תא (נצ') 42488-07-20 י.א. אלון בניה בע"מ נ' מילאד רחאל - חלק 3

הפרת ההסכם על ידי י.א.  אלון

61. ר.מ.ז. טענה, כי היא עזבה את אתר העבודה לאחר שלא שולם לה חשבון חודש ינואר 2020, על סך 320, 000 ₪, אף שאושר על ידי נחמיאס בתחילת חודש פברואר 2020.
62. עוד טענה, כי י.א. אלון פעלה בחוסר תום לב עת ביקשה ממנה לפצל את החשבונית שהגישה על סך 320, 000 ₪ בהתאם לחשבון המאושר, כשהיא מבטיחה שבכוונתה לשלם חלק מהחשבון במזומן והחלק השני "שוטף+ 30" בהתאם להסכם.  בדיעבד התברר לר.מ.ז. כי מדובר בפיצול מלאכותי, עת שולם לה סך של 150, 000 ₪ בלבד (בשיק דחוי ולא במזומן), ונותרה יתרת חשבון בסך 170, 000 ₪.
63. י.א. אלון טענה בכתבי טענותיה ובתצהיריה כי טענות ר.מ.ז. לעניין חשבון חודש ינואר 2020 שלא שולם הינן טענות סרק (ר', לדוגמה, סעיף 17 לתצהירו של אייל).  בעוד שבחקירתו הנגדית הודה אייל כי הוא אישר חשבון חודש ינואר 2020 על סך 320, 000 ₪, וכי החתימה המופיעה על חשבון זה ליד חתימת נחמיאס, הינה חתימתו (נספח י"א לתצהיר מילאד( (עמ' 80, ש' 2-5).
64. ויצוין, כי מלבד חשבון מאושר של חודש ינואר 2020, לא הוצגו חשבונות מאושרים של שאר חודשי העבודה בפרויקט, בשל הנוהל בחברת י.א. אלון לפיו אין מעבירים לקבלן המשנה העתק מחשבונות מאושרים.  ראמי העיד כי י.א.  אלון לא ידעה כי יש לר.מ.ז. העתק מאישור החשבון עבור חודש ינואר 2020, ולכן ניסתה להתחמק מהתשלום וטענה כי הסכום שמגיע לר.מ.ז. עבור עבודות חודש ינואר 2020 הינו סך של 150, 000 ₪ בלבד (עמ' 44, ש' 7-9).  חיזוק לכך מוצא אני במכתב תגובת י.א.  אלון להודעת ר.מ.ז. על הפסקת העבודה באתר במסגרתו הכחישה י.א.  אלון חשבון מאושר בסך 320, 000 ₪ עבור עבודות חודש ינואר 2020, וטענה כי הסך 170, 000 ₪ מתייחס לעבודות חודש פברואר 2020 (נספח ג' לתצהיר יצחק).
65. כעולה מכרטסת הנהלת חשבונות שצירפה י.א. אלון (נספח י"א לתצהיר יצחק), אכן על חשבון חודש 01/2020 שולמו בסך הכל 150, 000 ₪ בלבד (ובתוספת מע"מ - 175, 500 ₪), אשר מהווים חשבון חלקי.
66. החשבוניות עבור חשבון חודש 01/2020 הוגשו על ידי ר.מ.ז. ביום 16.2.20 (ר' נספחים י"ב וי"ג לתצהיר מילאד). כאשר לאחר מכן, ב-17.2.20, נערך מסמך "סיכום לו"ז למסירות ולוח תשלומים" (נספח י"ד לתצהיר מילאד( על ידי אייל, כפי שאישר בעדותו כאמור לעיל, ובמסגרתו ציין, בין היתר, כי הסך של 170, 000 ₪ ישולם ביום 5.3.20, מסמך שר.מ.ז. סירבה לחתום עליו.
67. בעדותו נשאל אייל לעניין הסך של 170, 000 ₪ המצוין במסמך והתבקש להסביר איך ייתכן כי סכום זה שייך לעבודות שבוצעו בחודש פברואר 2020, כטענת י.א. אלון, כאשר המסמך נערך באמצע חודש פברואר, ויום אחד אחרי שהוגש חשבון ינואר 2020, אלא שהעד לא הצליח לתת הסבר הגיוני ומשכנע לגרסה שלו, והמשיך להתעקש כי מדובר בסכום שר.מ.ז. הייתה אמורה לקבל, ככל שהייתה מבצעת את העבודות שצוינו באותו מסמך, עבודות בחודש פברואר 2020.
68. אף לאחר שהוצגו לאייל, הודעות וואטסאפ מיום 16.2.20 בינו לבין מילאד (אותן אישר בעדותו), לפיהן הוא זה שביקש לפצל את החשבונית על סך 320, 000 ₪ לשתי חשבוניות על סך 150, 000 ₪ ו-170, 000 ₪ (עמ' 84, ש' 29-31), ונשאל איך הוא עדיין יכול לשייך את הסך של 170, 000 ₪ לחודש פברואר ולא לחודש ינואר, המשיך העד בהתחמקותו וטען כי: "לא רשום שם חודשי ביצוע" (עמ' 85, ש' 12).
69. הנה-אם-כן, הוכח בפניי כי על אף שמדובר בחשבון מאושר עבור חודש ינואר 2020, י.א. אלון שילמה לר.מ.ז. רק חלק ממנו, ואף ביקשה להתחמק מתשלום היתרה ומייחוסה לחשבון חודש ינואר 2020.  אי-לכך, הנני קובע כי י.א.  אלון הפרה את ההסכם עת לא שילמה מלוא סכום החשבון המאושר עבור חודש ינואר 2020.

