טענות התובעת
- התובעת טוענת שיש בהתנהלותו של הנתבע משום קיפוח המיעוט, אשר מצריך סעד להסרת קיפוח מצד בית המשפט.
- א. לטענת התובעת, גזית יצר חוב של החברה כלפיו כ"צד קשור" שלא כדין ובניגוד לכתוב בהסכם בין הצדדים. עומדת התובעת על כך שנרשם בדוחות הכספיים לשנת 2018 חוב לגזית כ"צד קשור" בגובה של 310,181 ש"ח. זאת, לטענתה, ללא תיאור מפורט של החוב וללא כל אסמכתא להסכם עם החברה שעומד בבסיסו.
זאת ועוד - בדוחות הכספיים לשנת 2019, גובה החוב ל"צד הקשור" עלה לסך של 494,490 ש"ח, עם תיאור לפיו החוב הוא "בהתאם להסכם עם צד קשור החברה חבה לו תשלום דמי ניהול החל מ 2007 וייעוץ שוטף החל משנת 2010" [נספח ו' לתצהיר עדות ראשית של גזית, בעמ' 73]. טוענת התובעת כי עלייתו של החוב אינה מבוססת על אסמכתה כלשהי, כך שהיא מהווה "ניפוח חוב" מצד גזית לטובתו.
לשיטתה, החוב הנרשם לטובת גזית מהווה רישום "פיקטיבי" שנועד להעביר כספים שלא כדין לכיסו הפרטי של גזית. בנוסף, עומדת התובעת על כך שהעדר הגילוי בדבר קיומו של הסכם בין גזית לבין החברה עולה כדי תרמית והטעיה.
- ב. התובעת טוענת כי גזית מונע ממנה לקחת חלק בהכנת הדוחות הכספיים של החברה, וכי גזית לא שיתף אותה "בזמן אמת" על כוונת החברה להגיש ערעור בהליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו כאמור.
זאת ועוד, טוענת התובעת כי מסירת הדוחות הכספיים לשנים 2019 ו-2020 לידיה נעשתה בשיהוי ניכר ללא כל הצדקה, אשר מהווה, לשיטתה, פגיעה בציפיותיה הלגיטימיות. לעמדתה, הדברים כאמור נעשו במכוון מצד גזית במטרה "להכתיב" את הדוחות בעצמו ועל מנת להגביר את חובות החברה לטובתו האישית.
- ג. התובעת עומדת על כך שגזית דורש ממנה לשאת במימון הליכים משפטיים שמנהלת החברה כנגד בעלי השליטה בנתבעת 2. זאת, לטענתה, בניגוד למוסכם בסעיף 4.4 להסכם, אשר מסדיר את חבות בעלי המניות בחברה להוצאות השוטפות שלה ואת אופן חלוקת הנטל. לשיטת התובעת, גזית התחייב בהסכם שלא לחייב את התובעת לשאת במימון הליכים משפטיים בחברה.
בנוסף, התובעת טוענת כי החוב הקיים הועמס על החברה בניגוד לסעיף 4.5 להסכם, לפיה התובעת לא תידרש "לערוב לחובות הקיימים של החברה ככל שיש כאלה". לשיטתה, ההסכם פוטר אותה מפני נשיאה באחריות לחובות הקיימים של החברה כלפי גזית.
- ד. התובעת טוענת כי במועד הגשת כתב התביעה המקורי גזית טרם הגיש דוח שנתי לשנת 2021 בשם החברה. נוסף על האמור, טוענת התובעת כי גזית לא משלם את האגרה השנתית של החברה לרשם החברות, בניגוד להתחייבותו לשאת בהוצאות הקשורות לאגרת הרשם לפי סעיף 4.4 להסכם.
- ה. סבורה התובעת כי גזית פועל כנגד בעלי השליטה הנתבעת 2 תוך מידור התובעת, וזאת מתוך שיקולים זרים ואישיים. התובעת כופרת בצורך בערעור שהוגש על-ידי החברה לבית המשפט העליון ובבסיסו. התובעת עומדת על מתח שבין גזית לבין בעלי השליטה בנתבעת 2 וטוענת כי גזית מנהל 'מלחמת חורמה' כנגד בעלי השליטה בנתבעת 2 שלא על דעתה.
- ו. התובעת טוענת כי גזית פעל במכוון על מנת "לסכל" הצעות שהתקבלו בידי התובעת למכור את מניותיה בחברה. לשיטתה, מכתב התשובה שהעביר גזית לבא כוחה ביום 14.8.2022 הרתיע את הרוכש הפוטנציאלי מפני השלמת העסקה עם התובעת, וזאת במטרה למנוע מהתובעת למכור את מניותיה ולצאת מהחברה. סבורה התובעת כי מידורה מפעילות החברה, מחד, ומניעת יציאתה מהחברה, מאידך, מהווה ניסיון להחזיק את התובעת כ"בת ערובה," ועולה כדי התנהלות מקפחת מצדו של גזית.
- ז. התובעת מבקשת להורות על אכיפתו של סעיף 4.3. לשיטתה, בוצע מימוש האופציה כנדרש עוד טרם תאריך פקיעתה, ואין ביכולתו של הנתבע למנוע את יישומה של זכותה החוזית. לשיטת התובעת, גזית סירב לממש את תנאי האופציה לה היא זכאית מכוח ההסכם שלא כדין. זאת, לטענתה, משום שהיא פנתה בזמן לממש את האופציה כאמור. מדובר בניסיון פסול למנוע מהתובעת לצאת מהחברה. כתוצאה, סבורה התובעת כי סירובו של הנתבע לממש את האופציה עולה כדי קיפוח המיעוט, ואף עולה כדי הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") [סעיף 60 לסיכומי התובעת].
- עוד טוענת התובעת כי יש להורות על סעד של הפרדת כוחות בין הצדדים על סמך "המבוי הסתום" אליו הגיעו ועל סמך אובדן האמון ביניהם כבעלי מניות בחברה. זאת, לעמדתה, בעקבות התנהלותו המקפחת לכאורה של הנתבע, אשר הוביל לקרע במערכת היחסים בין הצדדים. לשיטתה, החברה היא "מעין שותפות", מה שמזכה אותה בסעדים , לרבות סעד היפרדות, בגין אובדן אמון או בגין מבוי סתום בין בעלי המניות [התובעת מפנה לע"א 6290/17 גבריאל מגנזי נ' יואב לוי (נבו, 11.2.2018) (להלן: "עניין מגנזי")]. זאת, היא טוענת, אף אם לא הוכח כי היא קופחה בפועל על-ידי הנתבע.
טענה זו, לעמדתה, מתחזקת לאור הכתוב בסעיף 5.1 להסכם, ולפיו "הצדדים מתחייבים לסייע בקידומה ושגשוגה של החברה ככל שניתן וכי יפעלו האחד כלפי משנהו בכל הקשור לניהול ענייני החברה בתום לב, בשקיפות, בניקיון כפיים ובנאמנות וימסרו דיווח מלא ומדויק על כל פעולה הנוגעת לחברה ולעניינה". לשיטתה, נוסח ההסכם מעיד על כוונה משותפת והדדית של הצדדים לנהל במשותף את ענייני החברה.