מר זרוק התחרה בחברת בונוס גם באמצעות התקשרותו עם משרד עוה"ד ויינברגר. משרד זה לא עסק קודם לכן בחיובים יזומים של מיסים עירוניים כדוגמת אלה המטופלים בחברה. המשרד וחברת בונוס בחנו אפשרות לשיתוף פעולה, אך בחינה זו הופסקה לאחר שמר זרוק החל לעבוד במשרד. והנה, מיד בסמוך להפסקת עבודתו, הוא פנה יחד עם משרד ויינברגר לגזברים של רשויות שונות. וכמו כן בסמוך לכך עזב את חברת בונוס גם מר ניסנבוים, והקים שותפות עם מר זרוק. גם מר עשהאל עזב את עבודתו בחברה והחל לעבוד עמו ואחריו מר כורש. ודאי שאין המדובר ב"צירוף מקרים פלאי", אלא בתוצר של פעולתו המכוונת והפסולה של מר זרוק, תוך שיתוף פעולה מלא מצד המשרד.
חברת בונוס הוסיפה ופירטה דוגמאות שונות לקשר עם עיריות ותאגידי מים המבססים התחרות פסולה מצידו של מר זרוק וניצול הידע שצבר בחברה כדי לפעול נגדה.
- מכאן נובע שמר זרוק לא זכאי לתשלום כלשהו מאחר שהפר ברגל גסה את תנאי אי התחרות שבהסכם 2009, וגם את חובת הסודיות וחובת האמון, תוך שהוא מקים שותפות שמטרתה להתחרות בחברת בונוס. הפרה זו מזכה את חברת בונוס בקבלת כל התמורות שהפיק בגין הפרה זו. זהו למעשה פיצוי מוסכם שעל בית המשפט לאוכפו ולא להתערב בו.
- מר זרוק לא הביא ראיות ל"עבודה מוכחת" בקשר עם השומות שבגינן הוא דורש תשלום בתביעה זו, ולכן אין מקום לכל התחשבנות. בפועל הוכח שהעבודה שנעשתה על-ידו לא הייתה ראויה, ולכן נאלצה החברה להשקיע משאבים ניכרים משלה. לפי ההערכה המינימאלית מדובר במעל 4, 000 שעות עבודה שנדרשו רק כדי לקדם הטיפול בתיקים לאחר עזיבת התובע, ורכיב זה הוא בר קיזוז ביחס לנתבע על-ידו בתביעה הראשית.
- מר זרוק לא הוכיח זכות לתמורה כספית כלשהי בגין השומות שבנספח 8 לתביעה. הוא לא הוכיח את מנגנון החישוב לו הוא טוען, ולכן גם אין גם מקום למנות רואה חשבון כמבוקש על ידו, שהרי לא ברור כיצד יהיה עליו לבצע את החישוב. בהתאם להסכם משנת 2009 יש לחשב את ההפחתה מזכותו של מר זרוק לרווחים עתידיים, נוכח עלויות מחליפיו בתפקיד. אין מקום לקבל בעניין זה את חישוביו של רו"ח סלובודיאנסקי מטעם התובע.
ברגיל היה צריך גם להתחשב בהוצאות עובר לחישוב הרווח המגיע לתובע, אך הוא לא זכאי לכל רווח ואף חב בכספים לחברת בונוס. מכל מקום ההוצאות פורטו בחוות הדעת של רו"ח שלפר, ואישורי ההוצאות כולם הומצאו למר זרוק במסגרת גילוי המסמכים, ושמשו את רו"ח שלפר בעריכת חוות דעתו. חברת בונוס מציינת בסיכומיה כיצד יש לבצע את החישובים השונים, בין השאר בהתאם לעמדתו, ובכלל זה כיצד יש להפחית מהתמורה המגיעה לו את עלויות העובדים שהחליפו אותו; ועוד עלויות נוספות שיש לקחתן בחשבון.
- על רקע כל אלה נטען שיש לדחות את התביעה הראשית, ולחייב את התובע בהוצאות הנתבעים.
עיקרי טענות חברת בונוס בתביעה שכנגד
- לטענת חברת בונוס, לאור החלטת בית המשפט לפצל הדיון בתביעה שכנגד בין שאלת האחריות ושאלת גובה הנזק, הרי שלאחר שתתקבל עמדתה בשאלת האחריות, יהיה מקום לקבוע את התיק להמשך בירור לצורך קביעת התשלום המגיע לה. למעשה, בהחלטתו חסם בית המשפט את האפשרות של חברת בונוס להוכיח - באמצעות זימון גזברי הרשויות המקומיות - את היקף ההתקשרות שנעשה בין אותן רשויות ובין הנתבעים שכנגד, כמו גם את היקף ההכנסות שצמח להם כתוצאה מהתחרות האסורה עמה.