ביטול ההסכם כדין על ידי ר.מ.ז.

70. לטענת ר.מ.ז., אומנם חשבון ינואר 2020 הוגש ביום 16.2.20, ובהתאם להסכם התשלום הנו "שוטף+ 30", דהיינו ליום 16.3.20, בעוד שהיא עזבה את האתר והודיעה על ביטול ההסכם ביום 25.2.20. אלא, שהפרת תנאי התשלום הייתה צפויה, הן לאור ההפרות המתמשכות בכל חודשי העבודה הקודמים, והן לאור הודעת י.א.  אלון המפורשת על כוונתה שלא לשלם את הסך של 170, 000 ₪ ולשייך אותם לחשבון חודש פברואר 2020.
71. בסיכומיה טענה י.א. אלון כי ר.מ.ז. הפרה את ההסכם עת נטשה אתר העבודה לפני שהגיע המועד לתשלום הסך של 170, 000 ₪, וכי יש לדחות טענת ר.מ.ז. להפרה צפויה, משלא הוכיחה כי הייתה כוונה לא לשלם את הסך של 170, 000 ₪.  על אחת כמה וכמה, עת לטענתה, י.א.  אלון עמדה בכל התחייבויותיה עפ"י תנאי ההסכם בפריסת התשלומים.  וכפי שראינו לעיל, י.א.  אלון התכחשה ליתרת חשבון חודש ינואר 2020 וטענה כי הוא שייך לחשבון פברואר 2020, כך שההפרה הייתה צפויה ברמת ודאות גבוהה.
72. טענותיה הנ"ל של י.א. אלון, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם חומר הראיות בתיק.  כפי שראינו לעיל, י.א.  אלון התכחשה ליתרת חשבון חודש ינואר 2020 וטענה כי הוא שייך לחשבון פברואר 2020, כך שההפרה הייתה צפויה ברמת ודאות גבוהה.  מה גם, מר יצחק בעצמו, כשנשאל בחקירתו למה לא שילם את הסך של 170, 000 ₪, הודה כי הוא לא התכוון לשלם, ובמילים שלו: "אני עשיתי חשבון פשוט והסתכלתי מה משך העבודה שנשאר לו, ומה היתרת עבודות שיש לו, עשיתי חשבון כמה השקעה הוא צריך לעשות, ואמרתי לו לא, אתה רוצה לקחת יותר מדי כסף, וכנראה לברוח" (עמ' 61, ש' 25-27).
73. כמו כן, כל העדים מטעם ר.מ.ז., אשר התרשמתי מאמינותם, אישרו ודו כי ידעו על אודות כוונת י.א. אלון לא לשלם יתרת חשבון חודש ינואר 2020, וכי נאמר להם במפורש כי הסך של 170, 000 ₪ הינו עבור עבודות חודש פברואר 2020 (ר' עמ' 19, ש' 24-28 מעדותו של מילאד, עמ' 35, ש' 19-11 מעדותו של שאדי, עמ' 45, ש' 19 מעדותו של ראמי).
74. הפרה צפויה, המעוגנת בסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"), מקנה לצד הנפגע את הזכות לביטול החוזה. עילה זו קמה כאשר צד לחוזה מביע במפורש את כוונתו שלא לקיים את החוזה, או כאשר נסיבות אובייקטיביות מצביעות על חוסר יכולת או רצון לקיימו.
75. ביטול החוזה בשל הפרה צפויה, כמו ביטול בשל הפרה אקטואלית, מבחין בין הפרה יסודית לבין הפרה לא יסודית. במקרה של הפרה צפויה יסודית, הנפגע זכאי לבטל את החוזה באופן מיידי.  במקרה של הפרה צפויה שאינה יסודית, הנפגע זכאי לבטל את החוזה רק לאחר שנתן למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, וזאת בכפוף לשיקולי צדק.  (ראה ת"א (מחוזי י-ם( 26869-12-19 זילברברג את אדלר קידום פרוייקטים בע"מ נ' חברת רויאל השמש ייזום והשקעות בע"מ [נבו] (20.11.2022().
