מעבר לכך, גם אם יוכיחו התובעים כי רכשו את המקרקעין, יהא עליהם להוסיף ולהוכיח כי העסקה שבוצעה עמם גוברת על העסקה במסגרתה רכש הנתבע את המקרקעין בשנת 1987, בתום לב ובתמורה - עסקה אשר הסתיימה ברישום.
נטל ההוכחה לסתירת רישום הזכויות גבוה במיוחד, נוכח חזקת הרישום שמקים ס' 125 לחוק המקרקעין, כמו גם הוראת ס' 8 לחוק המקרקעין, הקובעת כי עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב.
- הנתבע הוסיף וטען כי יש לדחות את התביעה גם נוכח השיהוי בהגשתה, המעיד על ויתור או זניחה של זכות התביעה. לשיטתו השתהות התובעים הייתה מכוונת וגרמה לו נזק ראייתי בלתי הפיך, בין היתר בשל הקושי לאתר מסמכים מקוריים ולגבות עדויות לאחר עשרות שנים.
- לטענתו, מקום בו פסק הדין המחוזי השני הורה על קיום משפט חוזר, התובעים לא יכולים לבסס את תביעתם על קביעות עובדתיות ומשפטיות מתוך פסק הדין הראשון, אשר בוטל, ואין בהן כדי להקים מעשה בית דין.
- הנתבע הכחיש את כלל טענות התובעים בדבר זיוף ומרמה במסמכים. בנוסף נטען כי הוא לא ערך אף אחד מהמסמכים הנדונים, וככל שנפלו בהם פגמים כלשהם (המוכחשים), הם לא נוגעים לו ואין לו כל קשר אליהם.
לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים, בראיות, בפרוטוקול הדיון ובסיכומים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן:
רישום הזכויות ומשמעותו
- סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש( תשכ"ט 1969 (להלן: "פקודת הסדר הזכויות במקרקעין"), קובע כי: "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לעניין זה"
- סעיף 125(א( לחוק המקרקעין קובע כי: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט-1969."
- ס' 93 לפק' הסדר הזכויות במקרקעין, קובע כי: " שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר".
- נקודת המוצא היא אפוא, כי המרשם משקף, באופן נכון ומלא, את מצב הזכויות הרשומות במקרקעין.
- מאחורי סעיפים אלה עומד עקרון בעל משקל סגולי משמעותי של סופיות המרשם, אשר תכליתו, בין היתר, הבטחת יציבותן של הזכויות הרשומות במקרקעין מוסדרים, הגברת אמינות המרשם וודאותו ביחס לכלל הציבור (ע"א 492/83 עזבון המנוח אברהים חסן דיאב נ' תאופיק מוחמד חסן דיאב (9.5.1988(; ע"א 2449/00 עזבון המנוח יוסף מוסטפא נ' מ"י, פ"ד נה (3( 519, 525 (2001().
- נוכח חשיבותו של עקרון סופיות המרשם ויציבותו, הותיר המחוקק פתח צר מאוד, לסתירת נכונות הרישום, וזאת בדרכים הקבועות בסעיפים 93-97 לפקודת ההסדר.
- בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון נקבע, לא אחת, כי סעיפים אלו יפורשו בצמצום, תוך שביטול הרישום יתאפשר אך ורק במקרים חריגים בהם יוכח כי רישום הזכות בפנקסי המקרקעין הושג במרמה או כי זכות אשר הייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה או נרשמה שלא כשורה (ראה ע"א 492/83 לעיל; רע"א 8771/09 מנהל מקרקעי ישראל נ' הוישל ג'דוע חסאן אלעאסם (12.1.2010(; ע"א 7237/13 מ"י נ' עזבון המנוח מוסטפא יאסין (עלי הרמוש( ז"ל (3.12.2015().
- בענייננו מדובר במקרקעין מוסדרים ואין חולק כי הנתבע רשום בפנקסי המקרקעין כבעלים של מלוא הזכויות בקרקע (ר' נספח 1 לתצהירו).
- תביעת התובעים נשענת על טענות קשות מאוד למרמה וזיוף של מסמכים - טענות אשר אם יוכחו, אכן יכולות, בתנאים מסוימים, לאפשר תיקון של הרישום.
- עם זאת, מקום בו מדובר בטענת תרמית, ובמיוחד בהקשר של ביטול הליכי הסדר ותיקון הרישום, נטל ההוכחה כבד במיוחד, מעבר למאזן ההסתברויות הרגיל הנהוג במשפטים אזרחיים (ראה ע"א 8995/03 עמותת אהל יצחק נ' עמותת אהל דוד לצרכי דת ואח' (9.2.2009(; ע"א 681/88 עזבון המנוח מוחמד סלים עבד אלג'ליל אבו אל היג'א נ' מ"י (19.7.1993(; ע"א 7237/13 לעיל().
נטל זה מוטל, כל כולו, לפתחם של התובעים. - יתרה מכך, מפסיקת כב' בית המשפט העליון עולה כי לטענה מכוח ס' 93 לפק' הסדר הזכויות במקרקעין שני שלבים. בשלב הראשון נדרש הטוען לתיקון הרישום, להוכיח את זכותו בנכס המקרקעין אשר ביחס אליו מוגשת הבקשה. בשלב השני נדרש הטוען לרישום להוכיח כי הרישום לוקה באחד הפגמים המנויים בסעיף.
- עוד נקבע כי האפשרות לתקן את המרשם מוגבלת, עד לשלב בו צד ג' רכש זכות במקרקעין בהסתמך על המרשם, בתום לב ובתמורה, כאשר לאחר מכן, לא ניתן עוד לתקן את הרישום, אף אם מתקיימות החלופות הנקובות בסעיף 93 לפק' הסדר הזכויות במקרקעין.
(ר' ע"א 753/87 בראשי נ' מנהל עזבון המנוח משה בראשי ז"ל ואח', פ"ד מג(3( 210, 213 (1989(; ע"א 531/92 גמאל סאלח נזאל נ' אחמד סאלח דווידי, פ"ד מז(4( 824, 829 (1993(; ע"א 7762/10 מנהל מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח עבדאללה עבד אלקאדר עבדאללה (27.8.2012(; ע"א 1409/23 שוורץ נ' חדד (29.10.2025().
- דהיינו: לא די בביסוס טענותיהם של התובעים בדבר תרמית וזיוף על מנת להקנות להם את הזכויות בקרקע, אלא עליהם להוכיח תחילה, כי זכויות כאלה עומדות להם.
לצורך כך, דהיינו עמידתם של התובעים בתנאי הראשוני והמקדמי לצורך קבלת תביעתם, היה עליהם להוכיח, דה פקטו, כי הם עצמם רכשו את הזכויות בחלק הגדול של המקרקעין, וכי עסקת הרכישה אשר בוצעה על ידם, גוברת על העסקה המאוחרת בזמן, בה לכאורה התקשר הנתבע ואשר מכוחה נרשמו זכויותיו במקרקעין.
- ההכרעה בתיק זה תיעשה אפוא, תוך התייחסות לשאלות שלהלן:
- זכויותיהם של התובעים בחלק הגדול של המקרקעין;
- עסקאות נוגדות (ס' 9 לחוק המקרקעין(;
- טענות לתרמית וזיוף ומשמעותן.