- חברת בונוס שבה על טענותיה, שפורטו במסגרת סיכומיה בתביעה הראשית, בכל הנוגע להפרת תניית התחרות והפעולות הפסולות שביצעו מר זרוק ושאר הנתבעים שכנגד.
- מכל מקום, הנתבעים שכנגד (מר זרוק וחברת מי-עד( מפריזים בכל הנוגע להכנסות שנטען כי הפיקו. ועל כך יש להוסיף שכל הנתבעים שכנגד הפרו את חובות שמירת הסודיות שבהסכם, תוך שימוש בסודות המסחריים של החברה. סודות אלה כוללים, בין השאר, פיתוח מיומנות, שתאפשר להימנע מהשקעת זמן בבדיקת נכסים שספק אם יניבו תשואה ראויה בהמשך הדרך. בוסס שהמידע שבאמצעותו פועלת חברת בונוס אינו מצוי בנחלת האדם המצוי, ומכאן שמדובר בסוד מסחרי. למר זרוק ולחברת מי-עד הייתה נגישות מלאה להיקף החיובים שנשלח אגב ההתקשרות עם לקוחות החברה, לשיטות העבודה שלה, ולבדיקות שערכה. היקף החיובים עצמו עולה לגדר סוד מסחרי, גם לשיטת הנתבעים שכנגד.
- זאת ועוד; בוססה רשלנות רבתי באופן ביצוע העבודה על ידי מר זרוק, מבחינה כמותית ואיכותית. כך, מאות תיקים משמעותיים מתוך הרשימה נסגרו ללא שהניבו אגורה שחוקה של הכנסה. טיב עבודתו של מר זרוק היה גרוע, וגרם לחברת בונוס לנזקים בפועל. הטיפול היה איטי, ושומות בעלות פוטנציאל סבלו מהזנחה. סך הכל הנזק שנגרם כתוצאה ישירה מרשלנות מר זרוק מסתכם בסך 1, 252, 456.92 ₪, והתובעת שכנגד הציגה פירוט לביסוס טענותיה.
- הנתבעים שכנגד הפרו את תנאי איסור התחרות והסתירו במכוון את ההכנסות שקיבל מר זרוק כתוצאה מההפרה. אין מקום להבחנה שערך בין דמי ההקמה - שהחליפו, כביכול, את החיובים הרלוונטיים - ובין החיובים מושא ההתדיינות. גם החיובים בגין דמי ההקמה רלוונטיים להתחשבנות, וזאת לשיטת מר זרוק עצמו. חברת בונוס עסקה גם היא בדמי הקמה, ועבודת מר זרוק בתחום זה, לאחר שפרש, מהווה הפרה ישירה של התחייבותו שלא להתחרות בה.
- לתובעת שכנגד עומדות עילות תביעה נוספות מכוח עוולת גרם הפרת חוזה ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
כך, מר זרוק הוביל לכך שעובדים נוספים שעבדו עם החברה הפרו את תנית אי התחרות לה היו מחויבים. למרות ההכחשות הרי שבין הנתבעים שכנגד הוקמה שותפות של ממש שהתחרתה ישירות בחברת בונוס. עו"ד ברטנטל, ממשרד ויינברגר-ברטנטל, העיד בחקירתו הנגדית כי המשרד החל בשיתוף פעולה עם מר זרוק, תוך הסכמה לחלוקת הרווחים בין הצדדים, והכל בתחומי הפעילות שהחברה עסקה בהם. שיתוף פעולה זה כלל גם ניסיונות לשדל את לקוחותיה לעבוד עם הנתבעים שכנגד. חברת בונוס פירטה בסיכומיה את הפעילות האסורה שנעשתה מול רשויות שונות ותאגידי מים שונים. היא הסבירה כיצד התקיימו יסודות עוולת גרם הפרת חוזה. ועוד הוסיפה כי הרווחים שהפיקו הנתבעים שכנגד כתוצאה מפעילותם הפסולה מהווה התעשרות שלא במשפט, שאת פירותיה היא זכאית לקבל.