76. לטענת י.א. אלון, משלא הגדירו הצדדים בהסכם את פריסת התשלומים כהפרה יסודית ואף חתמו על ההסכם בלי נספח פריסת תשלומים, אזי הצדדים לא ראו בפריסת התשלומים תנאי יסודי ולכן הפרתו, ככל שהייתה, אינה נחשבת להפרה יסודית, וביטול ההסכם על ידי ר.מ.ז. באופן מיידי נעשה שלא כדין.
77. אין בידי לקבל טענה זו. על אף שההסכם בין הצדדים אינו קובע במפורש כי אי-עמידה בתשלום החשבונות המאושרים היא עניין מהותי ויסודי, הנני קובע כי הפרה זו בנסיבות העניין מהווה הפרה יסודית של ההסכם, זאת בהתבסס על מבחן "ההפרה היסודית המסתברת" הקבוע בסעיף 6 לחוק התרופות, אשר בוחן אם אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה (ר' ע"א 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' אליהו ניאגו [נבו] (13.8.2013().
78. ברור כי ר.מ.ז. לא הייתה מתקשרת בהסכם עם י.א. אלון, אילו היה ידוע לה מראש כי י.א.  אלון אינה מתכוונת לשלם את החשבונות המאושרים, וכי כתוצאה מכך לא תוכל ר.מ.ז. לעמוד בהוצאותיה ובהתחייבויותיה.
79. כעולה מחומר הראיות, עיקר המחלוקות בין הצדדים היו בעניין אי-תשלום התמורה המוסכמת על ידי י.א. אלון.  אם כן, אין ספק כי הפרת תנאי התשלום במקרה זה מהווה פגיעה ביסוד ההסכם, ובבסיסו העסקי, כאשר תנאי התשלום הם מעיקרי ההסכם העומד ביסוד ההתקשרות המסחרית בין הצדדים.
80. מדובר בסך של 170, 000 ₪, יתרת חשבון חודש ינואר 2020, סכום משמעותי, כאשר ר.מ.ז. המשיכה לעבוד באתר בחודש פברואר ועזבה אותו רק לקראת סוף החודש. כשנשאל מילאד מדוע לא יכול היה להתאזר בסבלנות כשהוא בשלבי סיום ולסיים את העבודות להן התחייב בהסכם ואחר כך להתחשבן עם י.א.  אלון, ענה בכנות: "יש בעיה אדוני, יש לי 170, 000 ₪, יש לי הוצאות, יש לי אנשים...  יש לי פועלים שצריך לשלם להם, יש לי התחייבויות, יש לי מס הכנסה יש לי ביטוח לאומי, יש לי רכבים, יש לי נזקים..." (עמ' 27, ש' 8-11).
81. בהמשך הוסיף: "אם בן-אדם רוצה לנטוש את הבנייה ככה, כאילו לנטוש אותו שהוא, הוא סיים את העבודה, ואני, ואני בתקופה הזאת, בשבוע האחרון, הבאתי הרבה פועלים, ותראה את זה גם, תראה מה כתוב, מה כתב יוסי (יוסי נחמיאס - ס"י( לשאדי, צהריים טובים, רציתי לשבח אותך על היום, באמת כל הכבוד, היום, בקומות 20, זה הקומה האחרונה, בקומה 19, לא הצלחתי לזוז מרוב פועלים, יפה מאוד, תמשיך ככה, זה היה ב-20 לחודש, כבוד השופט, ב-19 לחודש, ... תראה יעני, אני, יעני בן-אדם רוצה לעזוב ומתכוון לעזוב, הוא מביא פועלים כדי לשלם להם" (עמ' 27, ש' 28-36).  תמליל ההקלטה של הודעת הוואטסאפ ששלח נחמיאס לשאדי, כפי שהקריא מילאד בעדותו, צורפה לתצהיר עדותו הראשית של שאדי (נספח כ"ג).
82. גם מילאד העיד על היחס שהפגין יצחק במהלך ההתקשרות: "הוא לא קיבל שום דבר, הוא לא מוכן לשמוע, הוא לא מוכן לדבר אתך בטלפון" (עמ' 10, ש' 3), וספציפית על התנהלותו של יצחק ביום עזיבת האתר, 25.2.20, עם אחיו, הבעלים של ר.מ.ז., אשר ניגש למשרדו לקבלת השיק על סך 170, 000 ₪ בהתאם להסכמות, במילים אלו:

"לא שילם לי צ'ק של ה-170, 000 שקל, אח שלי שהוא בעל החברה היה אצלו במשרד, ואצל הנהלת חשבונות לקחת את הצ'ק, הנהלת חשבונות, אומרת לו אין צ'ק כזה ואין חשבון כזה, נכנס למר יצחק, תקע אותו שעתיים בחוץ, לא רצה לדבר איתו, כמו לא יודע, חס וחלילה, אבל ישב אח שלי, שהוא בעל החברה, לא כיבד אותו, אחרי שעתיים עונה, יוצא ועונה לו, אין חשבון כזה, ואמר לו קח דבר עם אח שלי, מילאד, שאין לו חשבון כזה, אמרתי לו, חיכית שעתיים ולא דיבר איתך? אמר לי כן, אמרתי לו בסדר, התקשרתי אליו, אמרתי לו אם הצ'ק לא עכשיו היום יהיה, אני נוטש כי זה התאריך הסופי כאילו להגשה, לתת לי את הצ'ק.  אמרתי לו אין צ'ק אין, אני, אני היום נוטש את העבודה, זהו, ואמרתי לו לפני שבוע, אם אני לא מקבל את הצ'ק אני נוטש, גם לאייל וגם ליוסי" (עמ' 25, ש' 32-39, עמ' 26, ש' 1-2).

