ש: אז לא מגיע לך 15.
ת: אני מנהל את החברה וזהו, לא.
ש: לא מגיע לך 15.
ת: לא 15, גם אמרתי.
ש: מגיע פחות אבל.
ת: יכול להיות שגם פחות" [שם, בעמ' 50 בשורות 3-31 ובעמ' 51 בשורות 1-12].
כלומר, הנתבע לא הרים את הנטל שעבר אליו כדי להסיר את החששות בדבר החוב כאמור. לא הוצגו ראיות מספקות לתמוך בטענותיו של הנתבע, ולא הייתה קוהרנטיות במצג שהציג בחקירתו. כתוצאה, נותרו גרסאות שונות, אשר לא נתמכות כדין, בדבר תיאור ההוצאות שעומדות בבסיס החוב; בדבר המנגנון שלפיו קבע הנתבע דמי ניהול מהחברה; לרבות בדבר הבסיס להתקשרות בינו לבין החברה לשם מתן דמי ניהול כאמור. מתעורר חשש ממשי שהתנהלות כאמור תוביל לקיפוח עתידי אם טרם נגבה החוב הלכאורי.
- אותם הקשיים עולים בכל הנוגע ליידוע התובעת בדבר החוב ל"צד קשור" טרם חתימת ההסכם. מחד, הנתבע מתייחס לדמי הניהול בהתכתבות בין הצדדים כחודשיים לפני חתימתו כדלקמן:
"אין חברה כזו. כרגע יש רק את סוקרטס. אין חברה מנהלת ועצרתי את חלוקת דמי הניהול עד שנגיע להבנות. הכוונה של סוקרטס מול השותפים" [נספח 6 לתצהיר עדות הראשית של מאור, בעמ' 38 מיום 3.4.2019 בשעה 17:16:15].
בחקירתו הנגדית הנתבע טוען כי יידע את מאור בדבר דמי הניהול כאמור:
"ש: אוקיי. תגיד לי, את כל מנגנון ההסכם המשוכלל הזה, הצגת לחגי טרם חתימת ההסכם?
ת: אז אני אגיד לך נורא פשוט. א. הוא לא מנגנון משוכלל, הוא מנגנון מאוד פשוט. וכשאנחנו ישבנו אצל חגי טרם חתימת ההסכם, אני הסברתי לו בצורה מאוד פשוטה, שחברת סוקרטס בסופו של דבר, יש לה הליכים משפטיים כבדים כנגד עורך דין ארז אהרוני, וההליכים האלה דורשים ממני שעות עבודה לא קטנות, דורשים ממני מאמץ לא קטן, כולל הוצאות כספיות, ולכן דמי ניהול אני אקבל" [פרוטוקול הדיון מיום 9.6.2025, בעמ' 51 בשורות 13-21].
- מנגד, הדוחות הכספיים לשנת 2018, אשר פירטו את החוב ל"צד קשור", נשלחו חודשים לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים [נספח ד' לתצהיר עדות ראשית של גזית] ולא ניתן הסבר ממצה - לא בהתכתבויות בין הצדדים, לא בהסכם ולא בדוחות הכספיים עצמם - לחישובו של החוב כאמור. כשנשאל מדוע הסכם דמי הניהול הנדון לא כתוב בהסכם, השיב הנתבע כי "אין [לו - מ.א.] הסבר" [שם, בעמ' 52 בשורה 24]. זאת ועוד, מאור הציג בחקירתו הנגדית תמונה הפוכה לחלוטין, לפיה "[גזית - מ.א.] מעולם לא אמר" כי החברה חייבת לו כספים [שם, בעמ' 9 בשורות 16-18]. כל זאת, לצד העלייה הבלתי-מוסברת בגובה החוב בשנת 2019, שעומד כנגד הודעתו של הנתבע לפיה נעצרה חלוקת דמי הניהול כאמור. ממכלול הדברים אני מוצא להעדיף את גרסת התובעת כי דמי הניהול הועמסו וביתר שאת לאחר חתימת ההסכם על החברה בידי הנתבע שלא בהליך סדור או בהסכמה באופן שיש בו כדי להוות קיפוח המיעוט.
