0
- לבסוף נטען כי בהסכם לרכישת האנייה אישרה הרוכשת כבעלת האנייה הנוכחית, כי היא רוכשת את האנייה, הייתה מודעת לקיומם של חובות וכי נטלה על עצמה את כל הסיכונים הנובעים מפעילותה הקודמת של האנייה. על כן, כך נטען, חייבת בעלת האנייה גם בחובות שנוצרו טרם הרכישה.
- התובעת טוענת כי השעבוד הימי לא פקע. נטען כי בכל התקופה הרלבנטית, ממועד האספקה והמועד שבו היה על האנייה לשלם, לא נכנסה האנייה לנמלי ישראל, ועל כן לא הסתיימה תקופת הפקיעה והחיוב לא התיישן.
לבסוף נטען כי על פי ההלכה אין לסלק תביעה על הסף מקום שבו ישנה אפשרות, ולו גם קלושה, שהתובע יזכה בתביעתו. על כן, כך נטען, יש לאפשר את ניהול ההליך לגופו.
- ביום 1/2/2026 נערך דיון בבקשת הסילוק. בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. במהלך הדיון הוצע לבא כוח בעלת האנייה לשקול לוותר על בקשת הסילוק ולשמור את טענותיו לדיון בתביעה לגופה. מאחר שבעלת האנייה לא קיבלה את ההצעה היא הגישה השלמת טיעון בכתב.
- בהשלמת הטיעון חזרה בעלת האנייה על טענותיה והתייחסה גם לתשובת התובעת. בין היתר טענה כי אין לפצל בין הדין החל על חוזה המכירה, שהוא הדין הדני, לדין החל על זכויות הלוואי, לרבות על יצירת השעבוד הימי. על כן טענה שאין לקבל את טענת בעלת האנייה לפיה על השעבוד הימי ותקפו יחול הדין האמריקאי.
עוד נטען כי הזכות שניתנה לתובעת בסעיף 20.6 לחוזה לפעול למעצר האנייה בכל נמל, היא זכות לוואי הכפופה לקיומו של שעבוד ימי המוכר בדין העניין, שהוא הדין הדני.
- בעלת האנייה סבורה שאין לקבל את חוות דעתו של המומחה שחוות דעתו צורפה על ידי התובעת. בין היתר נטען כי המומחה הפנה לאמנת בריסל אלא שישראל ודנמרק אינן חתומות על האמנה.
בעלת האנייה גם צירפה חוות דעת של מומחה לדין האמריקאי, פרופ' ויקטור בלוך מרוסיה, אשר ציין כי הדין האמריקאי לא מכיר בשעבוד ימי בנסיבות המקרה הנוכחי ובשים לב לחלוף תקופת הפקיעה.
דיון והכרעה
- כפי שאפרט בקצרה להלן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. מצאתי כי חלק מהטענות שהעלתה בעלת האנייה מחייבות בירור עובדתי שאינו מתאים לשלב זה של ההליך.
- כפי שהובהר לעיל, לבעלת האנייה שתי טענות מרכזיות המצדיקות לטענתה את סילוק התביעה על הסף; האחת, הדין החל על חוזה האספקה הנטען הוא הדין הדני ודין זה אינו מכיר בשעבודים ימיים; השנייה, גם אם חל הדין הישראלי, הרי שלאור חלוף הזמן פקע השעבוד הימי על האנייה.
- כידוע, הלכה היא שתביעה תסולק על הסף רק אם אין סיכוי כי התביעה תתקבל כנגד הנתבע, גם בהנחה לפיה יעלה בידי התובע להוכיח את כל הנטען על ידו בתביעתו (ע"א 9413/03 אלנקווה נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד סב(4) (2008); רע"א 6953/20 נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ נ. לזר - ב.י. מדידות הנדסיות בע"מ (5/1/2021)).
