גבולות הגזרה
- המחלוקת שבפניי מעלה תהיות רבות ושאלות מורכבות. האם היו נתונות למנוחה זכויות בנכס והיה בכוחה להורישו? האם ירשה את זכויותיה מבעלה המנוח או שמא קנתה זכויות מכוח היותה רעייתו? האם לבעלה המנוח היו מוקנות זכויות בנכס והיה בכוחו להורישו למאן דהוא, על אף שאינו ומעולם לא היה רשום כבעל הזכויות? האם ניתן להבחין בין שני חלקיו של הנכס ולראות בו שתי דירות נפרדות?
- שאלות אלה נוגעות אפוא לשאלת היקף עזבונה של המנוחה, והאם יש לראות בנכס או חלקים ממנו כחלק מעזבונה. שאלות אלא אינן מתבררות בפניי, ועניינו של פסק הדין דנן הוא תוקפן של צמד הצוואות שהמנוחה הותירה אחריה, והאם דינן או דין אחת מהן להיפסל מפאת פגמים ברצון המנוחה או מכיוון שהאחת מאוחרת לקודמתה. אציין כי חלקן הארי של טענות שני הצדדים נוגע לשאלת היקף העזבון ואילו לשאלה הנדונה בדבר תוקף הצוואות הקדישו הצדדים טענות ספורות וכלליות.
- אחזור ואדגיש כי שאלת היקף העזבון ומעמדו של הנכס מתבררת בבית המשפט המחוזי במסגרת הליכי פש"ר שנפתחו בחייה של המנוחה כאמור. בית המשפט המחוזי השהה את בירור ההליך שבפניו עד להכרעתי בתוקף הצוואות, ויוסיף ויישב על המדוכה לאחר מתן פסק דיני זה.
- בפסק דיני אדון ראשית בתוקפה של הצוואה המאוחרת. ככל שזו עומדת בתוקפה, הרי שהיא גוברת לכאורה על הצוואה המוקדמת, והצורך לברר את תוקף הצוואה המוקדמת יכול ויתייתר. היה ודין הצוואה המאוחרת להיפסל, יהיה מקום לבחון אף את תוקף הצוואה המוקדמת.
לגופו של עניין - הצוואה המאוחרת
נטל ההוכחה
- בענייננו לוקה הצוואה המאוחרת בפגם צורני, בדמות העדר חתימת העדה על הצוואה. פועל יוצא מכך הוא העברת נטל השכנוע לכתפי מבקשות קיום הצוואה, להוכיח כי הצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי של המצווה. כבוד השופט ש' שוחט הטעים בהקשר זה:
"הלכה פסוקה היא שצוואה הנראית תקינה מבחינה צורנית, חזקה עליה שמשקפת היא את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. מי שמבקש לפסול את הצוואה [...] עליו נטל השכנוע (הבאת הראיה) [...] כלל זה אינו חל מקום שהצוואה אשר אותה מבקשים לקיים אינה כוללת את היסודות הצורניים הנדרשים בסעיפים 19,20, 22, 23 לחוק. אם נתקיים פגם צורני כזה, שוב אין מקום לאותה חזקה [...] עם זאת אין בכך כדי לפסול את הצוואה. המחוקק מאפשר לקיים את הצוואה חרף הפגם, אלא שנטל השכנוע (חובת הראיה) שבצוואת אמת עסקינן עובר אז אל שכמו של המבקש לקיימה, והוא שחייב לשכנע את בית המשפט שחרף הפגם, הצוואה הינה ביטוי לרצונו האמיתי והחופשי של המצווה, במקרה זה כל ספק יפעל לביטולה של הצוואה" (שאול שוחט - "פגמים בצוואות", תשע"ו-2016, ע' 69; להלן - "שוחט").