תא (נצ') 42488-07-20 י.א. אלון בניה בע"מ נ' מילאד רחאל - חלק 2

ב.  יתרת חן עסקה בגין עבודות פברואר 2020 - 205, 000 ₪

ג.   נזקים והפסדי הכנסות ורווחים בגין ביטול ההסכם ואי-השלמת העבודה בפרויקט - 100, 000 ₪.

17. מנגד, טענה י.א. אלון כי ההסכם נחתם ביום 10.10.19, והתמורה תשולם "פאושלי קומפלט".  חרף זאת ר.מ.ז. מנסה לשנות את תנאי התשלום, על אף שי.א.  אלון שילמה לר.מ.ז. ביתר ולכן עומדת לה טענת קיזוז.  עוד טענה י.א.  אלון כי ר.מ.ז. נטשה אתר הבנייה באופן חד-צדדי, בניסיון להתחמק משלב השלמת העבודות והוצאת טופס 4, 15 ימים בלבד לפני המועד שהיה מיועד לסיום העבודות, עניין אשר הסב לה נזקים.  משכך, הגישה י.א.  אלון תביעה שכנגד.

תביעת י.א.  אלון

18. נטען בתביעה כי התנהלותה של ר.מ.ז. ונטישת האתר באופן חד-צדדי ושלא כדין, גרמה להתמשכות העבודות, וכן נאלצה י.א. אלון לשאת בהוצאות בגין תקופת העיכוב במסירת הדירות לרוכשים.
19. לטענתה, כתוצאה מהפרת ר.מ.ז. להסכם נגרם לה נזק בסך 2, 925, 305 ₪, כדלקמן:

• סך של 615, 000 ₪ עלות השלמת העבודות. זהו סכום ההפרש בין מה ששילמה לצדדי ג', סך של 1, 165, 568 ₪, לבין התמורה המוסכמת, בניכוי התשלומים שכבר שולמו, לר.מ.ז. עד ליום עזיבתה;
• סך של 1, 382, 198 ₪ בגין תיקוני ליקויים בדירות לאחר בדק;
• סך של 414, 682 ₪, פיצויים לדיירים בגין האיחור במסירת הדירות;
• סך של 200, 000 ₪, שכר העסקת מנהל עבודה מוסמך בטיחות ומחסנאי, אשר בהתאם להסכם ר.מ.ז. הייתה אמורה להעסיקם באתר הבניה;
• סך 313, 425 ₪ בגין הוצאות וטיפול משרד ראשי לצורך סיום התחייבויות ר.מ.ז., בהתאם לסעיף 24(ב( להסכם.

20. חרף האמור, י.א. אלון העמידה את תביעתה על סך של 1, 200, 000 ₪ לצורכי אגרה.
21. מנגד, טענה ר.מ.ז. כי, התביעה שכנגד אינה אלא "ניסיון סרק להציב "משקל נגד" לתביעתה העיקרית". ר.מ.ז. לא הפרה את הוראות ההסכם, ומי שהפרה אותן הפרות יסודיות הינה י.א.  אלון בעצמה.  אי-לכך, אם אכן נגרמו לי.א.  אלון נזקים כלשהם עקב ביטול ההסכם (דבר המוכחש על ידי ר.מ.ז.), הרי אלו נגרמו בשל התנהלותה של י.א.  אלון ואין בכך כדי לחייב ר.מ.ז. בפיצוי כלשהו.

הועתק מנבו

ראיות הצדדים

22. במסגרת שמיעת הראיות, העידו מטעם ר.מ.ז.: מר מילאד רחאל, המנהל של חברת ר.מ.ז. (להלן: "מילאד"( (תצהיר עדותו הראשית הוגש וסומן ת/1), מר שאדי אגבאריה, מנהל עבודה בחברת ר.מ.ז. (להלן: "שאדי"( (תצהיר עדותו הראשית הוגש וסומן ת/3), ומר ראמי עזאם, אשר עבד בחברת ר.מ.ז. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ובשלב מסוים היה יועץ משפטי של החברה בהיותו עורך דין (להלן: "ראמי"( (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/4).
23. מטעם י.א. אלון העידו: מר דניאל יצחק, מנכ"ל י.א.  אלון (להלן: "יצחק"( (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/1), ומר ארז אייל, מהנדס ראשי בחברת י.א.  אלון (להלן: "אייל"( (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/2).
24. י.א. אלון הגישה בקשה להזמנת נחמיאס, אחד המנהלים מטעמה באתר הבנייה, שהינו עד מרכזי בתיק, כפי שהוברר במהלך דיון ההוכחות.  משלא התייצב עד זה לדיון ההוכחות ביום 16.12.24, נקבע דיון להמשך הוכחות ליום 29.1.25.  העד לא התייצב בשל מצב רפואי ונפשי קשה, ובשל כך ויתרו הצדדים על עדותו, הוכרז על תום שמיעת הראיות וניתנו הוראות להגשת סיכומים.

