ומבחינת הפרט התחרות החופשית היא המאפשרת לו לממש את עצמו ואת כישוריו, ולהעמידם למבחנם האכזרי של השוק ושל הבריות. כפי שפסק כב' הנשיא ברק "התחרות החופשית היא אבן יסוד בכל שיטת משטר דמוקרטי, בהיותה סממן בולט של חירות הפרט להגשמת האוטונומיה שלו" (ע"א 2247/95 הממונה על הגבלים עסקיים נ' תנובה מרכז שיתוף לשיווק תוצרת חקלאות בישראל בע"מ, פ"ד נב(5( 213, 229 (1998(). ואכן, קיים קשר הדוק ביותר בין זכות היסוד החוקתית של חופש-העיסוק ובין ערך התחרות. "בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון כי חופש העיסוק משתרע גם על חופש התחרות. 'מחופש העיסוק נגזר חופש התחרות' " (אהרן ברק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק: זכויות חוקתיות 1641 (כרך שלישי, 2023().
71. וכשמדברים אנו על אודות תחרות חופשית, זו אינה יכולה להתקיים אלא בשוק פתוח. "השוק צריך להיות פתוח לא רק לפני קונים חדשים, אלא גם לפני מוכרים חדשים. אם לא כן, ייווצר מצב שלפיו יוקנה לסוחרים הקיימים מונופול על השוק. מצב זה אינו רצוי. הוא מעניק יתרון למי שהצליח להשתלט על השוק ברגע נתון, והוא מנציח את השתלטותו בלי שים לב לשאלה אם יש בכך כדי לתרום לרווחת הציבור" (נילי כהן "תחרות מסחרית וחופש עיסוק" עיוני משפט יט 353, 354 (1995( (להלן: כהן().
פגיעתן הרעה של מגבלות חוזיות על התחרות ועל העיסוק
72. לתחרות החופשית ולשוק הפתוח יכולים לקום אויבים המבקשים את רעתם. גורמים כלכליים יכולים לחבור יחדיו ולהגיע להסדרים הבאים להיטיב עמם תוך פגיעה בתחרות ובאינטרס הציבורי. באלה מטפלים דיני התחרות ובראשם חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 הנלחם מלחמת חורמה בהסדרים כובלים (ראו סעיף 2 לחוק). ו"הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר" (שם, בסעיף 2(א(). לא אעסוק בפסק דין זה בתחולת ההוראות שבחוק האמור על הצדדים שלפנינו.
73. התחרות והשוק החופשי עלולים להיפגע גם מכוח חוזים, שגורמים הפועלים בענף יכרתו האחד עם השני. והדוגמא הטיפוסית לכך היא חוזים שבהם מתחייב צד אחד שלא להתחרות ברעהו. אלה הם חוזים המגבילים את חופש העיסוק של צד אחד, כדי להגן על האינטרסים של צד אחר. אך ברור הוא כי חוזים אלה זכו ויזכו למבט חשדן, וזאת נוכח המעמד הרם הניתן לחופש העיסוק בימים ההם, ובמיוחד בזמן הזה.
כיום, חופש העיסוק, כזכות חוקתית, משמיע כי "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד" (סעיף 3 לחוק-יסוד: חופש העיסוק). נכון הוא כי זכות זו מטילה חובה ישירה על "כל רשות מרשויות השלטון" (סעיף 5 לחוק היסוד), וברור כי גורמים פרטיים אינם נמנים על רשויות השלטון או על הרשויות המינהליות. ועדיין, גם במשפט הפרטי בוטלו מגבלות חוזיות שכאלה היות שנחשבו כסותרות את תקנת הציבור. וכידוע, "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל" (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים(). על רקע זה "הנחת-היסוד בעבר היתה, שכל הגבלה על חופש העיסוק, אפילו היא נובעת מחוזה שהצדדים נטלו על עצמם מרצונם החופשי, מנוגדת לתקנת-הציבור, והטוען ההיפך, עליו הראיה" (כהן, בעמ' 372).