אוסיף, כי בבע"מ 1398/11 הנזכר לעיל בסעיף 31, קבע כבוד השופט עמית תנאים לצורך משקלו של אותו "דבר מה נוסף" הנדרש להוכחת כוונת שיתוף ספציפי. התנאים כונו בפסק דינו "פרמטרים" והם פורטו כך:
( - ) האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (כמו במקרה דנן) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.
( - ) האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה. הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.
( - ) האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.
( - ) אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).
( - ) אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).
( - ) האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.
( - ) שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.
( - ) התנהגות הצדדים - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.
( - ) נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.
- בענייננו, נקבע כי הדירה התקבלה במתנה במהלך חיי הנישואין ועל כן על הנתבע רובץ נטל הוכחה מוגבר יותר, שהרי הלה הסכים שהדירה תירשם על שם התובעת בלבד. בסך הכל הצדדים התגוררו בדירה משך כשבע שנים. אין מדובר בבני זוג שחיו בדירה משך שנים רבות וארוכות, תוך בניית אווירה כללית של שיתוף. למעשה רוב חיי הנישואין הם התנהלו כשלשניהם חשבונות בנק נפרדים ואף לטוען הרבני שטען בשמם בבית הדין לממונות הם שילמו בנפרד שמצביע על התנהלות רכושית נפרדת ולו באורח מסוים. נדון עתה בטענת הנתבע לפיה השקיע כספים רבים בדירה.
- הנתבע טען, כי הוא השקיע מכספו בין 350,000 ₪ ל-400,000 ₪ בבניית "סגירת מרפסת". על כגון דא העיד בחקירתו הראשית:
"ברור. שנינו היינו אצלו במשרד, רק אותי הוא הכיר . בין 350 ל 400,000 שקל פנים וחוץ".