כדי לחזק את הבטוחות הניתנות לנושי האנייה הוענקו לבעלי זכויות התביעה המיוחדות גם זכויות לתבוע את האנייה עצמה בתביעת חפצא ללא צורך לרדוף ולאתר את בעליה. טיבו של השעבוד הימי הינו כי הוא הולך עם האנייה באשר תלך. לשעבוד הימי מספר תכונות מיוחדות כפי שסיכמן הנשיא שמגר בע"א 352/87 הנ"ל:
(א) השעבוד רובץ על הנכס עצמו והוא "נע" עימו. TRAVELLING") "WITH THE PROPERTY; ראה (1980 - THOMAS, MARITIME LIENS (LONDON 12 P. זוהי זיקה ישירה לנכס, שמשמעותה המעשית היא, כאמור, כי הנושה רשאי לפרוע את חובו מתוך הנכס. תביעתו של הנושה היא תביעת חפצא IN REM (ראה THOMAS בעמ' 4).
(ב) השעבוד הימי עובר עם חלופי הבעלים של האנייה. משמעותה של תכונה זו היא כי היא כובלת גם צדדים שלישיים ולא רק את הצדדים המידיים למערכת היחסים אשר יצרה את הזכות. היבט מעשי של תכונה זו בא לידי ביטוי, למשל, בזכות העקיבה. זכות זו משמעותה כי בעל הזכות הקניינית רשאי לעקוב אחר הנכס בגלגוליו השונים. חלופי מחזיקים בנכס לא יפגעו, על כן, בבעל הזכות הקניינית. לענייננו, בשינויי הנובע מן העניין, מכר של האנייה לבעלים חדשים לא יפגע בשעבוד הימי; הוא ימשיך לרבוץ על האנייה ולכבול גם את הבעלים החדשים, אף אם הם לא ידעו על קיומו של שיעבוד.
כדי ליתן אפשרות לממש את הזכויות המיוחדות הללו הכיר המחוקק גם בסעד של מעצר האנייה. מעצרה של אנייה נועד לאפשר לנושיה להיפרע מהאנייה גופה. משנעצרה האנייה, קמה לבית המשפט הסמכות לדון בתביעת החפצא נגד האנייה, ואם זו תתקבל, רשאי בית המשפט להורות על מכירת האנייה ועל פירעון החוב מדמי המכר.
- בית המשפט לימאות דן בעיקר בתביעות חפצא המוגשות על ידי נושים שונים כנגד אניות הנמצאות במימי ישראל. תביעות החפצא מוגשות כדי לאפשר לתובע לממש שעבוד ימי הרובץ לטענתו על האנייה. השעבוד הימי המוכר על פי דיני האדמירליות (The Admiralty Court Act 1840; The Admiralty Court Act 1861), ועל פי חוק הספנות (כלי שיט), התש"ך-1960 (להלן: חוק הספנות) הוא מהווה בטוחה קניינית המוענקת על פי דין או הסכם לנושה שהמחוקק חפץ ביקרו. השעבוד הימי נועד להבטיח את התשלום המגיע לנושה ומקנה לנושה אפשרות להיפרע מהנכס, אם לא יזכה לתשלום (ראו ע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ. כור סחר בע"מ, פ"ד מד(3) 45 (1990); בפסקה 13 לפסק דינו של השופט שמגר ופסקה 6 לפסק דינה של השופטת נתניהו). יצירתו של שעבוד ימי מותנית בקיומו של חוב שחייבים לנושה, בעל האנייה, חוכר האנייה או מי שמוסמך, על פי הדין, לחייבם. בהעדר חוב שכזה, לא תהא לנושה זכות למימוש שעבוד ימי על האנייה.
- בהחלטות רבות שבתי והדגשתי כי אף שמבחינה דיונית מופנית תביעת חפצא למימוש שעבוד ימי כנגד הנכס, כלומר האנייה, אין בכך די וציינתי כי "[...] כדי להצליח בתביעתו על התובע להצביע על עילה מוכרת כנגד בעלי האנייה, צוותה או קברניטה [...] ניתן לומר שתביעת חפצא הינה תביעה כנגד גופו של כלי השיט המיוסדת על אחריותם של בעל כלי השיט או צוותו" (ת"ח 42908-03-11 Jupiter Shipping and Trading Ltd נ' האנייה Tara Kaptanoglu (30.3.2011); ת"ח 53/08, 54 דיין נ. האנייה STS Pogoria (20.8.2009); ת"ח 18024-09-15 דינמיק שרותי ספנות (דשס) בע"מ נ. האנייה Sea Way (17.4.2016); ת"ח 36145-05-11 ברק שקד שיווק (2002) בע"מ נ' האנייה Mirage I (8.9.2011); ת"ח 12527-12-11 Kyma Ship Management Inc. נ' האנייה Rio (30/4/2014)).
