“Modern corporate law recognizes that stockholders have three fundamental, substantive rights: to vote, to sell, and to sue.” From these fundamental rights flow subsidiary rights, including the right to communicate with other stockholders, nominate directors, and communicate with (and even oppose) management and the Board. As this court has observed, “[o]ne of the basic rights of a stockholder is to be able to communicate with his fellow stockholders on matters germane to such stock, and, if necessary, to organize other stockholders for corporate action.” "
- מכל מקום, כאמור, איני מכריעה בשלב זה בסבירות התכנית ולצורך שלב לכאורי זה, מצאתי כי בחינה לכאורית של לשון סעיף 63 ותכליתו, מטים את הכף, לעבר קבלת עמדת המבקשות. עם זאת, ההכרעה בבקשה דנן, מבוססת, בשלב זה, בעיקרה על שיקולי מאזן הנוחות, כפי שיפורטו להלן.
ג.2.2. מאזן הנוחות והנזק הבלתי הפיך
- בבחינת מאזן הנוחות מצאתי להעדיף את עמדת המבקשות. לא מצאתי כי פניה משותפת של שני בעלי מניות או יותר בבקשה לכינוס אסיפת בעלי מניות, תגרום לנזק בלתי הפיך לחברה. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו אף לגישתה של החברה, אין חשש ספציפי מפני השתלטות עוינת שתבצענה המבקשות בשלב זה, והמניעה נובעת, לגישתה, מניסיון החיים או מחשש כללי המתייחס לכלל בעלי המניות נוכח מצב החברה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הידברות בין המבקשות לבעלי מניות אחרים שתביא בסופו של יום להסכמה בדבר פניה משותפת לצורך כינוס אסיפה יכולה להוות בסיס לעמדה לפיה הדבר יגרום לנזק בלתי הפיך לחברה.
- מאידך, דילול בשיעור משמעותי, כפי שיתרחש אם תיושם תכנית ההגנה נוכח פניה כאמור, הינו נזק בלתי הפיך למבקשות.
- לא מצאתי לקבל את עמדת החברה, לפיה, לא יגרם כל נזק למבקשות אם תפעלנה בהתאם להוראות תכנית ההגנה, וכי לכל היותר יגרם להן נזק כספי בר פיצוי. ראשית, השאלה העומדת לדיון הינה האם פעולה לפי סעיף 63 לחוק החברות, כלשונו, תגרום לנזק בלתי הפיך. אין חולק, אף לגישת החברה, כי התשובה לכך חיובית. העובדה, כי ניתן לפעול בדרכים אחרות לצורך כינוסה של האסיפה, אינה משנה את העובדה כי אילו תפנינה המבקשות לחברה ביחד עם אחרים בהתאם ללשון סעיף 63 לחוק החברות, תדוללנה אחזקותיהן. שנית, כאמור, הנזק לחברה אף פחות בהשוואה למבקשות, שכן, כפי שציינתי לעיל, בשלב זה, לא הצביעה החברה על נזק קונקרטי ובלתי הפיך שצפוי להיגרם לה כתוצאה מהפניה המשותפת לכינוס אסיפת בעלי המניות. בשלב זה, החשש שהעלתה החברה נותר תיאורטי וערטילאי, ואינו מתייחס ספציפית למבקשות. הרבה למעלה מן הצורך אוסיף, כי כלל לא ברור אם הקושי הכרוך בהליך השידול הפומבי הוא בעל אופי כספי גרידא (ראו לעניין זה: עניין וויליאמס, סעיף 38):
"Mills explained that stockholders frequently “take the temperature” of other stockholders in advance of launching a proxy contest in light of the risk of financial and reputational damage resulting from a failed contest."
- מכל מקום, כאמור, בהיעדר סיכון או נזק בלתי הפיכים וודאיים לחברה, מצאתי כי בבחינת מאזן הנוחות יש להעדיף את עמדת המבקשות. מאחר שמאזן הנוחות הוא השיקול המשמעותי מבין שני השיקולים הצריכים לעניין, יש בו בכדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה.
