וכן הצורך להעביר כל קונה מזדמן אליך ולא להכניסו לבייתי
אין לי רצון
לפגוע בהזדמנות להשיג את הטוב ביותר בשבילי במיוחד בתקופה הבעייתית היום שבכל בוקר גורמים לאנשים לחשב מסלול מחדש
כשאחזור לארץ נשב ונלבן זאת
כרגע מבקש להקפיא
תודה על ההבנה".
הנתבע הסביר את הדברים בעדותו (עמ' 48):
"עו"ד נ.דרזנין: ... אני שאלתי מאיפה ועל בסיס מה בכתב יש לאדוני את הסמכות לנהל מה שבא לו בלי לשתף את המתווך? זה כל מה ששאלתי את אדוני.
העד, מר אלמוג: עצם השאלה והצגת הדבר שאתה מציג מראה כמה זה מעוות, כמה העיוות היה שאני באותו רגע לא יכול, הדירה שלי הבית שלי יצא משליטתי, עכשיו זה בידיים שלו".
ובעמ' 67 (ש' 15-16):
"מפריע לי השליטה שבה הוא לקח את הזה לידיים שזה אומר נורא פשוט, כל קליינט שיבוא והוא לא יגיע איתו להסדר יפגע בי במכירה".
וכן בעמ' 62 ש' 8-12:
"גברתי השופטת אני רוצה להגיד לך שמהזכרון שלי הדבר נאמר לו, רק הבלוק שעשיתי היה, 'אני אנהל ואתה לא תקבל את השמות' כי כל מה שעניין אותו זה השם, לא המחיר, לא מה קרה, רק תן לי את השם, תן לי את השם, תן לי את השם', ומרגע זה אמרתי לו, 'רוני אתה לא תיפגע אבל אני גם (צ"ל: לא) אפגע, אין מצב, זה לא יעבוד ככה'.
- על יסוד האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי פרשנות התובע להסכם הבלעדיות אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל של הבלעדיות, ויוצרת ניגוד אינטרסים מובנה ולא ראוי בין האינטרס הכלכלי של התובע ובין חובתו לפעול בנאמנות למען הנתבעים, לקוחותיו.
- האמור לעיל גם מוביל למסקנה, כי הוראת הפיצוי המוסכם בהסכם הבלעדיות מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד (ראו סעיף 4(6א) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982). הטענה בדבר תנאי מקפח נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעים (התובע לא התייחס לכך בסיכומי התשובה), ולפיכך לא מצאתי להרחיב בסוגיה זו.
- לסיום פרק זה אציין, כי הסכם הבלעדיות מקנה לתובע זכות לדמי תיווך רק מקום בו נחתם הסכם מכר בין הנתבעים ובין הקונים. כך גם הזכות לפיצוי מוסכם, ככל שקיימת, מותנית בכך שנחתם הסכם מכר מחייב שבגינו יכול היה התובע לקבל דמי תיווך מהקונים.
כפי שנדון לעיל, הסכם המכר המותנה שנחתם בתקופת הבלעדיות ובוטל, אינו מקים לתובע זכות לדמי תיווך. לא מהנתבעים, וגם לא מהקונים (גם אם היו חותמים איתו על הסכם תיווך), מכיון שעם התקיימות התנאי המפסיק אין הסכם מכר שבגינו זכאי התובע לדמי תיווך.