גם עילת עשיית עושר ולא במשפט לא מתקיימת בענייננו, מאחר שלא הוכח שהמשרד פעל שלא כדין, וגם לא בוססה התעשרות פסולה. למעשה העילה נזנחה על ידי חברת בונוס כמעט לחלוטין בשלב הסיכומים. ואפילו אם יתברר שבוססה התעשרות שלא כדין, הרי שסעד ההשבה אינו צודק בנסיבות העניין. כמו כן לא הוכח קיומו של נזק כלשהו, ולא הוכח קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים למשרד ובין הנזק שנטען כי נגרם לחברת בונוס.
- על רקע כל אלה נטען שיש לדחות את התביעה שכנגד ככל שהיא מכוונת למשרד ויינברגר, ושיש לחייב את התובעת שכנגד בהוצאות.
- עד כאן הפרוזדור ומכאן לטרקלין.
דיון והכרעה
- מעל שדה המחלוקות הרבות שבין הצדדים מרחפים שני עננים - האחד עקרוני והאחר פרטני. העקרוני עניינו בשאלה האם המגבלות על התחרות ועל הסודיות שהוטלו על ידי החברה הן כדין? היש לאוכפן או שמא הן סותרות את תקנת הציבור? הפרטני עניינו בהתחשבנות שעל הצדדים לערוך ביניהם. והעננים שלפנינו מתכסים זה בזה. שהרי אם יש תוקף לתניות המגבילות, הרי שאלה תשלכנה על ההתחשבנות, ועל תוצאתה המעשית של ההתדיינות.
- אקדים אחרית לראשית ואציין כי מצאתי שדין תנית אי-התחרות המצויה בהסכם להיפסל. לא עלה בידי חברת בונוס לבסס סוד מסחרי הראוי להגנה הטמון בפעילותה. לא עלה בידה להראות כי הוענקה לתובע הכשרה מיוחדת, או שניתנה לו תמורה מיוחדת בגין המגבלות שההסכם הטיל עליו. היקף התניה הוא גורף ורחב, ולא יכול לעמוד, ולא זה המקרה שבו על בית המשפט לשרטט תניה חלופית גורפת פחות עבור הצדדים.
בהמשך לכך, לא עלה בידי התובעת שכנגד להראות כי מר זרוק פעל באופן פסול מול רשויות מקומיות ותאגידי מים לאחר הפסקת ההתקשרות עמו. לא הוכח שידול פסול מצדו של עובדים לעבור ולעבוד עמו ועם משרד עורכי הדין. ודי בכל אלה כדי להוביל לדחיית התביעה שכנגד.
ובכל הנוגע בענן ההתחשבנות שבין הצדדים, יש להסירו ולאפשר לאור השמש להפציע. לשם כך יהיה מקום למנות רואה חשבון חוקר בשים לב לקושי הרב של הצדדים להתכנס לעמק השווה. לכן, פסק דין זה יהיה חלקי. יחד עם זאת אדרש למחלוקות שונות שהועלו ביחס למתכונת ההתחשבנות הראויה.
- אעבור לבחון הדברים כסדרם.
תניות חוזיות המגבילות את התחרות - מבט משפטי ושיפוטי חשדן
- נקודת המוצא של הדיון מצויה בחשיבותה של התחרות החופשית - חשיבותה לכלל וחשיבותה לפרט.
- מבחינת הכלל, התחרות החופשית היא העומדת בבסיס השווקים המערביים המודרניים. מדובר בערך תשתיתי לא רק בעולם הכלכלה אלא גם בעולם המשפט. כידוע, "הייתה דוקטרינת התחרות החופשית לדוקטרינת-תשתית בשיטת המשפט בישראל" (דברי כב' השופט, כתוארו אז, חשין בדנ"א 4465/98 טבעול (1993( בע"מ נ' שף-הים (1994( בע"מ, פ"ד נו(1( 56, 79 (2001( (להלן: עניין טבעול().
אור זרקורים זה המכוון אל התחרות אינו מקרי. "תחרות חופשית חיונית היא להגברת היעילות במשק, לפיתוחו של המשק ולצמיחתו; כי התחרות היא הערובה האופטימלית להשגת המוצר והשירות הטובים ביותר בתנאים הטובים ביותר; כי תחרות מעודדת יוזמות חדשות, מביאה להחלפתם של גורמי-ייצור ישנים בגורמי-ייצור יעילים וטובים מהם; כי תחרות מסייעת לנייד משאבים לאפיקי-פעילות מועילים יותר" (שם).