ג.3.2. שיקולים נוספים
- שקלתי את עמדת החברה לפיה, מאחר שתכנית ההגנה כבר נכנסה לתוקף, קבלת הבקשה מהווה למעשה מתן צו עשה ולא צו מניעה. לגישתה, נוכח ההלכה לפיה צו עשה יינתן במשורה, די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה. בהקשר זה, בחנתי גם את הטענה כי עמדת המבקשות, לפיה אין להן התנגדות עקרונית להחלת תכנית ההגנה - אינה עולה בקנה אחד עם בקשתן, המכרסמת בתוקפה של התכנית או מבקשת להחילה באופן חלקי בלבד. לאחר ששקלתי את הדברים, לא מצאתי לקבל את טענות החברה בעניין זה, בין היתר משום שאיני סבורה שיש להן נפקות מעשית ממשית במסגרת בקשה זו.
- ראשית, עד החלתה של תכנית ההגנה לא היתה כל מניעה כי שני בעלי מניות או יותר יפנו לחברה לבקשה לכינוס אסיפה, וזאת אף שהעובדה לפיה קופת המזומנים של החברה גבוהה משוויה הנסחר, היתה ידועה מזה זמן רב (ראו ת"א (מרכז) 57198-03-23 Murchinson Ltd., Canadian נ' ננו דיימנשן בע"מ, פסקה 3 לפסק הדין [נבו] (01.11.24)). השינוי היחיד במצב הדברים הינו כניסתה לתוקף של תכנית ההגנה, אך החברה לא העידה על שינוי עובדתי או סיכון ממשי שהביאו לצורך בהחלת תכנית ההגנה דווקא במועד זה. משכך, קביעה כי תכנית ההגנה תמשיך לעמוד בתקפה אך הסעד הזמני ימנע את דילול המבקשות בעת פניה ביחד עם בעלות מניות אחרות לצורך כינוס אסיפה, עונה על הגדרה של צו מניעה (מניעת הדילול) שנועד להותיר את מצב הדברים כפי שהיה עד כה, על כנו.
- שנית, אכן במסגרת כתב התביעה והבקשה לסעד הזמני טענו המבקשות שאין להן כל התנגדות להחלת תכנית ההגנה, וזאת לצד עתירתן כי יקבע שהתכנית לא תפגע בזכותן בהתאם לסעיף 63 לחוק החברות. משכך, ברור הוא, כי עמדתן לא היתה כי אין מניעה להחיל את תכנית ההגנה אף בנוגע לכינוס אסיפה. ההפך הוא הנכון, עמדתן הברורה היתה, כי אין הן טוענות כנגד החלת תכנית ההגנה כפוף לשמירה על זכותן, כפי שהן טוענות לה, בהתאם לסעיף 63 לחוק החברות.
- עוד טענה החברה, כי הסעד הזמני בבקשה הינו גם הסעד הסופי. לא מצאתי שיש ממש אף בטענה זו. עניינו של הסעד הזמני הינו בבקשת המבקשות לפנות כעת לחברה ולבקש כינוסה של אסיפה, וזאת מבלי שזכות זו תישלל מהן עד מועד ההכרעה בתביעה העיקרית. מתן הסעד הזמני בוודאי לא מייתר את הדיון בסעד הסופי, שכן הסעד הסופי מתייחס לזכותן של המבקשות לפנות ולבקש קיומן של אספות מיוחדות ביחד עם בעלי מניות אחרים ממועד פסק הדין ואילך וכל עוד עומדת בתקפה תכנית ההגנה.