מידור התובעת מפעילות החברה
- לשיטת התובעת, הנתבע ממדר אותה מפעילות החברה ונמנע מלמסור לה דוחות כספיים כנדרש על פי חוק. מידור זה מתבטא, בין היתר, בשליטת הנתבע על הכנתם של הדוחות הכספיים של החברה; בחוסר שיתוף הפעולה של הנתבע בכל הנוגע להגשת ערעור בהליך התביעה הנגזרת; ובעיכוב המתמשך במסירת הדוחות הכספיים של החברה אל התובעת.
- לעניין ההשתתפות של התובעת בהכנת הדוחות הכספיים של החברה. אמנם, יש לתובעת ציפייה לגיטימית לניהול משותף של ענייני החברה, אך אין מדובר בציפייה אבסולוטית. סעיף 92(א) לחוק החברות קובע כי הדירקטוריון יהיה אחראי לעריכתם ולאישורם של הדוחות הכספיים של החברה. ההלכה היא שמוטלת על הדירקטוריון את החובה לאשר את הדוחות הכספיים, לחתום עליהם ולהביאם בפני האסיפה השנתית של בעלי המניות בחברה [ראו: ע"א 8548/06 עו"ד חיים אינדיג נ' פרמייר קלאב בע"מ, בפס' 13 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (נבו, 31.8.2008)]. לצד האמור, לא נקבע דבר בתקנון החברה אשר מחריגה מאחריותו של הנתבע לערוך את הדוחות הכספיים.
- לאור האמור לעיל, סבורני שלא הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי קמה לה ציפייה לגיטימית להשתתף בעריכת הדוחות הכספיים של החברה, וכי יש בהתנהלותו של הנתבע כדי לפגוע בציפיותיה כאמור. הוסכם על-ידי הצדדים כי הנתבע יפעל כדירקטור יחיד בחברה, אשר מעניק לו את הזכות - וכאמור, את החובה - לערוך את הדוחות הכספיים של החברה. לא מצאתי בטענות התובעת ובראיות המוצגות על-ידה כדי להרים את נטל ההוכחה בעניין זה, בפרט מקום שבו הוראות החוק ולשון ההסכם מצביעות על חובה אשר מוטלת על צד אחד להליך דנן.
- לעניין שיתוף התובעת בדבר כוונותיו של הנתבע להגיש ערעור בהליך התביעה הנגזרת. להבנתי, נושא הגשת הערעור עלה לראשונה בין הצדדים ביום 28.7.2021 דרך התכתבויותיהם ב WhatsApp , בו עדכן הנתבע כי ניתן לעורכי הדין "אור ירוק" להתקדם עם הגשת הערעור לבית המשפט העליון [ראו נספח 6 לתצהיר עדות ראשית של מאור, בעמ' 70]. ודוק, העדויות מלמדות כי הגשת הערעור נעשתה ביום 13.9.2021 [נספח ח' לתצהיר עדות ראשית של גזית, בעמ' 92], כחודש וחצי לאחר שנודע למאור על רצון הנתבע להגיש ערעור בעניין. בחומר הראיות שבפניי לא מצאתי כי בפרק הזמן האמור הוצגה התנגדות של מאור לעצם הגשת הערעור בהליך התביעה הנגזרת או לאי-השתתפותו בהליך קבלת ההחלטות.
