מצוקה אנושית זו, אשר מולה לא חפצו בתי המשפט לעמוד מנגד מבלי לתת לה מזור, נגעה בראש ובראשונה לסיטואציות אנושיות - שהפכו לשכיחות יותר מבעבר (עת חוקק החוק). כפי שציין כבוד השופט דנציגר בעניין שלמי פס' 49:
אלא שלצד תא משפחתי זה קיימות אפשרויות נוספות ומורכבות יותר מהבחינה המשפטית. לדוגמא, בני זוג עשויים להקים תא משפחתי בשלב מאוחר של חייהם, כשכל אחד מהם כבר מבוסס כלכלית ובבעלותו דירה משלו. ודוגמא נוספת: בני זוג עשויים להקים תא משפחתי המהווה עבור שניהם "פרק ב", כשלכל אחד מהם נכסים משלו וילדים משלו, על כל המורכבות הנובעת מכך. בשתי הדוגמאות הללו קיימת סבירות גבוהה כי בני הזוג יערכו הסכם ממון, שבו יוסדרו סוגיות רכושיות הנוגעות לנכסים שעימם הגיעו לתא המשפחתי. ייתכנו, כמובן, דוגמאות קטגוריאליות נוספות מעבר לאלה שהוזכרו כעת, אך המשותף לדוגמאות הללו הינו שכל אחד מבני הזוג נכנס לתא המשפחתי כשהוא נושא עימו "מטען היסטורי".
אלה סיטואציות אנושיות, שנחוץ, ראוי והכרחי - לתת להן יד מסייעת, ואשר הצדיקו את נקיטת הגישה הפרשנית שאומצה בפסיקה.
כמו כן, שאלת חלוקת הרכוש בין בני זוג בוגרים, היא שאלה שנוגעת לאוטונומיה האישית של כל אחד מהם, ואף מנקודת מבט זו - ראוי ונחוץ לתת מענה.
אלא שכל אלה רלוונטיים שעה שמדובר בבני זוג, ולא כאשר מדובר בילדים קטינים הרוכשים דירה להשקעה. על אף שגם בהקשר זה חלו שינויים, עדיין - ילדים קטינים מתגוררים עם הוריהם תחת אותה קורת גג.
אין אפוא במקרים אלה את ההצדקה הבסיסית לסטות מחזקת התא המשפחתי - כפי שזו עולה מלשון החוק, ואשר נועדה לשרת אינטרס כלכלי ראוי ולגיטימי עליו עמד המחוקק: מתן הטבות מס במצב דברים אחד (כאשר דירה יחידה משמשת כמענה לצורך האנושי בקורת גג), ולא במצב בו ברור כי לא כך הם פני הדברים.
בהינתן משאבים מוגבלים, לגיטימי, נחוץ ואף ראוי - לבחור כיצד יתחלקו משאבים אלה, ואין כל פגם בבחירה שלא לתת הקלת מס במצב דברים מסוג זה - לא לו יועדה ההקלה. אזכיר כי על אף שאו דנים כאן בשאלת מס הרכישה, לשאלה זו עצמה יש נפקות עתידית אף בעניין מס השבח - ושם מדובר לא אחת בסכומים נכבדים. אין הבדל מבחינה כלכלית בין לתת מענק לבין לתת פטור ממס, וספק בעיניי האם יש מקום לאפשר את מתן הטבות המס (העשויות ברבות השנים להגיע לסכומי עתק) - באופן כה שונה מהחלוקה הסבירה בה בחר באופן ברור המחוקק.
- ושוב, יכול בעל הדין לטעון כי משהוחלט כי חזקת התא המשפחתי אינה חזקה חלוטה, יש לסטות ממנה כל אימת שהוכחה הפרדה רכושית ואין חשש לתכנון מס. אם נאמר כן, נמצאנו מכרסמים כרסום של ממש בניתוב ההטבה בדרך (הראויה, בהקשר זה) בה בחר המחוקק - ואיני סבור שיש הצדקה לכך.
- בצדק הוסיף המשיב וטען כי אם נאפשר פתח זה, יבואו בשעריו מתכנני מס, ויפעלו בדרך שתביא למתן הקלות מס באופן שונה מזה שאליו כיוון המחוקק. כדי למנוע זאת, בין השאר, נוצרה חזקת התא המשפחתי. הקלות מס לדירות מגורים (הן במס רכישה והן במס שבח) משקפות לא אחת פטורים חריגים ממס, בהיקף כלכלי ניכר. חלוקת פטורים אלה בניגוד לדרך אליה כיוון המחוקק - באמצעות פרשנות מקלה של חזקת התא המשפחתי, בניגוד ללשון החוק ובמקום בו הדבר אינו נחוץ ומוצדק, לדעתי אינה נכונה.
כמו כן, יכולת המשיב לבחון את המקרים השונים הנוגעים למימון בתוך התא המשפחתי - מוגבלת, וספק האם ונכון כי לכך יכוון המשיב את משאביו המוגבלים.