דיון והכרעה

25. אקדים אחרית לראשית ואומר, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות שהונח לפני ושקלתי טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין תביעת ר.מ.ז. להתקבל ברוב רובה, בעוד שדין תביעות י.א. אלון (הכספית והשטרית( להידחות במלואן.  אבאר.

ההתקשרות החוזית ומהותה

26. אין מחלוקת כי בחודש אוקטובר 2019 נחתם בין הצדדים הסכם "פאושלי" לפיו התחייבה ר.מ.ז. לבצע עבור י.א. אלון, עבודות גמר, כקבלן משנה בפרויקט נשוא ההסכם, ולסיים את העבודה תוך חמישה חודשים.
27. לפי התאריך הנקוב בהסכם, ולטענת י.א. אלון, ההסכם נחתם ביום 10.10.19.  אם כי, נטען על ידי ר.מ.ז. כי ההסכם נחתם בפועל ביום 25.10.19, חרף התאריך המצוין על גביו.
28. עדי התביעה, מילאד וראמי, ששניהם נכחו במעמד חתימת ההסכם, העידו כי ההסכם נחתם ביום 25.10.19, על אף שנרשם על גביו תאריך 10.10.19. גרסה זו מקובלת עלי והיא מקבלת חיזוק מעדות עד ההגנה יצחק.
29. יצחק העיד כי ביום חתימת ההסכם ר.מ.ז. לא הסכימה לפריסת התשלומים שהוצעה ולכן לא נחתם נספח ג' להסכם, שעניינו הסדרת פריסת תשלומי התמורה, וכבר באותו יום, ב-25.10.19, שלח יצחק מייל לר.מ.ז., לקביעת פגישה להסדרת עניין נספח התשלומים (עמ' 47, ש' 28-38( (המייל צורף לתצהיר עדותו הראשית של יצחק (נספח ו(). על גבי המייל נרשם בכתב יד "מיד לאחר חתימת הסכם, מייל מדניאל לקבלן לתיאום פגישה לצורך הכנת פריסת תשלומים", ללמדך כי החוזה אכן נחתם ביום 25.10.19.
30. מכל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת הינה כי ההסכם אכן נחתם ביום 25.10.19, חרף התאריך הנקוב עליו.