- על רקע זה עתרה התובעת שכנגד שייקבע כי מר זרוק וחברת מי-עד הפרו את סעיף שמירת הסודיות ואי-התחרות שבהסכם, ולקבוע את התיק להמשך בירור לשם גיבוש הפיצוי הכספי המגיע בגין כך. כן עתרה לחייב כבר כעת את מר זרוק בפיצוי בסך 1, 252, 456 ₪ בגין רשלנותו. עוד נתבע פיצוי סטטוטורי בסך 100, 000 ₪ ממשרד ויינברגר בהתאם לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), וזאת בגין גרם הפרת ההסכם.
עיקרי טענות מר זרוק וחברת מי-עד בתביעה שכנגד
- התביעה שכנגד שעל הפרק נועדה לייצר באופן מלאכותי טענת קיזוז חלקית, בשים לב לדרישת החוב שהעלה מר זרוק. רק בחודש ספטמבר 2016 טענה לראשונה חברת בונוס כי מר זרוק גזל את סודותיה המסחריים. אולם גם ממועד זה לא עשתה דבר כדי למנוע את הגזלה המיומרת, משמע שגם היא לא האמינה בצדקת טענותיה.
- לאורך כל הדרך נמנעה חברת בונוס מלהיכנס להליך התחשבנות ראוי. היא ניסתה להתחמק מחובתה לשלם למר זרוק את שמגיע לו. היא סירבה לחשוף נתוני אמת. מדובר בדפוס פעולה ידוע של החברה גם מול גורמים אחרים שהתקשרו עמה בעבר.
- מהבחינה הדיונית חרגה התובעת שכנגד מהיקף העמודים שנקבע לסיכומיה, ויש לחייבה בהוצאות בגין כך.
- חברת בונוס לא ביססה גזל של סוד מסחרי כזה או אחר, או הפרה של תניית אי-התחרות. היא לא הציגה פירוט בסיסי של אותם סודות העומדים לרשותה. עוד היא טענה ל"רשימת לקוחות", "רשימת אנשי קשר" ו"רשימת ספקים", תוך הסתפקות באמירות סתמיות וכלליות בדבר סודיותן. הנתבעים שכנגד הוכיחו מצדם שתחום הפעילות מושא המחלוקת נעדר סודות מסחריים. במדובר בתחום היטלי הפיתוח. הפועלים בתחום זה ידועים, שהרי מדובר ברשויות מקומיות ובתאגידי מים. גם הפעילות עצמה מוסדרת בהתאם לדין ולפסיקה, והאמצעים בעזרתם מתגבש היקף הגביה אינם מתוחכמים כלל ועיקר, ולא נדרשת הכשרה ממשית כדי ללמוד המלאכה.
מכל מקום, הידע הניסיון והכישורים, שצבר מר זרוק במהלך מתן השירותים לחברת בונוס, שייכים לו, והשימוש בהם אינו יכול להיחשב לגזל. בנסיבות שהוכחו בענייננו, מר זרוק בהחלט היה רשאי להתחרות בחברת בונוס. הוא לא הפר את תניית אי התחרות שבהסכם השני, וממילא אין לה תוקף. ובכל הנוגע לשיתוף הפעולה עם משרד ויינברגר, מדובר בפרויקט המוגבל בזמן, שונה בתחומי הפעילות, וכושל בתוצאותיו העסקיות. ודאי שאין הוא יכול לשמש בסיס כלשהו לחיוב הנתבעים שכנגד. גם הטענות, בדבר שידול פסול כזה או אחר של העובדים, מופרכות.
- הנתבעים שכנגד הוכיחו כי חברת בונוס הוסיפה תניית איסור תחרות בכל הסכם התקשרות שערכה, ללא קשר לתפקיד, לשכר ולמעמד העובד או נותן השירות. דבר זה מוכיח שגישתה לא הייתה עניינית ולא באה להגן על אינטרסים לגיטימיים, אלא למנוע תחרות תוך ניצול פערי הכוחות שבינה ובין עובדיה. מכאן מתבקשת המסקנה שתניות אי-התחרות האמורות אינן תקפות, ויש להכריז על בטלותן בהיותן סותרות את תקנת הציבור. בנוסף, חברת בונוס פעלה בחוסר תום לב, ובחרה לאכוף את תניית אי התחרות רק כלפי התובע ולא כלפי מחליפיו.
