התפתחויות נוספות
- בשנת 2014 ניהלו הצדדים משא ומתן לגבי התחשבנויות בעבור הפעילות בשנת 2013, ובכלל. הם הגיעו להסכמה שעל חברת בונוס לשלם למר זרוק סך של 150, 000 ₪. אלא שבסופו של דבר לא הועבר התשלום, מאחר שלטענת החברה המקדמות ששולמו בגין שנת 2014 עלו על הרווחים שהתקבלו בגין התיקים שמר זרוק טיפל בהם בשנת 2013, כך שהיה על מר זרוק להשיב לחברה סך של 177, 000 ₪. סכום זה נגבה על ידה באמצעות קיזוז (ראו בפסקה 90 לתצהיר השני של מר גולדיאן).
ההדברות נמשכה אך לא הובילה להסכמות. לשיטת מר זרוק נעשה ניסיון למנוע ממנו מלקבל את התשלומים שהיה זכאי להם. מר גולדיאן, מנגד, העלה טענות בעניין טיב עבודתו של מר זרוק, ולפיהן הוא הגיע לעבודה באיחור; שהשקעתו בלימודי המשפטים באותה העת באה על חשבון עבודתו; שהוא ניהל באופן לא טוב את צוות העובדים; ובכלל, שתפקודו היה בעייתי. מר זרוק מנגד טען כי כל אלה היו אמתלות להימנע מהתשלומים המגיעים לו. לשיטתו, אף נודע לו כי מר גולדיאן מחפש לו מחליף.
- בסופו של יום מר זרוק סיים את ההתקשרות עם חברת בונוס בחודש נובמבר 2015, כך שאיסור התחרות בהתאם להסכם אמור להיות תקף עד לחודש נובמבר 2018.
בשלב זה פעל מר זרוק באמצעות החברה שבבעלותו, חברת מי-עד הנדסה והשקעות בע"מ (הנתבעת שכנגד 2; להלן: חברת מי-עד). בתחילת שנת 2016 נוצר הקשר בין מר זרוק ובין משרד עוה"ד ויינברגר ברטנטל ושות' (להלן: משרד ויינברגר או המשרד), שידוע כמי שמספק שירותים לרשויות מוניציפליות רבות, ושמומחיותו היא בתחום זה. מר זרוק החל לעבוד עם המשרד בחלוף כמה חודשים לאחר מכן. הוחלט לנסות ולשלבו בפעילות המשרד בתחום המיסוי המוניציפלי, ולאפשר לו להתמחות בו לאחר סיום לימודי המשפטים שלו (באוקטובר 2016).
במסגרת זו פעל מר זרוק בתחום החיובים היזומים עבור רשויות, לרבות בתחום היטלי הפיתוח. והנה, פעילות זאת בוצעה גם בטווח שלוש השנים שלאחר הפרישה. לשיטתו של מר זרוק הוא היה רשאי לבצעה, ולשיטת החברה לא, וזאת נוכח תניות אי-התחרות והסודיות להן היה מחויב.
עוד עזבו את חברת בונוס שלושה עובדים שהיו מנתחי תיקים במחלקתו של מר זרוק בחברה - מר תומר ניסנבוים, מר עשהאל כלפה ומר שחר קוריש (להלן: שלושת העובדים). אלה הצטרפו אליו, ואף נתנו שירותים למשרד. בין הצדדים קיימת מחלוקת האם עזיבה זו הייתה תוצאה של שידול פסול של מר זרוק, שנעשה בידיעתו של המשרד ובברכתו, אם לאו.
- יצוין כי עו"ד ברטנטל ממשרד ויינברגר בחן אפשרות לשיתוף פעולה בין המשרד ובין מר גולדיאן, וזאת עוד לפני פרישתו של מר זרוק מחברת בונוס. הוא נשא ונתן עם מר גולדיאן אך הדבר לא הוביל להתקשרות בין הצדדים.
- ביום 26.5.16 שלחו באי כוחו של מר זרוק מכתב למר גולדיאן ולחברת בונוס שכותרתו "סיום התקשרות עם מר דורון זרוק וביצוע התחשבנות - התראה בטרם הגשת תביעה" (נספח 6 לתביעה). צוין בו כי גובה החוב שטרם שולם למר זרוק, נאמד בכ-7 מיליון ₪ לפחות. כמו כן נדרשו הנמענים לו למסור פירוט שלם ומלא של כל התיקים הסגורים והפתוחים, ואת כל הנתונים הרלוונטיים של כל תיק, לרבות התקבולים וההוצאות שבו. בשולי הדברים הועלתה הצעה לסיים המחלוקת בהידברות, כדי לחסוך הליכים משפטיים.
ביום 1.9.16 שלח בא כוח חברת בונוס מכתב תשובה, וזאת לאחר כמה פגישות שהתקיימו בין הצדדים. במכתב צוין שכל טענות מר זרוק מופרכות, וכי לא זו בלבד שחברת בונוס אינה חייבת דבר למר זרוק, אלא להיפך; זאת שעה שסכום המקדמות ששולם עולה על התמורות שהיא אמורה לקבל. בנוסף, נטען שעל מר זרוק להשיב לחברת בונוס כספים בשל ההפרות הבוטות והיסודיות של ההסכם, ובכלל זה הפרת תניית אי-התחרות. מר זרוק נדרש להתחייב להימנע מלהתחרות בחברה, ולהימנע מלעשות שימוש בחומר או במידע שהשיג במהלך ההתקשרות עמה.
- הליך גישור בין הצדדים נוהל אך לא צלח. ומכאן קצרה הייתה הדרך לפנייתם לערכאות.
התובענה וההתדיינות
- ההתדיינות שבין הצדדים כוללת תביעה ותביעה שכנגד.
- מר זרוק הגיש את התביעה הראשית נגד חברת בונוס ונגד מר גולדיאן, אותו ביקש לחייבו אישית.
בתביעתו עתר לביצוע התחשבנות בין הצדדים, שתיעשה, במידת הצורך, על ידי רואה חשבון חוקר, בהתאם למסמכים ולנתונים שימסרו לו; ליתן צו עשה ביחס לסכומים שטרם שולמו לחברת בונוס; לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום יתרת החוב, שנאמדה על ידו בסך של 7, 000, 000 ₪ לצורכי אגרה. כן עתר לתשלום 150, 000 ₪ בגין יתרת החוב עבור שנת 2013, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
- ביום 14.2.19, הגישה חברת בונוס את התביעה שכנגד, המכוונת אל מר זרוק, אל חברת מי-עד ואל משרד ויינברגר. הפיצוי הנתבע הועמד על 2, 000, 000 ₪ לצורכי אגרה.
כתב התביעה שכנגד סבל מאי-בהירות מסוימת, וזאת בכל הנוגע בפיצוי הכספי המבוקש. הוא כלל טענה כי מר זרוק הפר את התחייבויותיו לשמור על סודותיה המסחריים של החברה וגזל אותם; שהוא הפר את חובת האמונים וחובת תום הלב שחב כלפיה בכך שגזל את לקוחותיה ואת עובדיה, וזאת יחד עם משרד ויינברגר. נטען שבכך בוססו עוולת גרם הפרת חוזה וכן התעשרות שלא במשפט. על רקע זה נדרשו הנתבעים שכנגד לפצות, ביחד ולחוד, את התובעת שכנגד בסך 2 מיליון ₪.