כלומר, העובדה שבתקופת הבלעדיות לא נחתם הסכם מכר שמזכה את התובע בדמי תיווך, משליכה הן על זכאות התובע לדמי תיווך מהנתבעים, והן על זכאותו (ככל שקיימת) לדמי תיווך מהקונים ולפיצוי המוסכם שלטענת התובע נגזר ממנה.
משקבעתי שלא נחתם בתקופת הבלעדיות הסכם מכר שמקנה לתובע זכות לדמי תיווך, משמעות הדבר היא כי הנתבעים לא הפרו את הסכם הבלעדיות והתובע אינו זכאי לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם הבלעדיות.
ודוק, הרחבת השדה המגנטי של הבלעדיות לצורך זכאות התובע לדמי התיווך אינה מחייבת גם הרחבתו לצורך פסיקת הפיצוי המוסכם. נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי בכל מקרה הרי שמקום בו ההתקשרות בין הנתבעים לקונים (שבגינה זכאי התובע לדמי תיווך) נעשתה לאחר תום תקופת הבלעדיות, אין מקום לחייב את הנתבעים בפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם הבלעדיות.
- אשר על כן, תביעת התובע לפיצוי המוסכם נדחית.
טענות הצדדים להרחבת חזית
- לטענת התובע בסיכומים, טענת הנתבעים להפחתת הפיצוי המוסכם מכח סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), לא נטענה בכתב ההגנה והיא בגדר הרחבת חזית פסולה.
בנוסף, הטענה לתנאי מקפח בחוזה אחיד נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעים.
מנגד, לטענת הנתבעים בסיכומים, זכאות התובעים לדמי תיווך בגין הסכם המכר השני לא נטענה בכתב התביעה ולא בסיכומי התובעים, והיא בגדר הרחבת חזית.
- מדובר בטענות לא מבוטלות. עם זאת, הנושאים הנ"ל והתשתית העובדתית שביסודם, עלו באופן ישיר ומפורש במהלך ניהול ההליך, בקדמי המשפט ובדיון ההוכחות. אשר על כן, ומשמדובר בטענות הדדיות - הן טענה שלא נטענה ע"י התובע בכתב התביעה, והן טענות שלא נטענו ע"י הנתבעים בכתב ההגנה - מצאתי לדון בכל הטענות. זאת במיוחד כאשר המשמעות של טענת הנתבעת היא שייתכן והיתה עומדת לתובע זכות להגיש תביעה חדשה בגין הסכם המכר השני. כאשר הפן העובדתי לרבות זה הנוגע לחתימת הסכם המכר השני (אחרי הגשת התביעה), נדון לגופו במסגרת ההליך, אינני סבורה כי יהיה זה נכון שלא להכריע בסכסוך בכללותו, באופן שאולי יותיר פתח להתדיינות עתידית בין הצדדים.
פגיעה במוניטין
- התובע תובע גם פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין. הטענה נטענה בעלמא ולא הוכחה. לא הוכח מוניטין, ולא הוכחה פגיעה במוניטין. מדובר לכל היותר בהפרת הסכם עסקי מסחרי אשר אינה כרוכה בפגיעה במוניטין.
אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.