83. ברוח הדברים, ובעקבות השיחה עם יצחק ביום בו ר.מ.ז. נטשה את אתר העבודה, 25.2.20, שלחה ר.מ.ז. הודעת ביטול (נספח טו' לתצהיר מילאד), אשר מצאתי לנכון לצטט חלק ממנה: "יצחק מתנהג בביריונות, בעושק, ובכפיה במחשבה שדפוס התנהגותו השרירותי ישאיר אותנו כמי שנאלצים בעל כורחנו להיכנע לכל תנאיו ודרישותיו והכתבותיו, ולבקש ולהתחנן שישולמו לנו כספים המגיעים לנו על-פי ההסכם, עבור עבודות שכבר הסתיימו עד תום החודש הקלנדרי שקדם לעריכת החשבונות. כספים אלו מגיעים לנו בזכות ולא בחסד.  לא נתחנן ולא נתכופף לקבל את המגיע לנו.  עליכם חובה יסודית לשלם לנו את כל המגיע לנו ואתם מפרים, פעם אחר פעם, את התחייבותכם היסודית ביותר בכל ההסכם, לשלם את מלוא החשבון המאושר, ובזמן".
84. זה המקום לציין, כי התרשמתי מאמינות עדותו של מילאד, והשתכנעתי כי הוא עזב את העבודה משום הסחבת בביצוע התשלומים כסדרם, ולאחר שי.א. אלון התעמרה בו והמאיסה עליו את העבודה.
85. לצד עדותו של מילאד העידו מטעם ר.מ.ז. העובדים שאדי וראמי, ועדותם אף היא הותירה עליי רושם חיובי ואמין, תמכה בטענות וגרסת ר.מ.ז. והתיישבה עמה ללא סתירות.
86. מאידך, עדות העדים מטעם י.א. אלון, יצחק, המנכ"ל ואייל המנהל, הייתה מגמתית ומאולצת, ולעתים מתחמקת, המכוונת לשרת את אינטרס י.א.  אלון.  כך גם, מצאתי סתירות מהותיות בעדותם (כדוגמת הגרסאות בעניין נספח התשלומים (נספח ג' להסכם), בעניין אישור החשבונות על ידי נחמיאס, וכן בעניין החשבון המאושר של ינואר 2020), דבר שמערער גרסת י.א.  אלון ואמינותה.
87. למעשה, ועל אף שמדובר בתקופת התקשרות קצרה יחסית של חמישה חודשים, ר.מ.ז. סבלה במהלכה מהתנהלות לקויה ובלתי הוגנת מטעם י.א. אלון, שהקשתה עליה לסיים את העבודה, והפכה למציאות בלתי נסבלת, תוך פגיעה ישירה בתנאי ההסכם ובציפיות הסבירות של ר.מ.ז..  התנהלות שיטתית אשר עולה כדי חוסר תום לב בקיום ההסכם, והביאה להפרת ההסכם הפרה יסודית, המצדיקה ביטולו באופן מיידי.
88. מכל המובא לעיל עולה כי ההפרה מצד י.א. אלון הייתה צפויה בוודאות גבוהה.  י.א.  אלון לא פעלה בשקידה ראויה לתיקון ההפרות.  אף לאחר קבלת הודעת ר.מ.ז. על הפסקת העבודה, הסתפקה י.א.  אלון באיומים והאשמות כלפי ר.מ.ז., התכחשה לחשבון המאושר של חודש ינואר 2020, טענה כי הסך 170, 000 ₪ הינו עבור עבודות חודש פברואר 2020, והתנתה ניהול שיח בינה לבין ר.מ.ז. בנושאי המחלוקות בחזרת ר.מ.ז. לאתר העבודה (ר' מכתב תגובה מיום 28.2.20 - נספח ג' לתצהיר יצחק).
89. מהתנהלות הצדדים מעת ההתקשרות בהסכם ועד לעזיבת אתר העבודה ולאחריה, ניתן ללמוד כי ר.מ.ז. הפגינה אורך רוח, העניקה לי.א. אלון מספר הזדמנויות לעמוד בהתחייבויותיה ובתשלום החשבונות המאושרים אשר נדחו ועוכבו מפעם לפעם.  אלא, שאי-עמידת י.א.  אלון בתשלום החשבונות המאושרים, אשר שולמו באופן חלקי בכל חודש, והודעתו המפורשת של יצחק, הבעלים של י.א.  אלון, על כוונתו לא לשלם כל החשבון המאושר של חודש ינואר 2020, ביססה חששה של ר.מ.ז. מהפרה צפויה עתידית.
90. אם כן, הוכח בפניי כי מהשתלשלות האירועים ומהתנהלות י.א. אלון ניתן ללמוד על הפרה צפויה באופן מובהק, ומשכך ביטול ההסכם נעשה כדין.
91. מהטעמים לעיל, על משקלם המצטבר, אני קובע, כי י.א. אלון הפרה את ההסכם הפרה יסודית, וכי ר.מ.ז. ביטלה אותו כדין.
92. משזו מסקנתי, עובר אני לדון בטענות ר.מ.ז. באשר לנזקים שנגרמו לה בעקבות הפרת ההסכם וביטולו, ובפיצויים להם טוענת.

נפקות ביטול ההסכם

93. סעיף 2 לחוק התרופות, קובע לעניין פיצוי בגין הפרת חוזה, כך:

"הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה".

94. הפרת החוזה פותחת בפני הניזוק את הפתח לתבוע את תרופת הפיצויים בגין נזקיו, כאשר תרופת הפיצויים מותנית בכך שהנזק נגרם עקב הפרת החוזה ותוצאותיה, ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה (סעיף 10 לחוק התרופות).
95. פועל יוצא של ביטול החוזה היא חובת השבה, הדדית, הקבועה בסעיף 9 לחוק התרופות:

"(א( משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על-פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על-פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך."

96. ר.מ.ז. טענה, כי בגין ההפרה היסודית זכאית היא לבטל את ההסכם, ולסעד של תשלום סך 170, 000 ₪ בגין יתרת חשבון חודש ינואר 2020, וסך של 205, 000 ₪ בגין העבודות אשר בוצעו בחודש פברואר 2020, בנוסף, לפיצוי בגין נזקיה (הפסדי הכנסות ורווחים( המוערכים על ידה בסך של 100, 000 ₪.