זאת ועוד, התובעת לא הניחה תשתית נורמטיבית אשר מבססת את זכותה לקחת חלק בהליך קבלת ההחלטות הנוגעת להגשת ערעורים בשם החברה. ככלל, נקודת המוצא היא שהסמכות להגיש תביעות בשם חברה נתונה לדירקטוריון החברה [ראו: ת"א (כלכלית) 43013-03-17 פולינה חסין נ' מקס בלובבנד, בפס' 32 לפסק דינה של השופטת ר' רונן (נבו, 19.6.2018)]. בהעדר קביעה מפורשת בתקנון החברה, דירקטוריון החברה הוא בעל סמכות שיורית בהקשר זה [ראו: ציפורה כהן בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות כרך ג' עמ' 450 (2010)]. לא השתכנעתי כי התובעת נשאה בנטל לשכנע כי היה על הנתבע לשתף עמה פעולה בטרם הגשת הערעור הנדון, וכי יש בהתנהלותו של הנתבע משום פגיעה בציפיותיה הלגיטימיות. גם אם עניינה של החברה נוהלו בשיתוף פעולה לצורך זיהויה כמעין שותפות אין בממצא זה לגרוע מיחסי הכוחות בין הצדדים כאשר גזית הוא דירקטור יחיד ובעל שליטה המחזיק ב 80 אחוז מכוח ההצבעה. על רקע העדר התנגדות מאור אני מוצא שההחלטה להמשיך בהליכי הערעור אין בה להעיד על קיפוחה שת התובעת . טענת הנתבע כי ההליך נועד להשיא ערך לחברה ולטובתה לא נסתרה בעוד טענת התובעת כי מדובר במהלך המונע משיקולים אישיים לא הוכחה. זאת בלא קביעת ממצא פוזיטיבי לכאן או לכאן בעניין נחיצות הליך הערעור שנקטה בו החברה.
- לבסוף, לעניין העיכוב במסירת הדוחות הכספיים של החברה. מסירת דוחות כספיים מלאים ובמועדים הרלוונטיים היא הכרחית לניהולה תקין של חברה, בפרט כאשר קיימים פערי מידע בין בעלי מניות בכל הנוגע לתוכנם [לדוגמה, ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 34835-01-16 יצחק לוי נ' מיכה לוי, בפס' 1438-40 לפסק דינו של השופט מ' דרורי (נבו, 29.7.2019)]. בחברה שאינה תאגיד מדווח, זכותו של בעל מניה בחברה לקבל העתק מהדוחות הכספיים של החברה, וזאת ללא תניות [לתיאור מלא של הדין בעניין, ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 62181-10-21 אסף שהם נ' אייל רז, בפס' 46-47 לפסק דינה של השופטת רוזן עוזר (נבו, 23.4.2026)]. אי-מסירת דוחות כספיים מלאים בזמן, כפי שנקבע בחוק או בתקנון החברה, עשויה להוביל לפערי מידע בין בעל מניות שהוא דירקטור בחברה לבין בעלי המניות האחרים. בכך, עלול בעל מניות מיעוט להיפגע, בפרט כאשר מדובר בחברה שהיא מעין שותפות ובה קיימת ציפייה לגיטימית לניהול משותף של ענייניה.
באשר לטענות התובעת בדבר עיכוב בדוחות הכספיים לשנת 2019: מחד, הראיות מלמדות כי הדוחות לשנת 2019 הושלמו רק בסוף אוגוסט 2021, ואז הועברו לתובעת זמן קצר לאחר מכן [ראו נספח ו' לתצהיר עדות ראשית של גזית, בעמ' 68-69]. משמע הדוחות נמסרו לתובעת בתוך פרק זמן סביר מרגע השלמתם. באשר לעצם השלמת הדוחות רק באוגוסט 2021, מדובר בעיכוב ארוך של השלמת דוח כספי אשר כלל מידע מהותי בדבר היקפו וחישובו של החוב ל"צד קשור", וזאת כחודש לאחר שפרץ סכסוך בין הצדדים בדבר קיומו והיקפו של החוב הנדון. מנגד, הסביר הנתבע כי מחלה של רואה החשבון של החברה והליך החלפתו הובילו לעיכובים כאמור [סעיף 65 לתצהיר עדות ראשית של גזית]. מאור הודה בחקירתו כי ידע לאורך התקופה הרלוונטית על העיכוב ועל נסיבותיו [ראו פרוטוקול הדיון ביום 9.6.2025, בעמ' 27 בשורות 16-31 ועמ' 28 בשורות 3-12]. זאת ועוד, הצדדים שיתפו פעולה בלקיחת צעדים לשם פתירת העיכוב, לרבות בהפנייתו של הנתבע לרואה חשבון מטעם מאור. בנסיבות העניין, נראה שאין בעיכוב של הדוחות לשנת 2019 משום קיפוח המיעוט.