתבע סך של כ- 200,000 ₪ מחמת היותו חבר קרוב של הנתבע. הסכום לא הושב לו עד היום. עדותו של הנ"ל נמצאה אמינה וממנה עלה הרושם שאכן הסכום לא הושב למלווה על ידי הנתבע. החקירה הנגדית לא העלתה חשש שמא הסכום לא הועבר לנתבע, או שמא מדובר בקנוניה בינו לבין הנתבע. הסכום הועבר לנתבע עוד בשנת 2019 ועל-כן, יש להכיר בהלוואה זו כחוב משותף וכנקבע בחוות דעת האקטואר.
- כדי להוכיח את סוגית ההלוואות, צירף הנתבע לתיק מוצגיו את נספח 16 ובו שני הסכמי הלוואה. האחד, עם בני הזוג פ', והשני, עם מר ח"ז. על פי הסכם ההלוואה עם בני הזוג פ', בתאריך 30.6.19, לווה הנתבע מהם סך 220,000 ₪. שני בני הזוג נחקרו לפניי ומעדותם עלה, כי מדובר היה בהלוואה שהנתבע קיבל מהם, ללא קשר לעסקה מוגדרת כלשהי. כך או כך, מר מ"פ העיד לפניי בתאריך 5.2.26 וטען, כי הנתבע ביקש ממנו הלוואה לשם כיסוי חובותיו, תוך שהוא ציין כמסיח לפי תומו את עניין אולם האירועים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 5.2.26 בעמוד 42 שורה 34). מעדות זאת ניתן ללמוד שאכן הנתבע לווה כספים לשם סגירת חובות משותפים שהרי, טבעי לסבור וממילא לא הוכח אחרת שעקב קריסת בית העסק המשותף, נוצרו חובות אותם נאלץ הנתבע לפרוע. כמוסבר לעיל, חובות אלו משותפים הם.
- עוד חשוב לציין בהקשר עדותו של מר פ', כי הלה העיד שחוב הנתבע כלפיו לא סולק טרם מועד הקרע. נהפוך הוא, לפי עדותו "רוב החוב כנראה, או כל החוב" לא הושב אליו מאת הנתבע טרם מועד הקרע, קרי אוקטובר 2021. ראו פרוטוקול הדיון מיום 5.2.26 עמוד 40 שורות 32 עד 36. ממכלול העדות של בני הזוג פ', לצד המסמך בכתב שצורף במסגרת נספח 16, עולה שאכן הסכום הועבר לנתבע לשם כיסוי חובות אחרים וממילא הסכום לא הושב להם טרם מועד הקרע. משכך, שוב, בהעדר ראיה אחרת, יש להכיר בחוב זה כחוב משותף.
- הגעתי לכלל מסקנה שונה באשר להלוואה שניטלה מאת ח"ז. בנספח 16 לתיק מוצגי הנתבע צורף הסכם ההלוואה בין מר ז' לנתבע. ההסכם הוא מיום 21.7.21, קרי פחות משלושה חודשים לפני מועד הקרע. על פי ההסכם שכותרתו "שטר הלוואה" מר ז' הלווה לנתבע סך 190,000 ₪ והסכום אמור היה להיות מושב לידיו עד ולא יאוחר מיום 22.3.22. מר ח"ז העיד לפניי בתאריך 5.2.26 ומעדותו עלו העובדות הבאות:
- העד שימש כיועץ זוגי (בשכר) של בני הזוג לאחר שהתובעת פנתה אליו לקבלת עזרה.
במהלך הטיפול הזוגי שהלה העניק לצדדים, הוא הבין שלנתבע חובות והוא רצה לעזור לו. העד ציין שהוא הציע את הסכום לנתבע ורק לאחר מכן, קרי לאחר העברת הסכום ולהבנתי לאחר פרק זמן ממושך, הוא יידע את התובעת בדבר ההלוואה. העד עצמו כינה את העניין כ"סיפור מאוד מוזר" (פרוטוקול הדיון מיום 5.2.26 בעמוד 32 שורה 7). בשלב מאוחר יותר בחקירתו העיד העד, כי הוא חש שהוא סיבך את התובעת בהלוואה שהיא לא הייתה צד לה (פרוטוקול הדיון מיום 5.2.26 בעמוד 34 שורות 27 עד 35).