חשבון חודש ינואר 2020

97. נוכח הדיון והמסקנות לעיל, ומשהוכח כי חשבון חודש ינואר 2020 עומד על סך 320, 000 ₪, ולאחר הפחתת סך של 150, 000 ₪, הנני מחייב י.א. אלון לשלם לר.מ.ז. יתרת החשבון בסך של 170, 000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. 

חשבון חודש פברואר 2020

98. אין מחלוקת כי ר.מ.ז. עזבה את אתר העבודה ביום 25.2.20, טרם סיום כל העבודות בהתאם להסכם. אם כי עד לאותו מועד עבדה ר.מ.ז. באתר, כמעט כל חודש פברואר 2020, והיא זכאית לתמורה עבור העבודות שבוצעו באותו חודש.  אלא מאי? בהעדר חשבון מאושר על ידי י.א.  אלון עבור עבודות חודש פברואר, ולאור ביטול ההסכם ועזיבת אתר העבודה טרם סיום חודש פברואר, השאלה היא "מה גובה התמורה לה זכאית ר.מ.ז. בגין אותן עבודות?".
99. לטענת ר.מ.ז., בהתאם לפירוט עבודות שבוצעו בחודש פברואר 2020, וחשבון עסקה שהגישה ר.מ.ז. עבור אותו חודש, מגיע לה סך של 205, 000 ₪ (ר' נספחים יח'-יט' לתצהיר מילאד).
100. מאידך, טוענת י.א. אלון, כי אין בפירוט עבודות חודש פברואר 2020 וחשבון העסקה עבורם אשר הוגשו על ידי ר.מ.ז. כדי לחייב אותה, כאשר עד יום "נטישת" אתר העבודה, שילמה לר.מ.ז. תשלומי יתר, זאת ביחס לעבודות שנותרו להשלמה בהתאם להסכם ביניהם.
101. למעשה, י.א. אלון מאשרת כי ר.מ.ז. התמידה בעבודה עד ל-25.2.2020, אלא שלא מצאתי בסיכומיה התייחסות לעבודות עצמן בהתאם לפירוט שצירפה ר.מ.ז..  אם כן, ומשקבעתי לעיל כי ר.מ.ז. קיבלה כספים על חשבון התמורה המוסכמת בהתאם לאישורים מחייבים של י.א.  אלון, ומשקבעתי כי חשבון חודש ינואר 2020 אושר על ידי י.א.  אלון אך שולם באופן חלקי, נופלת טענת י.א.  אלון לפיה ר.מ.ז. קיבלה תשלומים ביתר.
102. עד ליום עזיבת ר.מ.ז. אתר העבודה, קיבלה ר.מ.ז. על חשבון התמורה המוסכמת (שהינה 1, 600, 000 ₪( סך של 1, 050, 000 ₪. משהוכָח כי י.א.  אלון נותרה חייבת סך של 170, 000 ₪ עבור חשבון מאושר לעבודות שבוצעו בחודש ינואר 2020, הרי יתרת התמורה להשלמת שאר העבודות, כולל עבודות שבוצעו בחודש פברואר 2020, הינה בסך של 380, 000 ₪.
103. אין לשכוח כי בחלק מהחשבונות המאושרים נכללו עבודות חריגות שאינן מהוות חלק מהתמורה המוסכמת. לכן ברור הוא כי אף לאחר תשלום יתרת חשבון חודש ינואר 2020 וחודש פברואר 2020, היתרה בגין השלמת העבודות שנותרו הינה מעל ל- 200, 000 ₪, יתרה הגיונית ביחס להיקף העבודות שנותרו להשלמה בהתאם להסכם, כפי שהתרשמתי מחומר הראיות.
104. יצחק אישר בעדותו כי י.א. אלון לא תיעדה את מצב העבודות כפי שהיו בשטח ביום שר.מ.ז. עזבה אתר העבודה (עמ' 90, ש' 7-10).  כן טען כי ניתן להעריך היקף העבודות שנותר לבצען, בהתאם לעבודות שבוצעו על ידי הקבלן החדש שנכנס אחריו להשלמת העבודות החסרות והתמורה שקיבל אותו קבלן, בסך 700, 000 ₪.  אך כשנשאל אם ברשותו יומן עבודה לגבי העבודות שבוצעו, טען שלא (עמ' 66, ש' 2-5).  זאת ועוד, י.א.  אלון לא הציגה חשבונות שאושרו לקבלן החדש, על אף שהיה בהם כדי ליתן תמונה לגבי היקף העבודות שנותרו להשלמה.  כמו כן, התברר כי חלק מהעבודות שביצע הקבלן החדש, לא נכללו בהסכם עם ר.מ.ז., ויצחק אישר זאת בחקירתו (עמ' 47, ש' 2-3).  כל אלו, יש בהם כדי לערער גרסת י.א.  אלון באשר להיקף העבודות שנותרו לצורך השלמת העבודה על-פי ההסכם.
105. שאדי, מנהל העבודה בר.מ.ז., העיד כי מבחינת ר.מ.ז. כקבלן גמר, כל העבודות שנדרשו מר.מ.ז. לצורך טופס 4 בתוך הדירות היו מוכנות, וכל אשר נותר היה השלמות קטנות, אשר לא תלויות בהם אלא בקבלנים אחרים, ולכן הם לא עיכבו את העבודות (עמ' 37, ש' 2-4).
