תא (חי') 17801-01-12 עיריית חיפה נ' הנסיכה חיפה – אולמות וגנים בע"מ - חלק 3

  הנסיכה במפרץ חיפה בע"מ, ח"פ 512221730

(להלן – הנסיכה במפרץ)

לא נתבעת בהליך זה 1.1.03 – 1.4.06 הנסיכה חיפה – אולמות וגנים בע"מ, ח"פ 513342071

(להלן – הנתבעת 1) 1.4.06 – 1.4.10 הנסיכה חיפה – אירועים וכנסים בע"מ, ח"פ 513788133

(להלן – הנתבעת 2) 1.4.10 – 1.10.12 ר.פ. אירועים וגנים בע"מ, ח"פ 514404276

(להלן – הנתבעת 3) 1.10.12 ואילך חן אהרון, ת"ז xxxxxxxxx, הנתבע מס' 5

(להלן – אהרון)

10. תקופות ההחזקה הנטענות מבוססות על דו"ח מחזיקים בנכס (נספח ו' לתצהיר התובעת). התובעת טוענת כי מועדי ההחזקה המופיעים בספריה מהווים ראיה לכאורה לאור סעיף 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן – הפקודה).

אין קביעה חד משמעית בפסיקה ביחס לתחולת סעיף 318 לפקודה גם לגבי דו"ח בנוגע למחזיקים בנכס (ראו עמ"נ (מח'-חי') 31891-10-13  ורד ו.מ. בע"מ נ' עיריית חיפה (פורסם במאגרים, 2.3.16), בס' 13-12; ת"א (של'-ת"א) 79746/00  עיריית הרצליה נ' קדש שמואל (פורסם במאגרים, 3.2.02), בס' 5; והשוו תא"מ (חי') 8786-07-12  יוסף מוסלח בע"מ נ' עיריית חיפה (פורסם במאגרים , 9.5.13), ס' 7).  עם זאת, ניתן להתייחס למסמך זה כאל רשומה מוסדית אשר על פי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] מהווה ראיה לתוכנה.

כך או אחרת, אין צורך להעמיק את הדיון בנושא שכן אין מחלוקת אמיתית בעניין זה מצד הנתבעים.

על פי סעיפים 5-4 לתצהירו של הנתבע מס' 6 (להלן – משה, נ/3), אשר הינו בעל המניות והמנהל של הנתבעת 1. חברה זו רכשה את האולם (קרי את הפעלת העסק) בשנת 2002 ומכרה אותו בשנת 2006. לוחות זמנים אלו מתיישבים עם תקופת ההחזקה הנטענת על ידי התובעת. בסעיף 4 ל-נ/3 קיימת הפניה להסכם מכירת האולם לנתבעת 2, אך ההסכם לא צורף לתצהיר. יש לציין כי גם העובדות שמציג משה בעדותו מצביעות על העברת האולם לנתבעת 2 בשנת 2006, זאת מבלי שציין תאריך מסוים (ראו בעמ' 50 לפרוט' בש' 11-10). מכלול הנתונים הללו מתיישב עם הנתונים בנספח ו' לתצהיר התובעת, לפיו הנתבעת 2 החלה להחזיק בנכס ביום 1.4.06 ולא ביום 1.1.07 , כפי שנטען בסעיף 2א' לתצהיר התובעת.

בתצהיר אלישקוב (נ/1) אשר היה מנהל עסקי ותפעולי בנתבעות 1-3 (סעיף 3 לתצהירו), נאמר כי האולם נמכר לנתבעת 3 ביום 9.2.10 (ההסכם צורף כנספח 1 לתצהיר). גם כאן מדובר במועד המתיישב עם רישומי התובעת.

בנוגע לתקופת החזקתה של הנתבעת 3 בנכס, טוען אלישקוב כי בהסכם השכירות מול חברת חוצות המפרץ בע"מ (להלן – המשכירה) נקבע כי תום תקופת השכירות יהיה ביום 30.9.12. נטען כי אהרון פעל לכריתת הסכם שכירות לנכס מול המשכירה וביום 2.10.12 השתלט על הנכס ולא נתן למי מקבוצת אלישקוב להיכנס (סעיפים 35-31 לתצהיר). גם כאן, מתיישבת עדותו עם מועדי ההחזקה להם טוענת התובעת.

11. אשר על כן, התובעת הוכיחה את מועדי ההחזקה בנכס לגבי כל אחת מן החברות.

גובה החוב והתיישנות

12. התובעת טוענת כי במהלך כל התקופות הרלוונטיות בהן החזיקו החברות בנכס, נוצר חוב ארנונה בסך 2,136,870 ₪ . חוב זה נגרם עקב העברת פעילות מחברה לחברה תוך הותרת חובות בשיעור מאות אלפי שקלים בסיום החזקה מדווחת של כל חברה. התובעת מבהירה בתצהיר מטעמה את מרכיבי החיוב האמור לגבי כל אחת מן החברות.

הנתבעת מס' 1

13. התובעת טוענת כי חוב הארנונה אשר נצבר בגין תקופת ההחזקה של נתבעת 1 בנכס, עומד על סך 1,179,688 ₪ (לפי ערך 27.1.13). מדובר בתקופת החזקה משנת 2003 ועד לשנת 2006, כפי שניתן לראות מן הכרטסת שצירפה התובעת בנספח א/1 לתצהירה. בסוף שנת 2006 עמד החוב על סך 181,532.75 ₪.
14. נטען כי מועד ההתיישנות נמנה מיום קבלת שומת הארנונה וכי לאור מועד הגשת התביעה, החובות הנוגעים לשנים שעד 2005 התיישנו (עמ' 86 לפרוט' ש' 15-14).
15. על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), תקופת ההתיישנות שנקבעה לחוב כספי הינה 7 שנים. על פי סעיף 6 לחוק "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". לטענת הנתבעת 1, יש לראות במועד קביעת שומת הארנונה כמועד בו מתחילה תקופת ההתיישנות. לאור מועד הגשת התביעה, ביום 9.1.12, לכאורה כל חיוב ארנונה מוקדם ליום 10.1.05 התיישן. מאחר שהשומות מיוחסות לתחילת כל שנה, רק החיוב לשנת 2006 לא התיישן נכון למועד הגשת התביעה.
16. נספח א/1 לתצהיר התובעת מציג את כרטסת החיובים והזיכויים של הנתבעת 1 בנוגע לנכס. סעיף 318 לפקודה קובע כי כרטסת זו מהווה ראיה לתוכנה. לא מצאתי בטיעוני ההגנה כל ראיה המקעקעת קביעה זו. על פי הכרטסת, אלה הם החיובים והזיכויים המיוחסים לנתבעת 1 עד לשנת 2006, בה הפסיקה להחזיק בנכס: