(8) טענות לבנת בנוגע להחלטה להורות על סעד להסרת קיפוח
- כזכור, החלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על סעד להסרת קיפוח נשענה על שני אדנים. על פי האדן הראשון, לאדלר ופדלון היו ציפיות לגיטימיות להשתתפות בניהול חברות האחזקות. פעילותו של לבנת להדרתם של אדלר ופדלון מניהול החברות פוגעת, כך נקבע, בציפיותיהם הלגיטימיות, ומקימה להם זכות לקבלת סעד להסרת קיפוח. על פי האדן השני, יש לראות את חברות האחזקות כ"מעין-שותפויות". בית המשפט קבע כי המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים שבהם אובדן האמון בין השותפים במעין-שותפות מצדיק מתן סעד על ידי בית המשפט כדי להביא תיקון למצב שנוצר בעקבות אובדן האמון.
- לבנת מעלה שלוש טענות כלפי הקביעות הללו. ראשית, נטען כי לאדלר ופדלון כלל לא היו ציפיות לגיטימיות ליטול חלק בניהול החברות. לטענתו, הנסיבות שבגינן קבע בית המשפט כי נוצרו אותן ציפיות של אדלר ופדלון אינן מספיקות לצורך עמידה בנטל ההוכחה המשמעותי הכרוך בשינוי תקנוני החברות על דרך ההתנהגות. שנית, טוען לבנת כי זכותם של אדלר ופדלון לסעד של הסרת קיפוח נשללה נוכח התנהלותם הפסולה, הכוללת, לשיטתו של לבנת, מעשי מרמה, הפרת אמונים ועבירות מס. בתוך כך נטען כי בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות כאשר ביסס את מסקנתו על היעדר כוונת מרמה כלפי לבנת. בעשותו כן, טוען לבנת, יצר בית המשפט תמריץ למנהלים לנהוג באופן פסול (ובלבד שהתנהגותם הפסולה לא תהיה כרוכה בכוונת מרמה כלפי בעל השליטה). לבסוף, נטען כי לא היה מקום לסווג את החברות כמעין-שותפויות, בפרט נוכח ההבחנות המופיעות בפסיקה בהקשר זה בין חברות משפחתיות לחברות שאינן כאלה ובין עסקים קטנים ואינטימיים לבין תאגידים המנהלים עסקים חובקי עולם.
- אדלר ופדלון סומכים את ידיהם על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בסוגיה זו, תוך שהם מדגישים כי שני האדנים עליהם נשען בית המשפט המחוזי הינם אדנים חלופיים וכי בית המשפט ציין מפורשות כי מאזן הראיות תומך באופן מובהק במסקנה בדבר אפיון החברות כמעין-שותפויות. לבנת, כך נטען, מבקש להיאחז בהוראות הכלולות בתקנוני החברות, בעוד שהוא עצמו כלל לא בקיא בתקנונים האלו ואף לא בהכרח יודע מי ניסח אותם. תחת זאת נטען כי יש לייחס חשיבות לאופן שבו הצדדים תיארו את עצמם, כפי שעולה מהשיחות המוקלטות הקיימות בתיק.
- התשתית הנורמטיבית שלאורה יש לבחון את טענת הקיפוח המועלית על ידי אדלר ופדלון הונחה באופן יסודי על ידי בית המשפט המחוזי, ועל כן אבקש להדגיש רק את הדרוש לענייננו. נקודת המוצא הנה כמובן סעיף 191 לחוק החברות, אשר מפאת חשיבותו אביא אותו כאן במלואו:
"(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.