(פרוטוקול הדיון מיום 5.2.26 עמוד 25 שורות 37 עד 38).
- מדובר בטענה מרשימה ביותר, ממש "גונבת לבבות". אלא מאי, לטענה אין ביטוי כלשהו בכתובים. אין מדובר בבני זוג שהפרוטה מצויה בכיסם. לאורך חייהם המשותפים פרנסתם הייתה סבירה, אם לא פחות מכך. הנתבע העיד על עצמו כי היה "מגלגל הלוואות". אם אכן הנתבע היה מגייס סך של כ- 350,000 ₪ מגורם כלשהו, ניתן היה להוכיח זאת בנקל. אין הוכחה לגיוס הכספים וגם אין הוכחה בשטח לביצוע הבנייה. התובעת הכחישה שאכן נעשתה בנייה כגון זו. התובעת העידה כי נבנה חלון לשם מניעת רעש מאתר בנייה סמוך. עדות התובעת בנושא זה נמצאה מהימנה עליי.
- יתר כל כן, אין ביטוי לאותה סגירת מרפסת בחוות דעת השמאי שמונתה. השמאית ציינה שמדובר ב"מרפסת לא מקורה" בגודל של 94.10 מ"ר. לא ראיתי ביטוי בחוות דעתה למרפסת סגורה שלא הייתה קיימת טרם רכישת הדירה בשנת 2014. הנתבע כשל מלהוכיח ששילם תשלום כלשהו עבור "סגירת מרפסת", או שבכלל פעולת בנייה כגון זו בכלל נעשתה.
- בנספח 12 לתיק מוצגי הנתבע קיים פירוט באשר לאותן השקעות שביצע הנתבע לטענתו, ואשר יש בהן כדי להוכיח השקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים ושיש בה להעיד בדרך של התנהגות על שיתוף של שני בני הזוג. עיון מוקפד בצרופות שקובצו בנספח 12 מלמד, כי מנספח זה נחסרה ההשקעה העיקרית לה טען הנתבע שהיא אותה סגירת מרפסת בעלות של מאות אלפי ₪. לא הוגשה לעיוני ראיה המטה את הכף לטובת הנתבע במישור זה.
- ועוד זאת. בנספח 12 מופיעות חשבוניות מס, או הצעות מחיר, ללא ביטוי מעשי לתשלומן בפועל. חלק מהן הוגש בכפל ואניח לטובת הנתבע שהדבר נעשה מחמת שגגה. מופיעות שתי קבלות זהות (בכפילות) המעידות על תשלום סך 2,000 ₪. יש אסמכתה לתשלום סך 2,000 ₪. מעבר לזה ישנן אולי דרישות תשלום, אך מעבר לקבלה אחת בסך 2,000 ₪ לא מצאתי ביטוי לתשלום כלשהו שביצע הנתבע עבור הדירה. מדובר בסך פעוט המהווה פחות מפרומיל מערך הדירה. גם אם נצרף את כל התשלומים שהנתבע טוען להם, לרבות התשלומים לטוען הרבני שייצג אותו הליכי הבוררות (נספח 11) אין מי שיחלוק שמדובר בהוצאה כוללת שהיא "בטלה בשישים" ואין מדובר ב"שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג" (לעיל עניין 1398/11).
- הנתבע שב והפנה לטיוטת הסכם ממון שניסחה התובעת סמוך להגשת הליך יישוב הסכסוך. הנתבע טען, כי בהסכם אותו ניסחה התובעת נכתב, כי הצדדים מצהירים שהם מנהלים חיי נישואין תחת קורת גג אחת וניהול משק בית משותף. לטענת הנתבע יש בכך להוכיח את השיתוף שבין הצדדים. יש לדחות טענה זו. ראשית ההסכם לא נחתם. שנית, באותו הסכם ממש נקבע מנגנון חד וברור בדבר הפרדה רכושית בין הצדדים ובכללה הדירה. שלישית, התובעת לא הכחישה שהיא והנתבע חיו יחדיו תחת קורת גג אחת בשיתוף. שיתוף זה לא כלל את הדירה והדבר נכתב בטיוטת ההסכם. מצד אחד, הנתבע מבקש להסתמך על שורה אחת מתוך ההסכם, מצד שני, הוא מתעלם מן העיקר, שהרי בהסכם הוחרגה הדירה מסך נכסיהם המשותפים של הצדדים, תוך ציון העובדה, כי הדירה ניתנה במתנה לתובעת (סעיפים 20 ו 24 לטיוטת הסכם הממון).