התמורה המוסכמת ותנאי התשלום

31. בסעיף 3 להסכם, קצבו הצדדים לוח זמנים של חמישה חודשים ממועד חתימת ההסכם לסיום כל העבודות אשר כוללות "מוכנות כל הדירות למסירה ראשונית ושטחים משותפים לטופס 4".
32. תמורת ביצוע עבודות אלו, סוכם בסעיף 17(א( להסכם, כי י.א. אלון תשלם לר.מ.ז. סך של 1, 600, 000 ₪ בתוספת מע"מ.
33. בסעיף 17(ד( להסכם, צוין לגבי תנאי התשלום כי: "הינם לפי קצב התקדמות העבודות ועל-פי אחוזים כמפורט בנספח ג' המצ"ב".
34. י.א. אלון טענה בכתבי הטענות מטעמה ובתצהירי עדיה כי נספח ג' הנ"ל צורף להסכם והיה בידי ר.מ.ז., וכי פריסת התשלומים סוכמה עוד בתחילת העבודה, ולאורך כל הדרך ר.מ.ז. לא העירה או הציעה פריסת תשלומים אחרת (ר' לדוגמה סעיף 21 לכתב ההגנה מטעם י.א.  אלון).
35. אלא שנספח ג' הנ"ל לא צורף לכתבי הטענות, ומחקירת הצדדים בדיון ההוכחות עלה כי הנספח לא נחתם במעמד חתימת ההסכם ואף לא בשלב מאוחר כלשהו.
36. בחקירתו הנגדית טען מילאד, כי עותק מנספח ג' לא נמסר לו כלל, וכי בעת חתימת ההסכם לא היה קיים ולא צורף להסכם, וכשביקש אותו מיצחק, נענה: "אחר כך נחשוב איך זה, ואחר כך אמר לי, בסדר, לפי ההתקדמות בעבודה, בשלבים, זה מה שהיה" (עמ' 9, ש' 11-12). גם יצחק, כאמור לעיל, אישר בעדותו כי נספח ג' לא היה ביום חתימת ההסכם (עמ' 47, ש' 26), ובהמשך טען כי נספח ג' הוצג לר.מ.ז., אך לא צורף להסכם ולא הוגש לתיק מאחר ור.מ.ז. לא הסכימה לפריסת התשלומים בו, זאת בסתירה לעדות אייל לפיה נספח ג' שעניינו פריסת התשלומים היה בידי חברת ר.מ.ז. עוד בתחילת העבודה (באוקטובר( (עמ' 76 ש' 11-16), טענה שהתבררה כבלתי נכונה.
37. ברוב הגינותו, העיד יצחק כי מאחר שהיו קבלנים בשטח לפני ר.מ.ז., ובשל מהות עבודות ההשלמה להן התחייבה ר.מ.ז., לא ניתן היה להכין טבלת תשלומים: "וברגע שהוא נכנס אחרי קבלן, למדוד בכל דירה מה חסר ולהביא את זה לידי ביטוי בטבלה של תשלומים, זה בלתי אפשרי, ולכן גם הוא (הכוונה ר.מ.ז.- ס"י( לא קיבל את הטבלה שהצגנו באותו יום בצדק" (עמ' 48, ש' 20-22).
38. הן העדים מטעם י.א. אלון והן העדים מטעם ר.מ.ז. אישרו כי היה בלתי אפשרי לערוך פריסת תשלומים לפי סוג העבודות שאמורות להתבצע על ידי ר.מ.ז., מאחר שהעבודה בדירות הייתה בשלבים שונים של הביצוע, עת היה מדובר בפרויקט של 94 דירות.  נראה כי משום כך חתמו הצדדים על הסכם "פאושלי".
39. עם זאת, משלא הייתה פריסת תשלומים מוסכמת מיום חתימת ההסכם, היה צורך בשיטת תשלומים, באיזשהו מתווה או נוהל מוסכם לתשלומים על חשבון התמורה הסופית. הרי, הסכם פאושלי הוא חוזה אשר במסגרתו קובעים הצדדים סכום כולל וסופי אשר ישולם לקבלן עבור עבודות הבנייה שקיבל על עצמו בחוזה.  אך ברור הוא שבמהלך תקופת ביצוע העבודה אמורה ר.מ.ז. לקבל תשלומים על חשבון התמורה הסופית.  עצם העובדה שמדובר בהסכם פאושלי אין בה כדי לפטור י.א.  אלון מתשלום חודשי בהתאם להתקדמות העבודה בשטח, כפי שסיכמו הצדדים בהסכם ונהגו בפועל.

