רק בשלב מאוחר יותר, הוחלט לזייף את ייפוי הכוח של בני משפחת שכטר ולהתאימו לעסקת המכר משנת 1987.
- בהתייחס להסכם המכר מיום 14.12.1987 - נטען כי הסכם זה הוצג בשתי גרסאות, כאשר בעותק אשר אותר בלשכת רישום המקרקעין לא צוין שם הקונה, אשר הוסף רק מאוחר יותר.
- בהתייחס לשטר המכר מחודש יולי 1991 - נטען כי הוא נחתם על ידי הנתבע בעצמו, אך המוכרים (בני משפחת שכטר( חתמו עליו באמצעות עו"ד מנדל על פי ייפוי הכוח מיום 14.12.1987, אשר הוכח כמזויף. לטענת התובעים יש בכך משום פגם מהותי במסמך המכונן של רישום זכויות הבעלות.
- בהתייחס להסכם החכירה מיום 14.12.1987, אשר נחתם בין בני משפחת שכטר לבין הירש והנתבע - נטען כי הוא מעלה תמיהות רבות הן ביחס לצורת עריכתו ולפרטים שהוספו לו והן בהתייחס לעצם חתימתו, ולא ברור מדוע נדרש הנתבע לחתום על הסכם חכירה אם רכש זכויות בעלות בקרקע ובמקביל לרכישתן.
- לטענת התובעים, יש בראיות ובממצאים החדשים אשר התגלו, ולא עמדו בפני כב' בית המשפט העליון בעת מתן פסק הדין, כדי להשליך על שאלת הבעלות בקרקע ולהביא למסקנה כי המקרקעין כולה שייכת להם.
תמצית טענות הנתבע בכתב ההגנה
- בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כי דין התביעה המוגשת ע"י התובעים בפעם השלישית ואשר מתנהלת בבתי המשפט משך עשרות שנים - להידחות.
- לטענת הנתבע התביעה מבוססת על תיאוריה אותה פיתחו יורשי המנוח לאחר פטירתו (ובעיקר בתו - התובעת 2, אשר הייתה קטינה במועד האירועים נושא התביעה ואין לה כל ידיעה אישית אודותם).
- התובעים מבקשים לייחס לעצמם זכויות בקרקע, אשר נרכשה ע"י הנתבע, בתמורה מלאה, לפני כ- 30 שנים, ונרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין, וכל זאת כאשר אין בידם הוכחה כלשהי לפיה הנכס נמכר להם קודם מכירתו לנתבע.
בין היתר לא הוצג הסכם מכר, התובעים לא יודעים מהו מועד הרכישה הנטענת, אין בידי התובעים אישורים כלשהם המצביעים על תשלום תמורה עבור המקרקעין והם לא יודעים מה התמורה שלכאורה שולמה, אין בידי התובעים מסמכים המעידים על דיווח על העסקה לרשויות המס, אישורי מיסים, שטרי מכר או מסמכים רלוונטיים אחרים.
- הנתבע הציג מנגד מסמכים התומכים בטענתו לפיה הוא רכש את המקרקעין בתמורה ובתום לב. בין היתר הוא הציג הסכם מכר, הסכם שיתוף עליו חתומים גם הירש ממנו עולה כי הנתבע הוא הבעלים של החלק הגדול של המקרקעין וכן אישורי מיסים; טענותיו נתמכו ע"י בני משפחת שכטר, ממנה נרכשו המקרקעין; הוא רשום כבעלים של המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין מזה שנים רבות; ועובדתית - הוא נוהג בקרקע מנהג בעלים משך שנים רבות, מבלי שהועלתה כנגדו טענה כלשהי בעניין זה ע"י המנוח.
- לטענת הנתבע הוא רכש את המקרקעין בשתי פעימות: בשנת 1987 הוא רכש משכטר את החלק הגדול, ביחד עם מספר חלקות נוספות, שהשתלבו למטרה אחת, ובשנת 1990 הוא רכש מהמנוח ורעייתו את החלק הקטן. בעקבות רכישות אלה הפך הנתבע לבעלים של מלוא הזכויות בקרקע, ואלה נרשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין בשנת 1991.
- לטענת הנתבע, בהינתן הוראת ס' 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), על התובעים, להוכיח תחילה כי הם רכשו את החלק הגדול של המקרקעין, קודם לרכישתה ע"י הנתבע, או לכל הפחות כי שכטר התחייב למכור להם אותו - נטל בו אין התובעים יכולים לעמוד.