106. להוכחת טענותיו, הפנה שאדי לנספח כ"ה מיום 10.2.20, לגבי סטטוס העבודות בדירות, ממנו עולה כי עד לאותו יום ברוב הדירות כבר הותקנו דלתות פנים. עובדה זו מלמדת כי ר.מ.ז. כמעט השלימה את העבודות על-פי ההסכם, מאחר שדלתות פנים מותקנות בדרך כלל לאחר שקבלן הגמר מסיים את העבודות שלו בתוך הדירות, על מנת שהדלתות לא יפגעו (עמ' 38, ש' 5-13), הסבר הגיוני ומקובל עלי.
107. אם לא די בכך, הרי גם מהתכתבויות הוואטסאפ בין שאדי ומילאד לבין מנהלי העבודה בי.א. אלון בקבוצת הוואטסאפ של הפרוייקט (נספח כ"ד לתצהיר שאדי), ניתן להתרשם כי העבודות היו בשלבי סיום, וכן עולה כי ככל והיו עיכובים בהתקדמות העבודות, אלו היו תלויים בי.א.  אלון ובקבלנים אחרים ולא בר.מ.ז..
108. כמו כן, מעיון במסמך מיום 24.2.20, אשר נערך בישיבה שהתקיימה יום לפני עזיבת ר.מ.ז. את אתר העבודה, חלקה של ר.מ.ז. בעבודות אשר היו חסרות לשם קבלת טופס 4, הינו רק בסיום "עבודות הצבע בציבורי לא יאוחר מתאריך 3.3.20", ומשנרשם תאריך 3.3.20, הרי ברור כי הוא נרשם בהתאם למצב העבודות בשטח ובהתאם ליכולת ר.מ.ז. להשלים את העבודה, ולקצב ההתקדמות שלה בעבודה. לא זו אף זו, שאדי העיד כי באותה ישיבה הוא העיר לי.א.  אלון כי ר.מ.ז. ביצעה עבודה זו (עמ' 36, ש' 12).
109. אמנם חשבון חודש פברואר 2020 לא אושר על ידי גורם מטעם י.א. אלון, אך אין בכך כדי להביא למסקנה שר.מ.ז. אינה זכאית לתשלום על פיו.  כל שנדרש מר.מ.ז. הוא להגיש חשבונותיה, ומכאן ואילך היה על י.א.  אלון לבחון את החשבון, להסתייג ממנו, להעיר הערותיה, או לאשר אותו.  באשר לחשבון פברואר 2020, י.א.  אלון לא עשתה דבר וניתן לומר שלא חלקה עליו ולא טענה שהוא מופרך.
110. ראינו גם שי.א. אלון לא טענה כי ר.מ.ז. נהגה להגיש לה חשבונות חלקיים מופרכים או מוגזמים, באשר לתקופה מיום ההתקשרות ועד סוף חודש ינואר 2020.  כך שברמת העקרון, אין מקום להטיל דופי בחשבון חודש פברואר 2020, הגם שלא ניתן לגביו אישורו של נחמיאס או גורם אחר בי.א.  אלון.
111. אייל, מנהל בי.א. אלון, העריך בחקירתו כי נותרו לר.מ.ז. עבודות של 3 חודשים בערך לסיום כל העבודות להן התחייבה בהסכם (עמ' 79, ש' 38), הערכה שסבורני כי היא מופרכת לחלוטין.  בהמשך עדותו, אישר אייל, כי היעדים אשר צוינו במסמך שערך ביום 17.2.20 (סיכום לו"ז למסירות ולוח תשלומים( (נספח י"ד לתצהיר עדותו הראשית של מילאד), מהווים יעדי סיום של כל הפרויקט ביחס לר.מ.ז. (עמ' 83, ש' 13-16).  כשנשאל אייל איך תשובתו זו מתיישבת עם הערכתו לגבי התקופה שנותרה לר.מ.ז. לסיום כל העבודות, כאשר מעיון בעבודות שנותרו בהתאם למסמך זה מדובר בעבודות של לא יותר מחודש ימים, טען אייל כי הוא כָּלַל בהערכתו תיקונים שנדרשים על ידי הדיירים לאחר המסירה, שהם תיקונים קטנים ונמשכים כחודשיים.  ויודגש, אין המדובר בשנת הבדק שאינה באחריות ר.מ.ז., משסעיף זה נמחק מההסכם.  ללמדך כי ר.מ.ז. ביצעה חלק הארי של העבודות להן התחייבה בהסכם ונותר חלק זניח יחסית לביצוע.
112. לאור כל האמור, ומשהוכח בפניי כי ר.מ.ז. ביצעה רוב העבודות ונותרו לה עבודות גמר קלות, של פחות מחודש ימים, ובשים לב לכך שרוב העבודות שנותרו לביצוע ע"י ר.מ.ז. תלויות בעבודתם של קבלנים אחרים, יוצא איפוא כי ר.מ.ז עמדה בנטל ההוכחה, והוכיחה זכאותה לסך של 205, 000 ₪ עבור העבודות שבוצעו בחודש פברואר 2020, בתוספת מע"מ כחוק.