תכנית פריסת תשלומים מיום 5.12.19

40. מדובר בחוזה לתקופה קצרה יחסית של חמישה חודשים. אין מחלוקת כי כבר בחלוף חודשיים התגלעו מחלוקות בין הצדדים והעבודות באתר הופסקו למספר ימים, כאשר כל צד מאשים את האחר שבהתנהלותו גרם להפרת ההסכם.
41. לטענת ר.מ.ז., הפרת ההסכם על ידי י.א. אלון נמשכה לאורך כל תקופת ההסכם, החל מהחודש הראשון, עת לא שילמה לה סכום החשבון המאושר במלואו עבור העבודות שבוצעו בחודש אוקטובר 2019 ועיכבה סך של 30, 000 ₪.  לאחר מכן, עיכבה סך של 50, 000 ₪ מחשבון חודש נובמבר 2019, והתנתה תשלום כספים אלה, אשר כבר אושרו על ידה, בהסכמת ר.מ.ז. לביצוע שינויים ושיפורים בהוראות ההסכם, בדמות חתימה על נספח ג' להסכם אשר נערך ביום 12.19 (נספח ו' לתצהירו של מילאד), עניין אשר הביא להודעת ר.מ.ז. על הפסקת העבודה באתר ביום 7.12.19.
42. מאידך, טוענת י.א. אלון כי ר.מ.ז. הפרה את ההסכם ולא עמדה בתנאיו ולא בלוחות הזמנים שנקבעו במסגרתו, בעוד שהיא שילמה לר.מ.ז. יותר ממה שהיה מגיע לה ופעלה בהתאם לתנאי ההסכם ונספחיו ועל-פי תוכנית "פריסת התשלומים" המוסכמת על הצדדים לטענתה (נספח ה' לתצהיר י.א.  אלון( (להלן: "תכנית פריסת התשלומים מיום 5.12.19").
43. אלא מאי? "תוכנית פריסת התשלומים מיום 5.12.19" המוסכמת לטענת י.א. אלון, שהינה למעשה נספח ג' להסכם, חתומה על ידי י.א.אלון בלבד, לא הייתה מוסכמת על ר.מ.ז..  לא זו אף זו, תוכנית זו אף אינה תואמת לתשלומים ששולמו בפועל לר.מ.ז. כפי שמופיע בכרטסת הנהלת חשבונות שי.א.  אלון הגישה (נספח י"א לתצהיר יצחק).
44. כשנשאל מילאד מדוע לא הסכים לחתום על אותה תוכנית פריסת תשלומים מיום 5.12.19, השיב כי זאת מאחר שיצחק הוסיף תנאים לפריסת התשלומים ולא היה מוכן לשלם לו עבור חשבון חודש נובמבר 2019 עד שהוא יחתום על תוכנית זו (עמ' 11, ש' 7-10).
45. עיון בתוכנית פריסת התשלומים מראה, כי אכן נוספו תנאים מעבר לפריסת התשלומים המוצעת ואשר מנוגדים לסעיפי ההסכם בין הצדדים, כגון התנייה תשלום בכך שר.מ.ז. תפקיד שיק ביטחון בערבות אישית על סך 200, 000 ₪. בעוד שבהתאם לסעיף 17(ו( להסכם הוסכם כי שיק הבטחון יהיה בשיעור של 5% מסכום החוזה, דהיינו בסך של 80, 000 ₪.
46. ועוד, בתוכנית פריסת התשלומים המוצעת, הותנו התשלומים בעמידה במכסת כוח אדם שלא תפחת מ-35 עובדים לביצוע העבודות, זאת בניגוד להסכמות הצדדים בהסכם עצמו, אשר קבעו בסעיף 3(ג( כי מספר העובדים מטעם ר.מ.ז. באתר העבודה יהיה: "מינימום כ- 25-30 עובדים באופן קבוע, עד סיום עבודות רטובות. לאחר מכן, כמות העובדים תהא לפי הצורך".
47. מה שכן, בסופו של יום תוכנית פריסת תשלומים לא נחתמה, ולא נערך מסמך חדש בהתאם לשינויים ותיקונים שהיו. אם כן, תוכנית פריסת התשלומים אשר חתומה על ידי י.א.  אלון באופן חד-צדדי אין בה כדי לחייב את ר.מ.ז..