- חוק הספנות קובע רשימת של עילות מוכרות למימוש שעבוד ימי ובסעיף 41 אף מציין את סדר הקדימויות בין העילות השונות. בתחתית הרשימה מצויות תביעות הספקים השונים, תביעות שעל פי הדין האנגלי מקימות רק תביעה ימית כנגד האנייה. וכך מורה סעיף 41(8) לחוק:
תשלומים הנתבעים בעד או עקב אספקה או שירותים שסופקו לכלי השיט לפי הסכמים או עסקאות שנעשו על ידי קברניט כלי השיט, במסגרת הסמכויות שהוענקו לו על פי דין, במידה שאספקה ושירותים אלה היו דרושים לשמירת כלי השיט או להמשך מסעו - בין אם התשלום נתבע על ידי הקברניט ובין אם על ידי נותני האספקה והשירותים.
- המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלה מהו הדין החל על יצירת השעבוד להבטחת החוב בגין אספקת הדלק, האם דין החוזה, או דין הפורום או דין אחר. כן חלוקים הצדדים בשאלה מה קובע הדין הדני, ככל שזה חל על יצירת השעבוד. בע"א 352/87 הנ"ל נחלקו השופטים בשאלה איזה דין חל על יצירת שעבוד ימי להבטחת חוב לנושה; האם "דין העניין" או שמא דין הפורום. דעת הרוב הייתה כי הדין הרלבנטי הוא "דיון העניין" אולם בהעדר ראיה על דין העניין ניתן להחיל את "חזקת שוויון הדינים". דעת המיעוט הייתה כי יצירתו ותקפו של השעבוד ייבחנו על פי דין הפורום.
- בשאלה מהן הדין החל על יצירת השעבוד בעניינן שלפנינו אין צורך להכריע שכן הקביעה איזה דין חל מותנית לא רק בכללי המשפט הבינלאומי, אלא גם בהסכמים שבין הצדדים. ראינו כי בסעיף 20.1 להסכם האספקה נעשתה הפרדה בין הדין החל על החוזה לדין החל על הבטוחות והוסכם כי הדין החל על הבטוחות יהיה הדין האמריקאי. בעלת האנייה לא הייתה צד להסכם, ועל כן ברי כי פרשנותה להוראות אלו עשויה להיות שנויה במחלוקת. לצורך הקביעה בשאלה מה היה אומד דעת הצדדים בכל הנוגע לדין שיחול על יצירת שעבוד בבטוחה לתשלום החוב, יהיה צורך לשמוע את גרסאותיהם העובדתיות של הצדדים להתקשרות.
אעיר כי לכאורה לשון סעיף 20.1 אינה תומכת בעמדת בעלת האנייה. בסעיף 20.1 נאמר כי: "The General Maritime Law of the United states of America shell always apply with Respect to the existence of the Sellers Maritime lien [...]", כלומר הדין האמריקאי הוא שיחול על שאלת יצירתו של השעבוד הימי להבטחת חוב אספקת הדלק.
- גם אם נניח שיחול הדין הדני על יצירת השעבוד אין בכך די כדי לסלק את התביעה על הסף. כידוע, דין זר כמוהו כעובדה שיש להוכיחה בראיות. בדרך כלל יוכח הדין הזר באמצעות חוות דעת של מומחה לדין הזר (ראו ע"א 406/62 זילכה נ. דלומי, פ"ד יז 904, 909 (1963); בג"ץ 4562/94 אבו דקה נ. בית המשפט הצבאי בלוד, פ"ד מח(4) 742 (1994); רע"א 3924/01 Hess Form Licht Company נ. הנדסת חשמל כללית בע"מ (10.02.2002); רע"א 8887/04 קושניצקי נ. הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל מערב גרמניה) (14.06.2005); בע"מ 861/17 פלוני נ' פלונית (30.3.2017); ע"א 6726/05 הידרולה בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1, פסקה י"ד(3) (5.6.2008); מ' שאוה "טיבו ואופן הוכחתו של הדין הזר במשפט האנגלו-אמריקאי ובמשפט הישראלי" עיוני משפט ג (תשל"ד) 725, 736)).
- כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת לעניין הדין הדני. הוראות החוק הדני לעניין שעבוד ימי, בנסיבות המקרה הנוכחי, כאשר מבוקש לאכוף שעבוד ימי בפורום זר, שנויות במחלוקת. על כן, מאחר והדין הדני טעון הוכחה כמו כל עובדה, ברי שהטענות לעניין הוראות הדין הדני, כל עוד אין הסכמה עליהן, אינן מספיקות לסילוק התביעה על הסף.
התיישנות
- סעיף 48 לחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך - 1960 קובע כי שעבוד ימי יפקע בתוך שנה ומפרט מהו מועד התחילה. סעיף 48(4) קובע כי בשעבוד הנובע מהסכם או מעסקה כאמור בפסקה (8) לסעיף 41 - תמנה התקופה "מיום היווצר החוב המובטח בשעבוד". בסיפא לסעיף 48 נקבע כי [...] אם נמצא כלי השיט בתחילת תקופת הפקיעה מחוץ לישראל, תידחה תחילתה, עד לבואו לנמל ישראלי ובלבד שהשעבוד יפקע לא יאוחר משלוש שנים מהיום שבו הייתה מתחילה תקופת הפקיעה אילו היה כלי השיט בישראל.
- התובעת טוענת כי תחילת תקופת הפקיעה היא מיום הפרת ההתחייבות לתשלום. מועד זה הוא בחודש אוגוסט 2024, שכן בין הצדדים נוהלו מגעים להסדרת החוב. עוד טענה כי מיום תחילת תקופת הפקיעה ועד הגעת האנייה במסעה הנוכחי, היא לא הגיעה לנמלי ישראל, ועל כן נדחתה תחילת תקופת הפקיעה.
- גם טענות אלו הן טענות עובדתיות המחייבות בירור. מועד האספקה של הדלק לאנייה אינו מלמד על מועד תחילת תקופת הפקיעה שכן זו מתחילה במועד "היווצרות החוב", כלומר במועד שבו הפרה האנייה או בעלת האנייה הקודמת את חובת התשלום. ככל שבמגעים בין הצדדים הייתה הסכמה לדחיית מועד התשלום יש בכך כדי להביא לדחיית מועד היווצרות החוב. אלו טענות המחייבות הוכחה בראיות (ראו ת"ח 6731-02-17 , UNITRADE BUNKERING SERVICES LTD נ. האנייה "HURIYE ANA", פסקה 50 (23/5/2020)).
- אעיר עוד כי שאלת מועד פקיעתו של השעבוד עשוי להיות מותנה גם בדין החל על תקפו של השעבוד, וככל שתתקבל טענת התובעת, דין זה הוא הדין האמריקאי. איש מהצדדים לא טען לגבי תקופת פקיעתו של השעבוד על פי הדין האמריקאי וגם סוגיה זו מחייבת בירור . נזכיר כי אפילו דין זה הוא הדין הרלבנטי לתקפו של השעבוד, ובהעדר ראיה על תוכנו ניתן להחיל את חזקת שוויון הדינים ולהניח כי תקופת הפקיעה זהה לזו שנקבעה בדין הישראלי.
סוף דבר
- בשים לב לכל האמור, איני סבור כי יש לסלק את התובענה על הסף, במובן שבעלת האנייה תוכל להעלות טענותיה לעניין הדין הרלבנטי ולעניין פקיעת השעבוד בגדרו של ההליך העיקרי. לצורך קידום ההליך, תגיש התובעת תצהירי עדות עד ליום 10/9/2026 ובעלת האנייה תגיש תצהיר עד ליום 1/11/2026.
- בשים לב לשינויים הצפויים בסדרי עבודתי, יועבר התיק לכב' השופט א' דורון שיקבע מועדים להמשך הדיון.
ניתנה היום, ט"ו אב תשפ"ו, 29 יולי 2026, בהעדר הצדדים.