- יוטעם אף יודגש: ההלוואה ניטלה מגורם טיפולי שטיפל לכאורה בשני בני הזוג, עקב המשבר בזוגיות שפקד אותם. הנתבע לא סיפר לתובעת על אודות הלוואה זו שניטלה מאת הגורם הטיפולי וחמור מכך - הגורם הטיפולי בו נטעה התובעת את ביטחונה, אף הוא לא סיפר לה שהוא העניק לבן זוגה (בשעה שהשניים מטופלים על ידו והוא גובה מהם שכר טרחה) הלוואה בסך 190,000 ₪.
- עובדה היא שההלוואה ניטלה מאת המטפל הזוגי פחות משלושה חודשים טרם מועד הקרע. סביר לקבוע גם, כי בעת נטילת ההלוואה יחסי הזוג היו רעועים שהרי השניים קיבלו ייעוץ זוגי מן המלווה טרם פרידתם. הנתבע פעל בכחש שעה שלא יידע את התובעת בדבר הלוואה שהוא נוטל מאיש אמונה, פסע לפני פרידתם. הנתבע צפה, או למצער יכול היה לצפות, כי יחסיהם לקראת סיום וכספי ההלוואה ישמשו אותו בלבד. מדובר במהלך עסקי חריג ו"מניפולציה כספית" ומשכך, אין בידי לקבוע שעל התובעת לשאת בהשבת מחצית מהלוואה זו.
- כך נקבע ברע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ, [נבו] (13.12.2006), מפי הנשיא אהרון ברק:
"בפסיקה גובשו כמה חריגים המקהים מעוקצה של הלכת השיתוף בחובות, ובכלל זה חובות בעלי אופי אישי מובהק; חובות שנוצרו מהוצאות על רכוש נפרד; הוצאות אשר נעשו תוך כדי הפרת נאמנות, למשל לשם החזקת מאהב או מאהבת (ראו: פרשת לוי, בעמ' 820; פרשת דוד, בעמ' 461; פרשת סיטין, בעמ' 16-7; ע"א 592/79 שצקי נ' סייד, פ"ד לה(4) 402, 414. להלן: פרשת שצקי). על רקע זה לא הוכר כמשותף חוב שנוצר כתוצאה מפעולה חריגה, שהוגדרה כ"מניפולציה כספית", של אחד מבני הזוג (ראו, פרשת גיברשטיין, בעמ' 666). כבהלכת השיתוף בזכויות, כך גם ביחס להלכת השיתוף בחובות: נטל ההוכחה כי חוב מסויים יוצא מתחולת השיתוף בחובות הוא על הצד הטוען זאת (ראו, פרשת דוד, בעמ' 461)." (ההדגשות אינן במקור).
- השאלה מהי פעולה המהווה "מניפולציה כספית" לא קיבלה תשובה ברורה וחד משמעית בפסיקה. עם זאת, במקרה שלפנינו, נראה, כי פעולת הנתבע הייתה חריגה לנוכח עיתוי קבלת ההלוואה וכן מהגורם שהעניק אותו ובעניין זה איני מוציא מכלל אפשרות שדווקא לנוכח יחסי הקרבה שהוא רקם עם הנתבע הוא היה נתון להשפעה מצדו. כך או כך, לתובעת לא הייתה כל נגישות לאותה הלוואה שנעשתה מאחורי גבה בשעה שחוותה משבר חמור בזוגיות עם הנתבע. נסיבות קבלת ההלוואה מלמדות שנמנעה מן התובעת גישה טבעית למידע ולא הייתה לה כל השפעה מעשית בקבלת החלטה של קבלת סך 190,000 ₪. מדובר בסכום גבוה העולה על כל נכסיהם המשותפים של הצדדים (ללא הדירה) שהנתבע פעל להשיג, תוך שהוא פועל ב"תחום האפור". כאן גם המקום לציין שאני דוחה את טענת הנתבע, לפיה נטל את ההלוואה ממר ז' כדי לפרוע את ההלוואה לבני הזוג פ', שכן מר מאיר פ' העיד שהנתבע השיב לו את ההלוואה ,טיפין טיפין. כך הוא העיד:
"התשובה היא שמר ר"ב החזיר לי את הכסף בשלבים ובפעימות קטנות מאוד , על פני כמה שנים עד השנה האחרונה. לא היה שום החזר מסודר, שום החזר ברור, זה דבר שגרם לי גם צער".