- למען הזהירות, גם אם יהיה מקום לאכוף התניה, הרי שבהתאם ללשונה אין בה סנקציה של שלילת התמורה המגיעה לתובע מכוח ההסכם השני. היא קובעת (בהתאם לסעיף 5 להסכם השני( סנקציה קונקרטית לפיה יהא על מר זרוק לשלם לחברת בונוס רק את היקף התקבולים שקיבל בגין אותו עיסוק מתחרה נטען. וכספים אלה צריכים להיות מקוזזים מהחוב המשמעותי של חברת בונוס כלפיו, כפי שפורט בתביעה הראשית.
- בנוסף, הוכח כי מר זרוק לא שידל את שלושת העובדים לעזוב את עבודתם בחברת בונוס ולחבור אליו. הם פוטרו או עזבו מיוזמתם על רקע אי שביעות רצונם ובגין מחלוקות שנתגלעו בינם ובין מר גולדיאן.
- טענת חברת בונוס לרשלנות בעבודת מר זרוק מהווה הרחבת חזית.
- על רקע כל אלה נטען שיש לדחות את התביעה שכנגד ולחייב את התובעת שכנגד בהוצאות משמעותיות.
עיקרי טענות משרד ויינברגר בתביעה שכנגד
- לשיטת המשרד, מדובר בתביעה מופרכת, קנטרנית וטורדנית, שנועדה להפעיל לחץ פסול על מר זרוק, ולאפשר לחברת בונוס להיחשף למסמכים ולמידע חסויים של המשרד. עוד נטען להיעדר עילה ויריבות ככל שהדברים מכוונים למשרד ויינברגר. מדובר במשרד המתמחה בתחום המשפט המוניציפלי, ובכלל זה בהיטלי פיתוח, היטלי השבחה, אגרות בניה ודמי הקמה. אין כל בסיס לטענת התובעת שכנגד בדבר "העתקת" תחומי פעילות תוך ניצול סודות מסחריים כאלה ואחרים.
- חברת בונוס לא פירטה מהו אותו "סוד" מסחרי שהופר וממה הוא מורכב. לגופם של דברים יש לדחות את הטענות לקיומו של סוד שכזה. הלקוחות הרלוונטיים הם גלויים, ואין דבר סודי בשיטות העבודה. ואף אם היה מוכח דבר קיומו של סוד מסחרי כזה או אחר, לא הוכח שמשרד ויינברגר עשה בו שימוש. כמו כן, חלק מהעובדים שאליהם מתייחסת התביעה שכנגד, כלל לא הועסקו ע"י המשרד, אלא ע"י גופים נפרדים שאינם צד להליך. ברמה הבסיסית המשרד גם אינו צד להסכם אי תחרות כזה או אחר עם חברת בונוס.
תחום דמי ההקמה - שבו פעיל המשרד - הוא תחום עיסוק עצמאי ונפרד, בעל מסגרת רגולטורית ומשפטית שונה ומובחנת מהותית מהתחום של היטלי פיתוח, וחברת בונוס לא עסקה ולא פיתחה לגביו מומחיות שהיא. לפיכך, לא ניתן לטעון כי המשרד גזל מחברת בונוס סוד מסחרי או גרם להפרת תניית אי תחרות בתחום זה, או הפר סודיות כזו או אחרת.
- לאחר שבוחנים את כל הלקוחות שנטען שכלפיהם הופר הסוד המסחרי, עולה כי אין בסיס עובדתי ומשפטי לטענות הגזל, גרם הפרת חוזה, או שימוש במידע סודי. זאת משום שמרבית ההתקשרויות היו עם גופים ציבוריים לפי נהלים פורמליים, וללא שהוכחה כל תלות או זיקה מהותית בין ההתקשרויות האמורות ובין חברת בונוס. כמו כן חלק מהלקוחות כלל לא היו לקוחותיה של התובעת שכנגד, וחלק אחר לא התחייב להישען על שירותיה הבלעדיים. ודאי שהמשרד יכול היה לספק להם שירותים, או לשאת ולתת עמם על אודות מתן שירותים כאמור.
מכאן שאין בסיס עובדתי ומשפטי להטיל על משרד ויינברגר חבות בגין עוולת גרם הפרת חוזה. המשרד לא גרם להפרתם, בוודאי שלא ביודעין. ואפילו הייתה מוכחת העילה, הרי שהיה מקום לדחות את הפיצוי הנתבע, שכן העובדים הרלוונטיים פרשו מחברת בונוס מכוח רצונם שלהם.