ת. היא אמרה לי אבל לא הראתה לי. היא אמרה שהיא רוצה להחליף את הדף אצל [שייח אלמוני].
ש. מתי אמרה שעשתה צוואה אצל השיח' פלוני?
ת. כשחזרנו מן המועדון היא ביקשה ממני להתלוות אליה אל השיח' כדי להחליף את הצוואה" (פרוט' 30.3.23, ע' 28, ש' 22).
- אביא שוב מדברי העדה לצוואה בחקירתה, כי "שאלתי אותה למה היא רוצה להחליף צוואה היא אמרה שהילדים שלה לא טובים איתה ולכן היא תתן שווה בשווה" (ע' 31, ש' 11).
- אמור מעתה כי בעת שהעדה לצוואה ליוותה את המנוחה אל בית השייח לשם עריכת הצוואה המאוחרת, ידעה היא מראש את סיבה הגעתה, וידעה כי הביקור נועד לעריכת צוואה שנועדה לשנות מצוואה קודמת, ולפיכך ידעה גם ידעה לאחר מעשה, כי המסמך עמו יצאה המנוחה מבית השייח הוא צוואתה.
- שוכנעתי עוד כי העדה לצוואה נכחה במעמד עריכת הצוואה ממש והיתה עדה לשיח בין המנוחה לבין השייח ולהבעת רצונה של המנוחה בפניו. בניגוד לטענות הבן, שוכנעתי כי העדה אכן נכחה בביתו של השייח והתלוותה אל המנוחה לביקור זה, שנועד לשם עריכת צוואה. איני מוצאת סיבה לפקפק בעדותו של השייח הנכבד בהקשר זה, ולפיה המנוחה הגיעה לביתו מלווה בעדה (תמליל 22.11.21, ע' 4, ש' 9).
- כך העדה לצוואה במילותיה:
"לשאלות בית המשפט:
ש. האם ראית אותה בבית השיח' חותמת? מה היה שם?
ת. היא לא יודעת לכתוב. השיח' כתב.
ש. ואת היית לידה או במקום אחר?
ת. הייתי לידה.
ש. היא סיפרה לשיח' שהיא משנה צוואה? כמו שהיא אמרה לך?
ת. היא אמרה שהיא מרגישה שזו מצווה. המנוחה אמרה לשיח שהיא מרגישה שהיה משחק בצוואה הקודמת והוא אמר לה אהלן וסהלן. שהיא מרגישה, המנוחה, שהיה משחק בצוואה הקודמת והיא רוצה להחליף את הצוואה.
ש. האם היא פרטה מה היה המשחק?
ת. אני לא שמעתי. אני ישבתי לידה. אבל כל השיחה היתה בינו לבין המנוחה.
ש. ואת לא הקשבת?
ת. לא. לא הייתי מעורבת. לא ידעתי שנגיע לכאן. מה שנשאר זה למי שחי..
ש. האם היית מעורבת או שרק ישבת ולא היית מעורבת?
ת. ראיתי שהוא כותב וזהו. ושאלתי אותה מה עשית? היא אמרה שהיא עשתה את הצוואה.
ש. אני שואלת על אותו רגע.
ת. אני לא משקרת. אני אומרת מה שאני שמעתי.
ש. אני שואלת לא על אחרי או לפני אני שואלת מה קרה אצל השיח'. כאשר היא חתמה בפניו מה את זוכרת?
ת. אמרה שהיא רוצה להחליף את הצוואה. והיא אמרה שהיא רוצה להחליף כי היא מרגישה שזה משחק. והוא חייך" (פרוט' 30.3.23, ע' 33, ש' 3-23).
- שוכנעתי מן הדברים כי העדה ישבה בסמוך למצווה בעת עריכת הצוואה והשיחה עם השייח, ואף אם לפי דבריה לא היתה ערה לחילופי הדברים בין המנוחה ובין השייח ולא הקשיבה לפרטי הצוואה, ידעה גם ידעה כי המסמך שייצא תחת ידו של השייח לאחר השיחה ועליו חתומים המנוחה והשייח - צוואת המנוחה הוא.
- אך לא זו בלבד. שוכנעתי כי לאחר עשיית הצוואה המאוחרת, המנוחה "הביאה" את הצוואה בפניי העדה לצוואה, תרתי משמע. לאמור כי אמרה לה כי זוהי צוואה ואף מסרה אותה בידה, והעדה עיינה בה וקראה אותה.
- הוכח בפניי כי המנוחה מסרה את הצוואה המאוחרת לידי העדה, והעדה היא זו שמסרה את הצוואה המאוחרת לבנות לאחר פטירת המנוחה. בחקירתה ציינה העדה כי "ואז שהיינו בחזרה היא ביקשה ממני שנלך ביחד לשיח' [אלמוני]. והיא ביקשה שאת הדף אני אמסור אצלי ואתן לבנות בעת שהיא נפטרה אחרי פטירתה ושמה גם אחד בתוך הארון" (פרוט' 30.3.23, ע' 28, ש' 17). יש לראות בכך משום הצהרה מפורשת מצד המנוחה כלפיה העדה, כי המסמך שהיא מוסרת בידיה הוא צוואתה. ועוד, שוכנעתי כאמור כי העדה עיינה בצוואה ולא יכול היה להיות בליבה ספק, כי זוהי צוואת המנוחה, אותה ליוותה לשם עשייתה:
"ש. את בעצמך, קראת את הצוואה?