ראשית, המכתב אינו נושא תאריך; שנית, כל שעולה ממנו הוא, שהתאגיד החליט לעבוד בצורה מסודרת ועניינית, ולכן החליט להקפיא כל פעילות ברשימת הנכסים הפוטנציאליים שהעבירה אליו חברת בונוס, וכן להקפיא את כל פעילות חברת מי-עד הנדסה בדמי הקמה, עד לבחירת גורם שיאושר על ידי הנהלת התאגיד לטיפול בנכסים (פסקאות 4-3 למכתב). כמו כן מצוין במכתב זה (בפסקאות 2 ו-6( שחברת בונוס תטפל בנכס של מפעל א.ד.ה.פ ובנכס של לוין ברזל, ושחברת מי-עד הנדסה תטפל בנכס של ארגמן, מאחר שהצעתה של חברת מי-עד הייתה שונה מהצעתה של בונוס. נוסח זה משקף, ברמת הסתברות גבוהה, שהצעתו של מר זרוק הייתה, כנראה, יותר כדאית לתאגיד.
מכאן, שעולה מהמכתב כי התנהלות התאגיד נעשתה בהתאם לדיני המכרזים או ההליכים התחרותיים, ומדובר בהתנהלות מסודרת השומרת על תחרות בריאה.
חברת בונוס לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח שההתקשרות בין מר זרוק ל"מי-יבנה" נוצר בעקבות ה"שידול" הנטען. חברת בונוס גם לא הוכיחה כי הנכס האמור טופל על ידה בתקופה שבה מר זרוק עבד בחברה.
שעה שהמכתב שצירפה חברת בונוס לא יוכל לשאת המשא שהיא מבקשת להטיל עליו, לא יוכל תצהירו של מר גולדיאן להושיע. מדובר בעדות יחידה של בעל דין מעוניין, הדורשת הנמקה המצדיקה הסתמכות עליה (בהתאם לסעיף 54(2( לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות(), וכזאת אין בנמצא.
- תאגיד המים "מי-ציונה"; מר גולדיאן הודה בחקירתו כי תאגיד זה ביקש גם מחברת בונוס וגם ממשרד עורכי הדין ויינברגר הצעת מחיר לשירותי חיוב של דמי הקמה, והטרוניה שלו כלפי מר זרוק והמשרד היא שהם התחרו עמה וגזלו את עובדיה (עמ' 495, ש. 26 - 496, ש. 5). אלא שהתנהלות זו אינה פסולה בשים לב לכך כי תניית אי-התחרות אינה בתוקף; והטענות בעניין גזילת העובדים נדחו, כאמור לעיל.
כמו כן לא נסתרה טענת משרד ויינברגר כי התקשרות זו לא יצאה לפועל. הסכם שכר הטרחה שצירפה חברת בונוס לתביעתה שכנגד כדי להוכיח זאת, כלל לא היה חתום. כך גם לא נסתרה טענת מר זרוק כי מעולם לא עבד בחברת בונוס על תיקים של "מי ציונה" (עמ' 101, ש. 28 - 102, ש. 2).
- תאגיד המים ת.מ.ר (תאגיד מים רמלה בע"מ, להלן: תאגיד תמר(; חברת בונוס הוכיחה כי קמה התקשרות בין מר זרוק ומשרד ויינברגר ובין תאגיד תמר, אך זאת רק לגבי גבייה מחברת "נשר - מפעלי מלט ישראליים בע"מ" (להלן: מפעל נשר( שברמלה.
בכך אין די.