כפי שמר גולדיאן הודה בחקירתו, בפועל החיוב הזה, שהוטל על המפעל בנשר, לא הניב רווחים (עמ' 503, ש. 5-1). הוא הסביר כי בסיס החיוב היה שגוי, ומכאן שהפעילות בתחום זה כשלה. די בכך כדי לדחות את האמור ברכיב זה של התביעה, ואין אני נדרש לטענות לפיהן חברת בונוס לא הציגה את פרטי ההתקשרות שלה עם תאגיד המים; ממילא לא נסתרה טענת משרד עו"ד ויינברגר לפיה השירות שניתן לתאגיד התאפשר בעקבות פסיקה שניתנה בשנת 2016 (ראו בפסקה 113 לסיכומי המשרד).
- עיריית ירושלים;
לטענת חברת בונוס מר קוריש הודה בעדותו כי מר זרוק נתן שירות לעיריית ירושלים בגין גביית היטלי פיתוח. לשיטתה, משרד עוה"ד ליברמן ושות' ניגש למכרז שפרסמה העירייה וזכה בו, וזאת שעה שמשרד ויינברגר היה מנוע מלהשתתף במכרז. ולאחר מכן מר זרוק היה מי שסיפק את השירותים בפועל, כתוצאה מהסכמה פסולה בין משרד ויינברגר למשרד ליברמן.
אין בידי לקבל טיעון זה, שעה שלא בוסס.
חברת בונוס לא הציגה באופן מלא את ההסכם שהיה לה עם העירייה. משרד ויינברגר כפר בטענה כי היה מנוע מלגשת למכרז. מכל מקום, המכרז שערכה העירייה יועד רק למשרדי עורכי דין, ולכן בקשתה של חברת בונוס להשתתף במכרז זה נדחתה על הסף. גם עתירה שהגישה לא הועילה (עת"מ 42452-11-16 א.ר.א.ב. בונוס בע"מ ואח' נ' עיריית ירושלים; ראו החלטת בית המשפט מיום 6.12.16, נספח 6 לתצהיר מר זרוק בתביעה שכנגד; ועוד ראו את פסק הדין בעתירה, שם, בנספח 7). שעה שחברת בונוס לא יכולה היתה לספק שירותים אלה, לא תוכל למנוע מאחרים לעשות כן.
לא בוסס שמר זרוק גזל מחברת בונוס את הלקוח האמור.
- תאגיד המים "הגיחון";
לטענת חברת בונוס, מר זרוק, במסגרת עבודתו בחברה, עשה שימוש בתוצרי עבודה שלה, שנוצרו כאשר היא זו שהעניקה את שירותי גביית היטלי פיתוח לתאגיד בעניין האוניברסיטה העברית.
אלא שטענה זו לא הוכחה.
פרט לתצהירו של מר גולדיאן (פסקה 90 לתצהירו הראשון ופסקה 40 לתצהירו השני), שהינו עדות יחידה של בעל דין, לא הוצגו ראיות נוספות. גם ההסכם עם התאגיד לא צורף, ולא בוססו "תוצרי עבודה" כאלה ואחרים, ששימוש בהם יכול היה לכונן בסיס לאחריות.
- מכלול זה מראה כי חברת בונוס לא הציגה תשתית ראייתית שתוכל לשאת את טענותיה בעניין גזילת לקוחות פסולה. גזלה שכזו לא בוססה.
- בונוס הוסיפה וטענה כי לא יכלה לבסס את טענותיה בעניין זה לאור החלטתי בדבר פיצול הדיון. לכן, נמנע ממנה (בהתאם להחלטה מיום 13.4.22; וראו גם ההחלטה מיום 5.8.22), לזמן לעדות את גזברי העיריות והתאגידים על מנת לחקור אותם ביחס לפניות מר זרוק אליהם.
אלא שהחלטותיי ניתנו לעניין הוכחת גובה הפיצוי, דהיינו היקף ההכנסות שקיבל מר זרוק כתוצאה מההתחרות שנטען שבוצעה שלא כדין. בקשת חברת בונוס (מיום 21.12.21( לזימון עדים התקבלה במלואה, פרט לעד אחד שעדותו התבקשה לעניין הרשלנות הנטענת של מר זרוק. עוד יש לציין כי העד מר יצחק וידבסקי, גזבר עיריית חולון, שזימונו לעדות אושר, לא העיד בסופו של יום, לאחר שלא הגיע לדיון, והחברה ויתרה על זימונו למועד אחר (עמ' 597, ש. 8-4). טענת החברה בסיכומיה בתביעה שכנגד (בפסקה 122.יח), כי סירבתי לאשר זימונו אינה נכונה.
- אני דוחה אפוא את טענותיה של חברת בונוס בראש זה של התביעה שכנגד.
יש לדחות את טענות חברת בונוס לרשלנות רבתי באופן ביצוע העבודה על ידי מר זרוק
- בטענותיה של חברת בונוס לרשלנות בעבודתו של מר זרוק חלה התפתחות. בכתב התביעה שכנגד היא עתרה לפיצוי בסך כולל של 2 מיליון ₪ לצרכי אגרה (ראו בפסקה 123(ב(). בסופו של יום העמידה החברה את הסכום הנתבע בסיכומיה על 1, 252, 456 ₪ כולל מע"מ (פסקה 127.ג. לסיכומים בתביעה שכנגד). היא טענה כי מר זרוק התרשל בכך שהכין הודעות חיוב בגין שלושה נכסים ספציפיים לשלושה נישומים שונים, שלא נשלחו על-ידו אליהם. המדובר בנכסים הבאים: בית העלמין המוסלמי ברמלה, הפטריארך היווני ברמלה, ואוניברסיטת תל-אביב (פסקאות 64-62 לסיכומי התביעה שכנגד).
- מכל מקום, דין הטענות האמורות להידחות.
כפי שראינו, בכתב התביעה שכנגד המקורי לא פירטה חברת בונוס באופן ראוי את טענותיה בעניין. לא הוצגו פרטים לגבי אי המשלוח של דרישות התשלום, והאמירות בו היו כלליות בלבד.