בע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ. מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה' 1585, 1591 (1951) נאמר כי "פרשת התביעה מגלה עילה, אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בה, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו". משמע, על מנת שבית המשפט יורה על מחיקת התביעה בשל היעדר עילה, עליו להשתכנע כי גם אם יוכחו העובדות שפורטו בכתב התביעה, לא יזכה התובע בסעד המבוקש על ידו כנגד הנתבעת.
- הלכה היא שבית המשפט יזהר במחיקת כתב תביעה ויעשה זאת רק באותם מקרים בהם "התביעה אינה מגלה ולו צל של עילה" (רע"א 10091/02 Siemens Aktiengesellschaft נ. תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (14/03/2004); ראו גם ע"א 7829/18 בטר פלייס ישראל נ. אגסי, פסקה 32 (8/2/2022).
- הלכות אלו שנפסקו על פי תקנות סדרי הדין האזרחי בהליכים אזרחיים, יפות גם בהליכים בבית משפט לימאות, אף שסדרי הדין בבית המשפט לימאות קבועים בתקנות בתי המשפט המשניים לימאות משנת 1883 (Vice admiralty Rules 1883). כך גם העיקרון ולפיו ייזהר בית המשפט בטרם יסלק תביעה על הסף נכון גם בהליכים בבית המשפט לימאות (ראו למשל ת"ח 69395-11-21 פוליבה בע"מ נ' האנייה RUBY T (17.9.2024);
הדין החל על השעבוד
- התביעה הוגשה כתביעת חפצא למימוש שעבוד ימי המוטל על האנייה בשל אספקת דלקים. כידוע, השעבוד הימי נוצר בשל טיבו המיוחד של המשפט הימי. המשפט הימי עוסק בנכס מיוחד - כלי שיט - אשר מטיבו ומהותו נע ונד בעולם ועובר ממדינה למדינה תוך זמן קצר. הפעלתה של אנייה כרוכה בתשלומים רבים לנותני שירותים בכל נמל ונמל, לאנשי צוות, לספקים וכו'. אנייה אינה יכולה לשוט על פני המים ללא קץ, ועליה להצטייד מעת לעת בדלק, במזון, במים וכו'. מטבע הדברים אנייה אינה יכולה לעגון בכל חוף בו תחפוץ, אלא עליה להשתמש בשירותי נמלים, דבר הכרוך בתשלומי אגרות שונים. במהלך מסעה של האנייה עלולים להיגרם לה ולמטענה נזקים, ולעתים יש צורך בפעולות דחופות לתיקונם, להצלתה ובמיוחד למניעת טביעתה של האנייה. האנייה אינה יכולה לשוט ללא צוות שיפעיל אותה ואת כל מתקניה.
- תכונות מיוחדות אלו של האנייה, והאינטרס הציבורי הרחב לאפשר תנועת אניות בנמלים, הביאו את המחוקקים במרבית העולם להכיר בזכויות מיוחדות הניתנות לנושיה השונים של האנייה, ועל כן הוקנו לנושים אלו בטוחות בדמות שיעבוד ימי ועילות תביעת חפצא. בע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ, פ"ד מד(3) 45 (1990) מציין הנשיא שמגר:
השעבוד הימי מוענק לתביעות חוב מסוגים שונים. באופן כללי ניתן לומר כי אלו הן תביעות אשר המחוקק חפץ ביקרן, ואשר הוא דואג, על כן, להבטיחן בבטוחה קניינית. בחלק מן המקרים מדובר בסוג של פעולות אשר המחוקק מבקש לעודד מטעמים של אינטרס ציבורי כללי. כך הוא הדבר אצלנו, למשל, בעניין" תשלומים המגיעים בעד הצלת חיי אדם בכלי-שיט" (סעיף 41(5)). במקרים אחרים מבקש המחוקק להבטיח את המשך תפעולה התקין של האנייה. דוגמא לכך מהווה השעבוד שנוצר לטובת תביעת אנשי הצוות לשכרם (אצלנו מעוגן הדבר בסעיף 41(4)), וכן השעבוד בגין תשלום הנתבע עקב אספקה או שירותים שהיו דרושים לשמירת כלי השיט או להמשך מסעו (ראה סעיף 41(8)).