- כן טענה החברה, כי מדובר בסעד תיאורטי שכן המבקשות טרם פנו לחברה בבקשה לכינוס אסיפה. טענה זו כלל אינה ברורה, שכן החברה הבהירה כי אילו היו המבקשות פונות לחברה היה שיעור אחזקותיהן מדולל. על מנת שלא לסכן חלק משמעותי מאחזקותיהן, פנו המבקשות בבקשה כאן טרם פניה לחברה לכינוס אסיפה. נראה, כי הבקשה היתה נחוצה אף מן הטעם, כי החברה נדרשה להבהיר לבית המשפט, בשתי הזדמנויות שונות, מהו הבסיס העובדתי המדויק שיביא לדילול על פי תכנית ההגנה. עולה, אפוא, כי המבקשות נהגו בזהירות המתבקשת כאשר פנו לבית המשפט טרם הפניה לחברה על מנת לקבל את הסעד המבוקש שימנע את הדילול.
- עוד לטענת החברה, עומדת לדירקטוריון הגנת כלל שיקול הדעת העסקי ועל כן לא ניתן בכלל, ובוודאי לא במסגרת סעד זמני, להחליף את שיקול דעתו. ספק בעיני, והדברים נאמרים לכאורה בלבד נוכח שלב מקדמי זה של הדיון, כי על השאלה שבפני להבחן בהתאם לכלל שיקול הדעת העסקי. הרובד הראשון לדיון הינו משפטי וההכרעה בבקשה כאן, נעוצה כאמור, בעיקרה, במאזן הנוחות. אף לגופה של טענה, ספק אם ניתן לעשות שימוש בהגנת כלל שיקול הדעת העסקי לצורך בחינת סבירות ומידתיות גלולת הרעל. ראו: ענין ווילאימס בפסקה 21, שם נקבע כי תכנית גלולת רעל אינה נבחנת על פי הכלל המקל של שיקול הדעת העסקי אלא בהתאם לשני השלבים שנקבעו בעניין Unocal (צורף כנספח 2 לתשובת החברה לבקשה לסעד זמני). הדברים כאמור נאמרים מבלי לקבוע מסמרות והטענה כמובן שמורה לחברה ותידון במסגרת ההליך העיקרי.
- אשר לטענה בדבר תום לבן של המבקשות נוכח אופן הגשת תצהירו של מר צרפתי; יש ממש בעמדת החברה לפיה, מוטב היה אילו היו המבקשות מפנות את שימת הלב לעובדה כי מר צרפתי חתם בפני עורך דין זר וכי חתימה נוספת שלו עתידה להיות מוגשת בהמשך. לא מצאתי, כי התנהלות זו עולה לכדי חוסר תום לב שיש בו, לבדו, בכדי לדחות את הבקשה. בוודאי, מקום בו מר צרפתי התייצב (בהיוועדות חזותית) לחקירה על תצהירו ומקום בו הוגשו נוסחים תקינים של תצהירו בהמשך.
- סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה במובן זה שהמבקשות תוכלנה לפנות לחברה ביחד עם בעלי מניות אחרים בבקשה לכינוסה של אסיפת בעלי מניות מיוחדת בהתאם להוראת סעיף 63 לחוק החברות ותקנות ההקלות. פניה כאמור לא תביא להפעלת תכנית ההגנה ולא תביא לדילול אחזקותיהן של המבקשות או של בעלי המניות האחרים הפונים ביחד עמן.
- למותר לציין, כי החלטתי זו מתייחסת לפנייה לחברה בהתאם לסעיף 63 לחוק החברות בלבד. ככל שבין המבקשות ובעלי המניות הסכמות אחרות, שאינן הסכמה לפנות לצורך כינוסה של האסיפה המיוחדת - הרי שהחלטה זו אינה חלה על הסכמות אלה.
- המבקשות תפקדנה ערובה להבטחת נזקי החברה בסך כולל של 250,000 ₪. כניסתו של צו זה לתוקף מותנית בהפקת הערובה, אשר תבוצע בתוך 14 ימים מהיום.
- המשיבה תישא בהוצאות המבקשות בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
ניתנה היום, ט' אייר תשפ"ו, 26 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.