אישורו של נחמיאס מחייב וסופי

48. בסעיף 17 (ח( להסכם נקבע כי: "חשבונות יוגשו באופן מצטבר, בסוף כל חודש ועד ל-5 לחודש שלאחריו, ומהם יקוזזו התשלומים ששולמו". כן נקבע בסעיף 17 (יג), כי: "התשלום יתבצע בשלבים, בהתאם להתקדמות העבודות ולאחר אישור כל שלב רלבנטי על ידי האחראי מטעם המזמין בשטח".
49. אין מחלוקת כי ר.מ.ז. הגישה בסוף כל חודש חשבון לאישורו של נחמיאס, מנהל הפרויקט מטעם י.א. אלון (להלן: "נחמיאס").
50. לטענת ר.מ.ז., י.א. אלון הפרה את ההסכם עת לא שילמה את החשבונות המאושרים על ידי נחמיאס, שהינו המנהל האחראי מטעמה, ובמקום זאת נהגה לשלם חשבונות באופן חלקי
51. שאדי העיד כי לאחר סיכום עם נחמיאס על סכום מסוים, היה מתקבל סכום אחר (עמ' 33, ש' 10-11). אף מתמליל שיחה בין נחמיאס לשאדי, שבאה בעקבות כך שנחמיאס סיים את עבודתו אצל י.א.  אלון (נספח כ"ג לתצהיר שאדי), עולה כי נחמיאס התפטר מאחר שבחברת י.א.  אלון לא כיבדו את המילה שלו כמנהל והיו מקזזים מהסכומים שהוא אישר.
52. מאידך, העדים מטעם י.א. אלון, טענו בעדותם כי אישורו של נחמיאס לא היה סופי ומחייב, וכי הנוהל בחברה היה שנחמיאס אכן יושב עם הקבלן, אך לאחר מכן מעביר לעיונו ואישורו של המהנדס הראשי אייל, והאחרון מעביר לעיונו ואישורו הסופי של מנכ"ל י.א.  אלון, יצחק.
53. בחקירתו הנגדית הכחיש מילאד נוהג כזה, ועמד על כך שאישורו של נחמיאס היה סופי, וכי אלה היו ההסכמות עם יצחק גם במעמד חתימת ההסכם (עמ' 8, ש' 21-22, וש' 35-36).
54. למעשה, נוהל זה של אישור התשלומים שי.א. אלון טוענת לו, אינו כלול בהסכם, ור.מ.ז. אינה צד לו, כך שאין בו כדי לחייב אותה.
55. נשאלת השאלה האם נחמיאס היה "אחראי מטעם י.א. אלון בשטח" כהגדרת סעיף 17(יג( להסכם והאם אישורי החשבונות שלו היו סופיים ומחייבים?
56. יצחק העיד בחקירתו כי נחמיאס היה מנהל הפרויקט, אך ניסה להתחמק מלהודות כי נחמיאס היה האחראי מטעם י.א. אלון בשטח וטען כי היו הרבה אחראים (עמ' 51, ש' 18).  לעומתו, אייל הודה כי אכן מר נחמיאס היה מנהל הפרויקט האחראי מטעם י.א.  אלון בשטח (עמ' 73, ש' 20 וש' 27).
57. י.א. אלון לא הצביעה על סעיף כלשהו בהסכם אשר מחייב אישורו הסופי של מנכ"ל י.א.  אלון, או מציין כי אישורו של נחמיאס אינו מספיק ואינו מחייב, או שי.א.  אלון אינה מחויבת לכבדו.  לא זו אף זו, על אף שארז העיד, כי כל החשבונות המאושרים על ידי נחמיאס אשר הועברו אליו ואשר היה בהם כדי לתת תמונה לגבי היקף העבודות שנותרו להשלמה, נמצאים ברשות י.א.  אלון.  מסמכים אלה לא הוצגו כראיה, דבר אשר נזקף לחובת י.א.  אלון.
58. יתרה מכך, המונח "אישור" בהקשר חוזי, ובמיוחד כאשר הוא ניתן על ידי "האחראי מטעם המזמין בשטח" שהוגדר במפורש בהסכם, משמעו סופיות והודאה בנכונות החשבונות, אלא אם כן נקבע אחרת במפורש בהסכם. כל פרשנות אחרת, המרוקנת את סמכותו של האחראי מתוכן, אינה מתיישבת עם ההיגיון המסחרי של הסכם מעין זה.  בהתחשב בכך שי.א.  אלון היא זו שניסחה את ההסכם, כל אי-בהירות בנוגע להיקף סמכותו של נחמיאס צריכה להתפרש כנגדה.
59. חשובה לא פחות, העובדה שי.א. אלון לא הכחישה טענות ר.מ.ז. לעניין סכומי התשלומים שאושרו על ידי נחמיאס, לא טענה כי אושרו סכומים שונים, ולא הביאה ראיות להפריך את גרסת ר.מ.ז. באשר לסכומים שאושרו, וכל אשר טענה לו הוא כי הסכומים שאושרו על ידי נחמיאס לא היו סופיים.
60. 00אם כן, לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי אישורו של נחמיאס מהווה אישור סופי ומחייב את י.א. אלון, בהתאם לסעיף 17 (יג( להסכם.

0