פיצוי בגין הפסדי הכנסות ורווחים

113. לטענת ר.מ.ז., עקב אי-השלמת העבודות בפרויקט עד תום, בעקבות הפרת ההסכם על ידי י.א. אלון, נגרמו לה הפסדי הכנסות והפסדי רווחים, בסכום אשר הוערך על ידה בסך 100, 000 ₪ לפחות (בתוספת מע"מ).
114. ר.מ.ז. לא צירפה עדויות או מסמכים להוכחת טענתה ומידת הפגיעה, וממילא גם לא הוכיחה מהו שיעור הנזק כתוצאה מכך, והסתפקה בטענות כלליות שנטענו בחצי פה בסיכומיה בהעדר ראיות. אשר על-כן, אין מנוס מדחיית תביעתה בראש נזק זה.

תביעת י.א.  אלון הכספית והתביעה השטרית

115. לאור הקביעות לעיל, ומשקבעתי כי מי שהפר את ההסכם הינה י.א. אלון, נשמט הבסיס מתחת לתביעתה הכספית, ודינה דחייה על כל מרכיביה.
116. כן, משתביעת ר.מ.ז. התקבלה בעיקרה, ומאידך תביעת י.א. אלון הכספית נדחתה בכללותה, מן הסתם, מתבקשת המסקנה שלא התמלאו התנאים לפירעון שיק הביטחון, ודין תביעת י.א.  אלון השטרית, כנגד ר.מ.ז. ומר מילאד רחאל, אף היא דחייה.

לסיכום

117. לאור כל המקובץ לעיל, הנני מקבל את תביעת ר.מ.ז., באופן חלקי (כאמור בסעיפים 97 ו- 112 לעיל), ומחייב את י.א. אלון בתשלום סך 375, 000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, ובתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (20.07.20( ועד היום, בסה"כ -.602, 000 ₪ (מעוגל).
118. הנני מורה על דחיית שתי תביעות י.א. אלון.
119. י.א. אלון תשלם לר.מ.ז. ולמר מילאד רחאל, יחדיו, שכ"ט בשיעור 17.5% מהסכום הנ"ל, והוצאות משפט בסך 10, 000 ₪.
120. הסכומים הנ"ל ישולמו לר.מ.ז., באמצעות בא-כוחה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 60 ימים.