- ייתכן שהנתבע היה מעורב ברכישת הדירה, ואין ספק שהיה מעורב יותר מן התובעת בניהול הליכים הקשורים לתחזוקתה השוטפת. אין גם ספק שהנתבע ניהל את הליכי הבוררות וכי ביקש לבחון אפשרות של מכירתה לצד התובעת. עדיין, מכלול התנהגות זה, אינו מצביע לדעתי על "דבר מה נוסף" כדרישת הפסיקה.
- לסיכום, לא מצאתי בטענות הנתבע ובחומר הראיות שהונח לפניי, כי עלה בידו להצביע ולהוכיח משקלו של אותו "דבר מה נוסף" הנדרש להוכחת כוונת שיתוף ספציפי בדירת המגורים ובמיוחד כשעל הנתבע רובץ נטל הוכחה מוגבר כמפורט למעלה.
- הלוואות וחובות - הכרעה ונימוקיה
- התובעת טענה בכתב תביעתה, כי לאחר נישואיהם, לבקשת הנתבע, היא לוותה עבורו כספים והנתבע השיב לה כספים אלו באמצעות ביצוע העברה כספית לחשבון הבנק שלה. לאחר כשנה ממועד הנישואין, טענה התובעת, כי הנתבע לווה ממנה סך נוסף של 100,000 ₪ כדי להשיב חוב למס הכנסה. התובעת טענה, כי ביקשה מהנתבע שישיב לה את סכום ההלוואה הנזכרת.
- התובעת טענה, כי הנתבע שכנע אותה ליטול יחד עמו הלוואה מחשבון הבנק שלה, כדי לרכוש נכס בבאר שבע. לשם כך, צורף הנתבע כשותף לחשבונה. השניים יחדיו נטלו הלוואה בסך 250,000 ₪. הנתבע נהג להשיב את סכום ההלוואה לחשבון המשותף מחשבונו הוא, אך עד היום התובעת לא ראתה את הנכס בבאר שבע. כדי לפרוע את ההלוואה הנתבע הורה על פירעון חיסכון מתוך חשבון הבנק (שהיה בעבר של התובעת). מעבר לכך, לטובת הקמת בית עסק מסוג אולם האירועים, הנתבע הלווה מאת התובעת סך 60,000 ש"ח.
- לצד ההלוואות הנ"ל, התברר לתובעת, כי הנתבע לווה כספים מצדדים שלישיים. יתרת ההלוואות הנ"ל פורטה בחוות דעתו של האקטואר. בחוות הדעת צוין, כי סך ההלוואות שהנתבע נטל עומד ע"ס 411,400 ₪. על פי חישוב אקטוארי, לאחר סגירת החשבונות המשותפים ובהנחה שאכן ההלוואות עליהן הצהיר הנתבע תקפות הן, על התובעת להעביר לנתבע במסגרת התחשבנות ואיזון משאבים סך 246,163 ₪ נכון ליום עריכת חוות הדעת.
- הנתבע טען, כי הייתה זו התובעת שביקשה לצרפו לחשבון הבנק שלה והוא מצדו לא שש לעשות כן. התובעת היא זו שמשכה כספים משותפים שהיו בחשבונה והיא "העבירה מרצונה ובהסכמתה כספים משותפים לכיסוי החוב המשותף" (סעיף 8 לכתב ההגנה). עוד טען הנתבע, כי התובעת עזרה לו בניהול עסקיו ועמדה בקשר עם לקוחותיו. באופן כללי, העיד הנתבע שהוא נהג להלוות כספים במהלך חייהם המשותפים של הצדדים וכדי להשיב הלוואה זו או אחרת הוא נהג לעיתים להלוות מאחד כדי להשיב לשני. הנתבע העיד בעניין זה כך:
"ת. עכשיו ברשימה הזו של האנשים האלה, חלקם קיבלו כספים כתוצאה מגלגולים שגלגלתי, זאת אומרת אני, בן-אדם מתקשר אלי הוא אומר לי זה הכסף הגעתי למצב לא נעים, ממש לא פשוט".