תא (רמ') 26561-09-22 רחלי רפפורט נ' עמוס גבריאלי

פסק דין

1. לפני תביעה נזיקית שהוגשה נגד הנתבע בתפקידו כמגשר, בטענה לרשלנות מקצועית שגרמה נזקים כבדים לתובעים- צדדים שלישיים, שלא נטלו חלק בהליך הגישור.
2. המקרה נסוב סביב הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין, אך לטענת התובעים, סתר פסק דין קודם וחלוט בעניין חלוקת מקרקעין, ומנע מהם לממש את זכויותיהם.

השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא, אפוא, מהם גבולות אחריותו של מגשר כלפי מי שאינם צדדים ישירים להליך הגישור, אך זכויותיהם נפגעו באופן ישיר מתוצאותיו.

ככל ויקבע כי אחריות כאמור קיימת במישור העקרוני, יש לבחון האם במקרה שלפני קיימת חבות של המגשר והאם הוכיחו התובעים את נזקם.

3. התובעים הינם חלק מבעלי המקרקעין הידועים כחלקה 237 בגוש 6694 (להלן: "המקרקעין").

הנתבע שימש כמגשר בתביעה שהוגשה על ידי בעלים אחרים של המקרקעין ונדונה בבית המשפט לענייני משפחה.

ואלה, בקצרה, העובדות הרלוונטיות הנצרכות לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים:

טענות התובעים:

4. ביום 23.1.02 ניתן פסק דין בהתאם להסכם פשרה אליו הגיעו קודמיהם של התובעים ויתר בעלי הזכויות במקרקעין דאז, לפירוק שיתוף במקרקעין במסגרת ת"א 2369/99.

כן אושר על ידי בית המשפט תשריט חלוקה של המקרקעין בין כל בעלי הזכויות דאז.  התשריט נערך על ידי מודד מוסמך ביום 1.11.98.

פסק הדין הראשון הביא, לטענת התובעים, לסיום המחלוקות בין כל בעלי הזכויות בחלקה שהיו זכאים להירשם ברשות מקרקעי ישראל.

התובעים דאז, בעלי מחצית הזכויות במקרקעין, שמחה קראוטהמר ז"ל וגב' זהבה פוקס (המוזכרים בהסכם הגישור נשוא התביעה שלפנינו) ומצד שני, הנתבעים דאז, בעלי הזכויות במחצית השנייה של המקרקעין, לוי משה, לוי כוכבה ז"ל ולוי זכריה יחיאל ז"ל.

התובעת 1 זכאית לזכויות חכירה מהוונות ב-500 מ"ר המסומנים בתשריט החלקה וזאת מכוח היותה היורשת הבלעדית של הזכויות במקרקעין עפ"י צוואת אביה שמחה קראוטהמר וצוואת אמה.

התובע 2 זכאי לזכויות חכירה מהוונות ב-430 מ"ר וזאת מכוח הסכם מתנה עם זהבה פוקס אשר דווח לרמ"י.

5. לטענת התובעים, התברר להם בדיעבד כי בבית המשפט לענייני משפחה התנהלה במסגרת תמ"ש 1405-09-10 תביעה הנוגעת לסכסוך משפחתי בין מלכה לוי, אלמנתו של יחיאל לוי ז"ל לבין משה לוי וכי במסגרת סכסוך זה, הופנו הצדדים להליך גישור בפני הנתבע, אשר ערך את הסכם הגישור והגיש אותו ביום 30.1.12 לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין (פסק הדין השני). במסגרת הסכם הגישור הגיעו הצדדים אליו להסכמות שבפועל סתרו את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת פסק הדין הראשון.  לטענת התובעים, פסק הדין השני, שניתן 10 שנים לאחר פסק הדין הראשון החלוט, היה למעשה בגדר ביטול של פסק הדין הראשון.

הנתבע לא ביקש מבית המשפט לזמן את שאר בעלי הזכויות במקרקעי התובעים , לרבות את התובעים, עליהם ידע, וגם רשם שמותיהם בהסכם הגישור.